סיפר הגאון רבי אלעזר שמחה וסרמן זצ"ל מתקופת פעילותו להצלת שארית הפליטה מידי הצורר הנאצי ימ"ש, לצד הגאון רבי אברהם קלמנוביץ זצ"ל שעמד באותם ימים בראשות 'ועד ההצלה' בארה"ב:
"לילה אחד המתנו לקבל סכום כסף כדי להעבירו לתלמידי ישיבת מיר, אשר שהו באותה תקופה בגלותם המפורסמת בשנחאי. השעה היתה כבר שעת לילה מאוחרת, שתים-שלש לפנות בוקר, והכסף בושש מלהגיע. כאשר סוף סוף הגיע הכסף, הביע הרב קלמנוביץ את רצונו לצאת תיכף ומיד אל סניף הדואר המרכזי כדי להפקיד את הכסף עבור בני הישיבה בשנחאי. הצטרפתי אליו למסע הלילי, וכך יצאנו יחדיו לסניף הדואר.
"כאשר ישבנו והמתנו לתורנו במשרדי הדואר, פניתי אליו בשאלה: מה הדחיפות הרבה, מדוע לא ניתן היה להמתין עם הפקדת הכסף עוד כמה שעות בודדות, רק עד למחרת בבוקר? ענה לי הרב קלמנוביץ בשאלה מאלפת: 'חז"ל אומרים שפעם אחת איחר נח בהבאת מזונות ומחמת זה הארי הכיש אותו. ונשאלת השאלה, כיצד זה לא התבייש הארי? כל התנהגותו של האריה מעידה על חוסר הכרת הטוב, הרי כל שאר האריות שבעולם נמחו במי המבול, ורק אריה זה ניצל בזכותו של נח. ועוד שנח טרח ופרנס אותו במשך י"ב חודש בתיבה, וכפי הנראה לא איחר יותר מאותה פעם בהבאת המזונות לארי, וכי לא היה יכול האריה להמתין פעם אחת למזונו?
"'אלא', השיב הרב קלמנוביץ על שאלת עצמו, 'עלינו לדעת שהאריה שהיה בתיבה של נח לא היה אריה רגיל. הוא היה האריה האחרון בעולם! נצר אחרון לזן נכחד של כפירי אריות, וממנו עתיד היה לקום הדור הבא. ובכן, את האוכל של האריה האחרון בעולם אסור לאחר אפילו פעם אחת! לשריד אחרון יש מעמד מיוחד במינו ויש להתייחס אליו בהתאם.
"'וכך הוא בעניננו', סיים הרב קלמנוביץ את דבריו. 'בחורי הישיבות והר"מים שנמצאים עכשיו בגלות בשנחאי הם 'האריות האחרונים' של עולם התורה, ומהם יקום דור חדש של לומדי התורה, ולפיכך אסור לחכות לשלוח להם את הכסף אפילו שעות ספורות בלבד'".
(גיליון 'בית מדרש' מתוך 'שמחת אלעזר ח"ב, עמ' ט"ז)