יחיאל ורטהיימר
ישנן דרכים רבות לקרב את הנושא של 'אהבת תורה' ללבו של הבחור הצעיר", אומר הרב יעקב גרין, ראש צוות חונכים בפרויקט הגישמאק של ארגון 'אחינו'. "קודם כל צריך לצאת מנקודת הנחה שכל בחור, אבל כל בחור, בין אם הוא מאוד כישרוני ובין אם לא, מסוגל להנות מלימוד התורה. כי הלימוד הוא חוויה, בתנאי שלומדים נכון.
וכשאנחנו מדברים על "לומדים נכון", זה מאוד משתנה מבחור לבחור. לכל אחד יש סגנון חשיבה משלו, ומה שנחמד לך לא בהכרח נחמד לבן שלך, מה שגורם לך להרגיש טוב, לא בהכרח מתקבל על לבו של התלמיד שלך. לכן חשוב לנסות דרכים רבות, עד שבסוף מגיעים לנוסחה המתאימה לכל בחור, שיבין שהלימוד יכול להיות פשוט חוויה נפלאה ומהנה.
אני אנסה לתת שלוש עצות שיכולות לסייע בעניין, האמת היא שיש עשרות ואולי אפילו מאות דרכים כדי להגיע לגישמאק בלימוד. הכלל הוא שצריך פשוט לחפש, עד שמוצאים את הדרך הטובה והמתאימה ללבו של כל אחד ואחד.
- כלל ראשון: להפוך את הלימוד לאקטואלי.
הגמרא נכתבה לפני אלפיים שנה. הדוגמאות שמובאות בה, לכאורה פחות מצויות כיום. היום אין כ"כ פרות שהולכות ברחובה של עיר ודורכות על כלים, היום אנשים לא מסתובבים עם כדי חרס או חביות על הכתף, בימינו מי שנשברה לו צנצנת דבש לא מנסה לאסוף אותה מהרצפה, ומי שהחמיץ לו היין פשוט שופך אותו בכיור וזורק את הבקבוק לפח המחזור.
לכן צריך למצוא את הדרכים הנכונות כדי לקרב את הלימוד ללב הבחור, ו'לתרגם' את הדוגמאות, והאוקימתות שהגמרא מביאה, לאירועים ונושאים שמצויים בזמנינו.
שלב מתקדם יותר, למצוא מה הבחור אוהב, ולנסות לדמות את המושגים מהגמרא לעולם הקרוב ללבו של הבחור. אפילו בחור שמתעניין בדברים הכי לא מעניינים את החונך או הרב, כלי רכב למשל, גם אליו אפשר לדבר בשפה שלו. אם בתוספת על השור שנגח את הפרה גם תנסה להסביר על אופנוע שנתן מכה, אז פרק 'שור שנגח את הפרה', יהפוך ברגע אחד לפרק הכי מעניין והכי מרתק צריך פשוט לקרב את החומר הנלמד לשפה שלו ולאחר מכן הוא לבד כבר יעבור לדבר בשפה של הגמרא ויתרומם בחזרה אל המקום הרצוי.
- הכלל השני: נסה לכתוב מכתב לנינים שלך.
בוא נזכור רגע אחד, תלמיד חביב, מי הוא זה ואיזה הוא שאמר את המילים הללו. אביי!! רבא!! אמוראים קדושי עליון אתה יודע מה זה רבא? יש לך מושג מי זה אביי?, אתה יודע איזו יגיעת התורה היתה לו? איך הוא לא התייאש, התווכח עם רבא ועם אמוראים אחרים עוד פעם ועוד פעם, הביא ראיות והוכחות ושאלות וסתירות ואין בכל הש"ס שני דפים רצופים שאביי ורבא לא מוזכרים בהם.
הרי כל האמורים והתנאים הם קדושי עליון, ואם הם כתבו את המילים האלו יש משמעות לכל אות. הם לא סתם דיברו וכתבו מילים מיותרות. אם היו מבקשים ממך לכתוב מכתב שהנינים שלך יקראו בעוד 150 שנה, אתה תשקיע הרבה מחשבה בכל מילה, נכון? אז תחשוב על האמוראים הקדושים והטהורים שכתבו מכתב, את הגמרא, לנינים של הנינים שיקראו את זה אחרי אלפיים שנה!! זה קצת מחזיר אותנו להבנה כמה צריך להתייחס בכבוד לכל מילה בגמרא, גם אם אנחנו מדברים על דוגמאות בני ימינו, בסופו של דבר זה תורה מן השמים.
- הכלל השלישי: סיכומים, סיכומים וסיכומים
כל פעם שלומדים משהו, מסכמים אחר כך, אז מה למדנו? הגמרא שואלת כך, מתרצת כך וכך, יש לכאורה תמיהה על התירוץ כי כתוב במשנה ההיא משהו שנראה הפוך, לאחר מכן הבנו שבעצם הפשט במשנה ההיא הוא שונה ואז התירוץ שתירצנו על השאלה של הגמרא היה מצוין.
במיוחד חשוב לעשות את הסיכום הזה, כשמסיימים את הלימוד, סוגרים את הגמרא ואז חוזרים בקצרה על כל מה שלמדנו היום בגמרא, קודם כל כי זה נותן בהירות ומחדד את ההסתכלות על התמונה המלאה, בנוסף זה עוזר לזכור לאורך זמן מה למדנו, והסיבה השלישית זה הרגשת הסיפוק של הבחור, הנה ישבתי והשקעתי שעה וחצי, ועכשיו אני מסוגל לסכם ככה על רגל אחת כמעט עמוד שלם בגמרא. איזו הרגשה עילאית.