בס"ד
מאת: מענדי
הלכתי לטייל קצת על שפת הים. חיפשתי קצת שקט. המפגש הזה בין מים לשמים תמיד מעורר השראה. זה גם עוזר לי בכתיבה…
תוך כדי הטיול הגעתי לגשר ישן כזה שעובר מעל המים, ואני רואה על העמוד הברזל המרכזי שמחזיק את הגשר, דבוקים כל מיני מדבקות עם תמונות של צעירים שנפטרו בדמי ימיהם, בצירוף איזה פתגם.
אני מבין שזה מין תופעה כזו שכנראה רווחת בציבור הכללי, שרוצים לעשות משהו לזכר הנפטרים, בפרט צעירים שלא השאירו זרע של קיימא, והיות ולצערנו לא לימדו אותם שאפשר ללמוד משניות ולהדליק נר וזה טובה נצחית לנשמה, אז הם עושים סטיקר עם איזה משפט בעל משמעות, פסוק מהמקורות, או סתם איזה משפט מתוך שיר כמו: "לא תפסיק המנגינה" – לזכרו של סמ"ר אליהו אזולאי ז"ל.
"דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת".
"כל אדם מת, אבל לא כל אדם באמת חי".
"בכל אדם יש משהו מיוחד שכדאי ללמוד ממנו, רק צריך למצוא אותו, לכן צריך להיות סבלני לכל אדם".
"השמחה היא שורש הברכה. נתינה היא הדרך לחיים"
"השמים הם הגבול, והדרך דרך ארץ".
"יש המביאים לעולם אור כה גדול שגם לאחר לכתם האור נשאר".
וכן על זה הדרך, עוד הרבה סטיקרים עם פתגמים, כשמתחת לכל סטיקר מקופלים חיים שלמים.
כל משפט אני טועם אותו, מגלגל אותו על הלשון קצת וחושב על המשמעות.
ואז הרהרתי לעצמי מחשבה מפחידה קצת.
אילו השם שלי היה מופיע פה על המדבקה מה המשפט שהיה מוצמד לצדו?
הכל בסדר, אני בריא וטרי, כמו שאומרים 'חי נושם ובועט'.. ובעזרת השם שיתן לי חיים מאושרים עד מאה ועשרים שנה אמן. אבל אם היה צריך לתמצת בשורה אחת, איזה משפט שמאפיין אותי מה יכתבו עלי?! מה יזכרו ממני?! מה המורשת שלי?!
והשאלה מהדהדת…
"כִּי גַּם לֹא יֵדַע הָאָדָם אֶת עִתּוֹ… בַּאֲשֶׁר הוּא סוֹף כָּל הָאָדָם וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ"