מאת: שמואל הלר
מספר לי ידידי ר' ירוחם בשיא ההתלהבות :
אני עובד במשרה מכובדת בתחום הייעוץ הפיננסי בבנק גדול ששמו מוכר לרבים מהציבור שלנו. עד לא מזמן כשדיברו על יוקר המחיה לא הצלחתי להבין על מה מדובר. ב"ה פרנסתי היתה מצויה ברווח גדול. אבל בחודשים האחרונים יוקר המחיה תפס גם אותי בזרועותיו המפחידות. אם עד היום הייתי סוגר את החודש בקלות, בחודשים האחרונים אני מוצא את עצמי לוקח הלוואות כדי לסגור את המינוס בחשבון הבנק. אני לא רגיל לדברים הללו, מעודי לא לקחתי הלוואות.
עשיתי עם עצמי חשבון נפש והבנתי שזה מסר משמים במיוחד בשבילי. החלטתי לקבל על עצמי להתחזק בנושא של תפילה במניין. קיבלתי על עצמי להתפלל מתחילת התפילה עד סוף הקדיש האחרון שבסיום התפילה בלי שטיקים ובלי טריקים.
בהתחלה זה היה קשה מאוד עד בלתי אפשרי. אם עד כה התרגלתי לצערי להתפלל במניין למחצה לשליש ולרביע, התחלתי מאותו יום להתפלל מהתחלה עד הסוף את כל התפילות במניין.
אני נוהג להתפלל תפילת שחרית בשטיבלאך שבאיזור מגוריי. מטבע הדברים בסוף התפילה כמות המתפללים יורדת משמעותית, אך אני איתן בקבלתי להישאר עד סוף התפילה.
לפני כמה ימים בסיום תפילת שחרית בעודי מקפל את הטלית אני שם לב למשהו מעניין: רוב המתפללים שעדיין נשארו אחרי התפילה הם אנשים שאני מכיר כאמידים ומסודרים כלכלית. הדבר היה לפלא בעיני והחלטתי לעקוב בימים הקרובים אחרי התופעה הפלאית מבחינתי. ואכן, כל יום שעבר חיזק עוד יותר את הממצא המדהים הזה: רוב הנשארים אחרי התפילה הם אנשים שאני מכיר כמי שמסיימים את החודש בקלות. סיפרתי זאת לכמה חברים קרובים והחלטנו לעקוב אחרי העניין, כולם חזרו אלי עם אותה תוצאה. בעקבות כך החלטתי במרץ רב להמשיך בקבלה שקיבלתי על עצמי להתפלל במנין מההתחלה ועד הסוף, וב"ה אני מתחיל לראות את האור בקצה המנהרה.
עד כאן דברי ר' ירוחם ידידי.
אכן, זאת גמרא מפורשת ולא תופעה פלאית. במסכת ברכות (יד עמוד א): "ואמר רב אידי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיאן, כל המתפלל ואח"כ יוצא לדרך הקב"ה עושה לו חפציו, שנאמר צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו".
הרמב"ם (תפילה א א) לומד מהפסוק "ועבדתם את ה' אלקיכם וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך", שמן התורה חייב האדם להתפלל בכל יום, ושלא כדברי הרמב"ן שמדאורייתא חובת התפילה היא רק בעת צרה. וה'מאור ושמש' כותב שמפסוק זה נוכל ללמוד שהמקפיד להתפלל עם הציבור מובטחת לו פרנסה טובה ובנקל, שכן ניתן לפרש את הכתוב ולומר, שבזכות "ועבדתם את ה' אלוקיכם" – בלשון רבים, דהיינו בציבור, מובטח לכם: "וברך את לחמך ואת מימך והסירותי מחלה מקרבך". ומוסיף ה"מאור ושמש": כידוע התורה מכונה בפי חז"ל גם כלחם ומים, אם כך אפשר לומר שבברכה האמורה כלולה גם ברכה מיוחדת על התורה, שבזכות "ועבדתם" – תפילה בציבור, יזכה האדם ל"וברך את לחמך ואת מימך"
בדומה לזה כתב הגאון בעל "כתב סופר" בפרשת עקב, על הפסוק (דברים יא יג) "והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי אשר אנוכי מצוה אתכם היום, לאהבה את ה' אלוקיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם, ונתתי מטר ארצכם בעתו…". שגם בפסוק זה נוכל לראות שהתורה כתבה "ולעבדו בכל לבבכם" בלשון רבים, ללמדנו שבזכות תפילה בציבור יוכל האדם לזכות לפרנסה ברווח, כהמשך הכתוב – "ונתתי מטר ארצכם בעתו".
ומוסיף ה"כתב סופר": דווקא בנוגע לתפילה בציבור נזקק האדם לברכה מיוחדת על הפרנסה, משום שישנם החושבים שתפילה ביחידות תסייע להם לנווט את היום באופן שלא ימנע מהם לצאת בזמן לעסקיהם וכדומה, אך פסוק זה מלמדנו כי אדרבה, דווקא בזכות הקפדה על תפילה בציבור יזכה האדם לפרנסה טובה!
הסיפור הזה ממש חזק
מאד אהבתי את הסיפור על הפרנסה שבתפילה מתוך מיניין מהתחלה ועד הסוף
הסיפור מראה לנו את ההשגחה שנשלחת עי האמונה שבנו שאם נשארים עד סוף התפילה בורא עולם דואג לנו מה שאנחנו חושבים שאפשר לסדר על חשבון תפילה
תודה מחזק מאד