הרה"ק רבי מרדכי מזוועהיל זי"ע היה יושב על התורה ועל העבודה בישיבת 'חיי עולם ' בעיה"ק ירושלים, יחד עם חכמי ירושלים וסופריה, והנה הפרוטות שהיו מקבלים לומדי הכולל מהנהלת הכולל היו מספיקות בקושי אך ורק ללחם צר ומים לחץ. ויבוא היום והרה"ק אירס את בתו עם החתן כ"ק אדמו"ר משומרי אמונים זי"ע, ולרש אין כל ואף לא פרוטה לפורטה לכיסוי הוצאות הנישואין, בהתקרב הזמן המיועד לחתונה בקשתו הרבנית שישתדל אחר מעות באיזה אופן ודרך שהיא, כי כך אי אפשר לגשת להכנות לנישואין, נכנס מהר"ם אל מנהל הישיבה תינה בפניו את מצבו וביקשו שיתן לו רשימה של כמה מנדיבי עם עשירי חו"ל התורמים מממונם לישיבה, אולי הם ישאו פניו וירימו תרומתם קודש לצרכו. ואכן, המנהל לא סירב לו (כפי שכל מנהל היה עושה ) ומסר בידו רשימה של כמה וכמה עשירים. בהגיע מהר"ם אל ביתו, ראתה הרבנית את הרשימה, ועלה במחשבתה שמן הנראה כל הכתובים ברשימה זו כבר עבר עליהם הכלח, ולא משם תצמח ישועתם, אמרה לבעלה הק' וכי 'מה הועילו חכמים בתקנתם' אין רשימה זו שווה כי אם 'לצור על פי צלוחיתנו', אך הרה"ק לא שת לבו לדבריה, ואמר לא עלי מוטלת המלאכה לגמור – כי אם עשיית השתדלות ובזה יצאתי ידי חובתי ואם באנו מצד השתדלות מה לנו אם נשתדל אצל עשירים בהווה או אצל עשירים בעבר, אמרה לו הרבנית, אם כן, שרק בהשתדלות גרידא פעלך, כי הנך סמוך ובטוח בהשי"ת, מה לך להשתדל אצל כל הרשימה, בחר לך אחד מהם ורק אליו תשלח מכתב בקשה וה' הטוב יהא בעזרנו, נענה ואמר הרה"ק, אכן כך אעשה .
ישב לו לכתוב מכתבו לה'עשיר' הראשון שברשימה, וכה כתב לכבוד הרב… הנני עומד בעזהשי"ת טרם נישואי הבת, כך וכך הם ההוצאות, מהלבשה עד סעודות הנישואין מדור וכדו', סך הכל – עשרים וחמשה אלפי דאלער (דולר), ובסופו חתם את שמו 'מרדכי בן הרה"ק רבי גדליה משה זי"ע ', ושלח את המכתב לעבר בית העשיר שבארצות הברית. ויהי כי קרב מועד החתונה, הגיע שליח מבית הדואר ומסר בידיו של מהר"ם טשעק (צ'יק) מאותו העשיר, ובו נרשם סכום של עשרים וחמשה אלפי דאלער טבין ותקילין, ותהי הרווחה בבית הרה"ק, למחרת היום נכנס המהר"ם אל מנהל הישיבה והודה לו מקרב לבו על עזרתו, כשמוע המנהל את דבריו תמה ביותר ממי והיאך בא לו סכום אדיר כזה, ויספר לו המהר"ם דברים כהוויתן, מיד שיגר המנהל את העסקנים של 'חיי עולם' בארה"ב אל בית העשיר, בטענה כי אם הוא חזר לעשירותו מדוע לא חזרנו לשמוע את קולך ואת נדבותיך. נענה ה'עשיר' ואמר להם, לא מיניה ולא מקצתיה, הלוואי שאחזור לימים קדמונים, ובאשר לטשעק הגדול ששלחתי למהר"ם מירושלים – מעשה שהיה כך היה, אף לי בביתי כלה העומדת סמוך ונראה לנישואיה, אך לדאבון לב חלתה הכלה באיזה מחלה, ומיד פנינו לשאול את הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל האם עלינו להודיע למשפחת החתן על המחלה הקשה אם לאו, אחר שעיין רבי משה בכל פרטי המעשה, ענה לנו, שבמקרה דנן איננו צריכים לגלות את אזני החתן על דבר המחלה, אך זאת ייעץ לנו שאת כל הכסף אשר חסכה הכלה מאז ועד עתה, ניתן למצוות 'הכנסת כלה', ובשכר זאת נזכה אף אנו לעשות 'הכנסת כלה' בבריאות השלימה .ויהי כאשר שבנו לביתנו מבית הגר"מ פיינשטיין, והנה ממתין לנו מכתב שהגיע מארץ ישראל מבנו של הרבי מזוועהיל המבקש מעות על הכנסת כלה, ללא אומר ודברים לקחנו את כל מעותיה של בתי ומצאנו שם 'עשרים וחמשה אלפי דאלער ' – חושבנא דדין כחושבנא של אותו אברך מירושלים, מיהרנו ושיגרנו לו את המעות, כי זה כוחה של אמונה פשוטה ללא כל פשרות.
ומלבד שיש ללמוד מכאן על מעלת הצדקה והחסד ו'הכנסת כלה' אשר היא מצילה ממוות ל "ע , אך לענייננו נראה היאך אין ה'פרנסה באה אלא מאת ה' הפותח את ידו ומשביע לכל חי רצון, כי הוא מסבב כל הסיבות לתת אכלם בעיתו .מן העניין להביא מה שאמר הרה "ק מהר"א מבעלזא זי"ע על כך שהמשיא את בנו או את בתו נקרא בשם 'מחותן', ולכאורה היה צריך לומר שהוא 'מחתן' ומהו מחותן… אלא כי אכן אין הוא המחתן… אלא אבינו שבשמים הוא המחתן, ואבי החתן והכלה אינו אלא 'מחותן'… (ער ווערט געפירט )
(מתוך 'באר הפרשה' משפטים תשפג)