בשנת תש"ה שהה רבי משה דוד טננבוים ז"ל, יו"ר ועד הישיבות, בחופשה בכפר פינס. באחד הימים יצא לטייל ברחוב הכפר, והנה לקראתו קיבוצניק שהציג את עצמו כחבר קיבוץ השומר הצעיר הסמוך. הלה ביקש ממנו לבוא עמו לקיבוץ, לטקס ברית מילה. היות שחברי הקיבוץ נמצאים בעבודה, ביקשו הקיבוצניק להצטרף כעשירי למנין. תחילה חשש שהקיבוצניק מהתל בו, אך לבסוף נעתר ועלה על הג'יפ בדרכו לקיבוץ.
בהגיעם למקום כבר נכחו שם יתר האנשים. מה נדהם ר' משה דוד לראות את אחד מחברי הקיבוץ, לבוש במכנסיים קצרות ונעול בסנדלים 'תנכיות', המתכוון לשמש כמוהל. הפתעתו גברה שבעתיים כאשר המוהל פתח את פיו לומר את הברכות, המילים התנגנו מפיו בהברה ויזניצאית מובהקת. המוהל מל את התינוק במומחיות וסיים את אמירת כל הברכות. מיד לאחר הברית ניגש ר' משה דוד למוהל ושאל אותו מנין הוא יודע את מלאכת המילה. הלה סיפר שמוצאו מויזניץ בחוץ לארץ, שם הוא היה חסיד ויזניץ ושימש כמוהל בקרב החסידים, כאשר עלה לארץ התקלקל והפך לחבר קיבוץ השומר הצעיר, אך את אומנותו לא שכח והוא משמש כמוהל בשעת הצורך.
בתום האירוע ניגש לר' משה דוד אבי הבן ואמר לו: "יש לנו סבא זקן בבית ההורים אשר לא היה מסוגל להגיע לטקס הברית, אולי תוכל להיכנס לסבא כדי לאחל לו מזל טוב". ר' משה דוד נענה לבקשה ברצון. כאשר נכנס לחדרו של הסבא הזקן פגש אותו יושב על כסא גלגלים. ר' משה דוד התיישב לצידו והחל לשאול אותו מי הוא ומהיכן.
ר' משה דוד סיפר על עצמו שהוא מגיע מירושלים, משתייך לחסידי קרלין. בשומעו את דבריו נפעם הסבא ואמר: "אני מוכרח לספר לך דבר מה", וכך סיפר: "אני מוצאי מגרמניה, בהיותי שם הגיע פעם לביקור האדמו"ר מקרלין רבי ישראל זצ"ל, הינוקא, שהיה מכונה 'דער פראנקפורטער'. הרבי הגיע לגרמניה לצרכי ריפוי. בליל שבת שמעתי שישנו אדמו"ר בעיר. ביקורו של אדמו"ר בברלין היווה אטרקציה אמיתית עבורנו. פניתי לחברי ואמרתי בואו נראה מה זה אדמו"ר. כבר אז היתה לי מכונית, לקחתי את חברי ונסענו יחד לכיוון בית הכנסת בו שהה הרבי.
"כאשר נכנסנו ראינו את הרבי יושב בראש השולחן מוקף אנשים. לפתע הושלך הס, הרבי פתח ואמר שבדרך כלל אינו נוהג לומר דברי תורה בשעת עריכת השולחן, אבל היות שהוא אורח כאן, אז לכבוד המארחים הוא יאמר דבר תורה. היה זה בשבת קודש פרשת קדושים, למרות שחלפו מאז עשרות שנים הדברים שאמר הרבי זכורים לי בבהירות כאילו הם נאמרו זה עתה. וכך אמר הרבי:
"'מיד בתחילת הפרשה נאמרו מספר ציוויים: 'קדושים תהיו', 'איש אמו ואביו תיראו', 'את שבתותי תשמרו', 'אני השם'. נשאלת השאלה מה הקשר בין הציוויים השונים'. השיב הרבי: 'לחסידים שלי מספיק לומר מילה אחת – קדושים תהיו. זה כבר מספיק להם בהחלט. אך יש אנשים שאי אפשר לדרוש מהם זאת, ומהם מבקשים 'איש אמו ואביו תיראו', היינו לכל הפחות תתנהגו כפי שהוריכם התנהגו. אך ישנו סוג נוסף של אנשים יהודים שהתרחקו עוד יותר, ומהם אף זאת כבר לא ניתן לדרוש. מיהודים אלה מבקשים – 'את שבתותי תשמרו'.
"ואז התרומם הרבי מכסאו חבט בידו על השולחן והודיע: 'אך מכם יהודי ברלין אפילו זאת כבר אי אפשר לדרוש, אבל לכל הפחות תדעו – 'אני השם'!
"דפיקת הרבי על השולחן נתנה לי דפיקה בלב. באותו זמן היתה לי בת שעמדה להינשא לגוי, עוד באותו שבוע חיסלתי את כל עסקי בגרמניה ועליתי מיידית לארץ ישראל. אם אתה רואה כיום" – סיים הסבא את סיפורו" – שנכד שלי נכנס לבריתו של אברהם אבינו, הרי זה כתוצאה מאותה דפיקה שנתן הרבי על השולחן בברלין – 'אני השם'!"
(הרב רפאל ברלזון מוסף שבת קודש קדושים תשע"א)
בס"ד אור לכ"ז בניסן תשע"ט
התרגשתי עד דמעות מהספור על הברית מילה בקיבוץ.
זו ההזדמנות להודות על הרבה ספורים מרגשים המופיעים בעיתונכם.
חזקו ואמצו.