יעקב א. לוסטיגמן
מנהג ישראל מימים ימימה, שביום הפורים מחדשים חידושי תורה נפלאים אשר לא שמעתם אוזן, ואשר טוב היה שלא תשמע אותם אוזן, למעט ביום הפורים עצמו, אשר בו הרשות נתונה לכתוב ולדרוש בלי גבול ומידה, כדי להרבות השמחה.
והנה, זכיתי ואחד מידידי הוא ממש בבחינת מעיין הנובע, סופר הסת"ם הבקי והזריז במלאכתו, הרה"ח ר' יצחק קאפ שיחי', ועל כן ביקשתי ממנו לשאת 'דרשה של פורים' בפני קוראי הפותח.
הרב קאפ, פתח מייד באומרו ווארט נפלא משמו של הגאון רבי חיים קרייזווירט זיע"א, שאמר שהרי ידוע מאמר חז"ל שאלמלי שמרו ישראל שתי שבתות מיד היו נגאלים, וכמו כן ידוע מאמר חז"ל "כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם", ולכאורה יש להקשות, מה יביא את הגאולה? האם שמירתן של שתי שבתות, או אמירת דבר בשם אומרו?
אלא השיב הגר"ח קרייזווירט זצ"ל בדרך צחות, ששתי המימרות הללו עניין אחד הן, כי הרי מנהג ישראל תורה שכל רבני הקהילות דורשין שתי שבתות בשנה, בשבת הגדול ובשבת שובה, ואז הם מקיימים בעצמם המאמר "שואלים ודורשים", כלומר, הם לוקחים בהשאלה דרשה ששמעו מרב אחר, ודורשים אותה בעצמם, ולפעמים הם שוכחים לומר את הדרשות הללו בשם אומרן…
ולכן אמרו חז"ל, שאם היו ישראל משמרים את שתי השבתות הללו, שבת הגדול ושבת שובה, לקיים בהם כל האומר דבר בשם אומרו, מיד היו נגאלים לחיים ולשלום.
**
ובאמת מבקש הרב קאפ שליט"א לפלפל בסוגיא הידועה בעניין משקלו של המן והקושיא ששאלו הראשונים אם היה שמן או רזה, והביאו ראיות לכאן ולכאן, כי מצד אחד נאמר "וימלא המן", כלומר שהיה מלא ברכת ה' ים ודרום, ועוד הניף המן את ידו להכריז קבל עם ועולם על משקלו העצום כשאמר בפה מלא: ועשרת אלפים ככר כסף אשקול", הרי שהיו עצום משקלו עד מאוד.
מאידך מעידה אסתר המלכה אשר לבשתה רוח הקודש ואומר "איש צר", ולא מצאנו ידינו ורגלינו בדבר הזה, האם היה המן שמן או רזה.
אומנם השיבו הדרשנים בשנים קדמוניות, שכאן לפני הטבעת וכן לאחר הסרת הטבעת, שניתוח הטבעת שעבר המן הפך אותו משמן לרזה, ולאחר מכן הסיר את הטבעת וחזר לשומנו הראשון.
אבל שתי תשובות יש בתשובה זו: ראשית כל, ניתוחי הטבעת כבר מזמן יצאו מה'מודה' והוחלפו בניתוחי שרוול, קיצור קיבה, ניתוחי רשת ועוד שלל כינויים אחרים, כשאף אחד כבר אינו יודע מה הוא ניתוח טבעת.
וביותר קשה על תשובה זו, כי הרי המן אמר "עשרת אלפים ככר כסף אשקול", עוד לפני הסרת הטבעת, כשהיה אמור להיות רזה, ודווקא לאחר הסרת הטבעת אמרה עליו אסתר המלכה 'איש צר'.
על כן יש לענות תשובה יותר מעמיקה, ואני בעניי חשבתי להשיב בפשיטות שאכן יש לקיים בהמן 'תפוס לשון ראשון', ואין ספק שהיה שמן עד מאוד.
ורגליים לדבר שהיה המן שמן מאוד, עד שנראה היה כמו כדור ולא ידעו היכן מתחיל והיכן נגמר וכל רואהו היה מבקש לבעוט בו בגלל צורתו העגולה, וכפי שנכתב במפורש במגילה: "והמן נבעט מלפני המלך והמלכה",
ואם לחשך אדם לומר שאמרה עליו אסתר "איש צר", אף אתה הקהה את שיניו ואמור לו, ממקרא זה גופא אני דורש, ושפיל לסיפיה דקרא מה כתיב ביה?
"איש צר ואויב המן הרזה".
ואם כן יש לנו שני מיעוטים בפסוק, 'צר' ו'רזה' ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות, ואם כן לא באה אסתר אלא לומר שהוא שמן, ובחרה לדבר בשפה פתלתלה ולנקוט בשני מיעוטים כי בבית המלוכה הרגילו אותה לדבר בלשון דיפלומטית, וד"ל ואכמ"ל ודפח"ח.
**
עוד יש לומר על מה ששאלו חז"ל שכל מקום שנאמר "ויהי בימי", אינו אלא לשון צער, ואם כן יש צער גם במגילת אסתר שלכאורה היא כולה שמחה גדולה, וגם מה שהשיבו שהיתה גזירת המן ואחשוורוש, הרי צער זה היה רק לשעה והשמחה היא לדורי דורות, והרי אסתר ביקשה "כתבוני לדורות", ומדוע אם כן כתבו את המגילה בלשון של "ויהי בימי"?
התחבטתי רבות בשאלה זו, ואחר הדברים האלה חשבתי לתרץ ממעשה שהיה, שפעם באתי יום למחרת פורים לבית הכנסת ושמעתי שני מקבצי נדבות משוחחים ביניהם בסיפוק רב על ההספק העצום שהספיקו בפורים והכסף הרב שהצליחו לאסוף ושיש בו כדי להתקיים בכבוד מספר חודשים.
"תראה איזה חג מיוחד במינו העניק לנו המן הרשע", אמר האחד לחברו, "הוא נתן לנו כזה חג של 'מתנות לאביונים', ואנחנו, האביונים, יצאנו מורווחים!".
התכרכמו פני חברו שהשיב כנגדו: "אם היה זה רק המן הרשע, ניחא… הבעיה שגם פרעה הרשע לוקח חלק בסיפור הזה. את כל מה שנתן לנו המן בפורים, יבוא פרעה וייקח מאתנו עוד לפני הפסח, ואם אינך מאמין לי, בוא ניפגש כאן יום אחרי הפסח, ותגיד לי כמה כסף נשאר לך מהמגבית של פורים…".
חשבתי לעצמי, הרי זאת התשובה על קושיית חז"ל. "ויהי בימי", בלשון צער, כי המן הרע החליט להפיל פור דווקא על חודש שנים עשר הוא חודש אדר, בתוך שלושים יום קודם חג הפסח, מה שגורם לכך שהעניים יישארו בלי כלום כאותו שועל שנכנס רעב לכרם ויצא ממנו כשהוא רעב כי היה צריך לצום שלושה ימים.
וכדי לסיים בדבר טוב, אני רוצה לשאול רק שאלה אחת נוספת: הרי אחשוורוש אומר להמן "ונחתום בטבעת המלך". כולנו יודעים מה הוא נחתום? מי שאופה כיכרות לחם, איך הצליח אחשוורוש להכניס נחתום אל טבעת המלך?
התשובה היא מיניה וביה, מה אומר הפסוק מיד לאחר מכן? "ונחתום בטבעת המלך… אין להשיב!", זאת אכן שאלה קשה שאין עליה תשובה.
שנזכה לשמוח בשמחת הפורים ולהמשיך ממנה שפע ברכה ושמחה לכל ימות השנה. אמן כן יהי רצון.