הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א
ישנם נושאים שצריכים שיפור, שניתן לפתור אותם בפעולה אחת פשוטה. אין צורך להפוך את כל הלב שלנו ולהשתנות, במלחמה עיקשת ותמידית. אפשר לשנות עולם ומלואו ב… פעולה אחת קטנה, והקבלה לעתיד תהיה מושלמת.
קחו למשל את נושא ניתוק הטלפונים מקווים מפוקפקים, או קווים גרועים ביותר. בשיחה אחת ל'בזק', או במשלוח פקס אחד, ואנו חסומים, ללא כניסה לניסיון עתידי. כך גם בחסימה לאינטרנט במחשב או בחסימה לנגנים וכדומה. אין צורך להתחבט בכל פעם, לעמוד מול היצר הרע ולבדוק את יכולותינו הרוחניות. חסימה אחת קבועה וזהו, עלינו על דרך המלך.
סיפר לי בן משפחתי שיחי', שבעבר היו לו חודשים בהם הוא לא נתן 'מעשר כספים' על פי חשבון מדויק. לא תמיד הגיעו בקשות של מוסדות ועניים. לפעמים הוא התעצל מעט להתקשר ולתרום, או לחשב את סך ההכנסות המחייבים במעשר כספים. ואז הוא מצא פתרון פשוט וקל. הוא חישב את הממוצע של הכנסותיו החודשיות, וחתם הוראות קבע מסודרות למוסדות תורה וחסד. והנה כבר כמה שנים ומעשרות הכספים שלו מסודרים בקביעות, דרך הוראות קבע או תשלומים קבועים בכרטיס אשראי, למוסדות תורה וחסד שהוא רוצה לתרום להם, כאשר תמיד ניתן להוסיף עוד ולהגיע ל'חומש', וגם לתרום בנוסף לאלו שבאים לבקש תרומה בבית, בבית הכנסת או בכולל.
אי אפשר להישאר תמיד באותה המשבצת. עלינו להציב לעצמנו מספר יעדים ברורים ונחרצים, ולהתקדם בהם בבירור ובבהירות. נתחיל לקחת נושא אחד קטן הטעון שיפור בבית, נושא אחד קטן הטעון ליטוש בכולל או בעבודה, ועוד נושא אחד קטן הקשור לתפילה או לתורה, לברכות הנהנין או למידת הכעס או הגאווה, העקשנות או הויתור, ולהתקדם בהם, בעקביות. ניפגש בכל ראש חודש עם עצמנו ונחשוב האם התקדמנו מחודש שעבר. האם אנו טובים יותר בחודש חשוון מבחודש תשרי, ובחודש כסלו מחודש חשוון, וכך נתקדם ונתקדם.
מסכן הוא האדם שבראש השנה התשפ"ג, יבדוק את עצמו ויראה שהוא לא התקדם בכלום במהלך השנה. וכמה הוא מאושר האדם שיביט לעצמו במראה הפנימית ויראה שהנה, השנה כעסתי פחות, בירכתי יותר בכוונה ברכת "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו" או "אלוקי נשמה", לא קראתי עיתון בשבת קודש, לא דברתי לשון הרע בין שש לשבע, הוספתי חצי שעה של לימוד בכל ערב, ולמדתי חצי שעה ראשונה בסדר ג' ברציפות. מאושר יהיה האדם שבמהלך השנה הכין לעצמו יעד, יעד לא גדול אך יציב, ועמד בו. כך הוא ממשיך ומחזק את הקשר שלו עם ריבונו של עולם.
'רשימת תיקונים'
כידוע לכולנו, יום הכיפורים מכפר על עבירות שבין אדם למקום, אך לא על עבירות שבין אדם לחבירו. לשם כך צריך לבקש מכל הלב סליחה ממי שפגענו בו, לפייסו ולצפות לסליחתו. המשנה ברורה (תר"ו א') כותב ש"אם יש בידו מן הגזל וכל דבר הנוגע בממון, יראה לתקן, שזהו המקטרג הגדול על האדם, ובכל דבר שבממון אל יסמוך על הוראתו, כי היצר הרע יש לו התרים הרבה, ולכן יסדר לפני הרב ומורה הצדק את הענין בשלמות ובאמת, ללא שקר, ולשאול האיך להתנהג".
ישנם דברים רבים שקשורים לבין אדם לחבירו, וכדאי מאד לתת עליהם את הדעת, כי הרי עבירות שבין אדם לחבירו- אין יום הכיפורים מכפר. להלן רשימה קצרה של נקודות ותזכורות, שכדאי לשנן בינינו ובין חברינו. אין ללמוד מהדברים המובאים כאן הלכה למעשה כלל וכלל, אלו רק נקודות לתזכורות, שכאי לשים אליהם לב ולשאול רב לפני שאנו עושים אותם.
"בסוף הסתדרנו עם אינסטלטור אחר"– מזמינים בעל מקצוע, אינסטלטור, כולבויניק שיעשה תיקון כל שהוא, איש מזגנים או אפילו בייבי סיטר, ואז, מסיבה כלשהי, החלטנו לבטל את ההזמנה. הוראת ההיתר שלנו היא שהרי העובד עדיין לא הגיע, ולא עשה עבורנו שום דבר. אך האמת היא שהגמרא הקדישה לנושא זה מספר דפים בפרק "השוכר את האומנין", ויש על כך פרטי דינים רבים ומסועפים בשולחן ערוך חושן משפט סימן של"ג.
אם העובד יכול היה להשיג עבודה אחרת בזמן זה, והוא לא הלך לעבוד בעבודה השניה, משום שאנחנו הזמנו אותו, ובשעה שביטלנו את הזמנתו – כבר אין לו אפשרות למצוא עבודה אחרת, חייבים לשלם לו שכר כפועל בטל. בעלי חברות המוניות מתלוננים רבות על יהודים שמזמינים מונית, והסדרן אומר ללקוח שהמונית תגיע בתוך 6 דקות. הוא פונה לנהג לנוע לכיוון היעד המבוקש והנה כעבור 3 דקות מגיע טלפון של 'ביטול', בשעה שנהג המונית נסע כבר לכיוון הלקוח, ולפעמים הפסיד נסיעה אחרת. אנו מזמינים שבוע לפני החג הסעה פרטית, כדי לנסוע לצפון הרחוק, ומסכמים מחיר ושעת יציאה. בערב החג אנו מבטלים את ההסעה, והנה הנהג הפסיד בגללנו, משום שהרבה אנשים התקשרו אליו והתעניינו בהסעה, אך כעת, בערב חג, מי יזמין אותו?!
ישנו בעל מספרה בעירנו אלעד, שקיבל לקוחות לפי תור שקבע מראש. היה זה הסדר נוח ומצוין, שחסך זמן רב מאנשים רבים. אך הספר ביטל את הזמנת התורים, משום שאנשים רבים הזמינו תורים ולבסוף לא הגיעו להסתפר , וכך נגרם לו נזק.
צריך ללמוד את ההלכות הללו בחו"מ סימן של"ג, כדי לדעת כיצד לנהוג, או לשאול רב מוסמך. דוגמה נוספת: הזמנו בעל מלאכה, אך הוא נאלץ להמתין לנו עד שנגיע הביתה ונפתח את הדלת. גזלנו את זמנו היקר לעבודתו!
לסכם מראש על המחיר: ראוי לסכם מראש על המחיר, כדי שלא נגיע לאחר מכן לויכוחים בין המזמין לפועל. לפעמים האינסטלטור דורש סכום מופקע, ולפעמים בעל הבית מתווכח עם הפועל על הסכום, שהוא בעצם סכום נורמלי ומקובל בשוק, וגורם לו להוריד את המחיר, למרות אי רצונו, רק בגלל שהמחיר לא סוכם מראש. לכן כדאי לסכם הכל מראש, כדי למנוע חששות של גזל ואונאת דברים.
חובות: נעצור ברגע זה, ונעביר בראשנו למי אנו חייבים כסף. האם לווינו מחבר בכולל ולא החזרנו. לקחנו שקית חלב מהשכנים לפני חודש ושכחנו. לווינו סיגריה מהחברותא והבטחנו לו להחזירה, ושכחנו. וכעת, לדבר חמור יותר משכחת החזרי הלוואות קטנים, היא 'שכחת' או זילזול בתשלומי משכורות לאלו שעבדו בפועל בעבורנו, ולא שילמנו להם.
הזמנו במהלך החורף את ה'גוי של שבת', שמקבל על כל ביקור 30 ₪. הוא רוכב לכל מקום על אופניים, וזה לא קל בכלל. התחמקנו מלשלם לו ואנו צריכים לעשות זאת. בשבת הגענו ל'מוקד הרפואי' המקומי ונטלנו תרופות, כאשר התחייבנו לדוקטור הערבי שבדק אותנו, שנרכוש תרופות חדשות בקופת החולים ונשיב אותם למוקד במהירות. לקחנו תרופות/מקדחה/מוצץ/פטיש/מכשיר אדים מהגמ"ח, ועדיין לא החזרנו. לקחנו תרופה מגמ"ח התרופות ולא החזרנו. גזל גמור!
בחודש ניסן הבטחנו לילדי הרחוב, שאם הם ינקו את הרחוב, כולם יקבלו קרטיב. לבסוף היו חסרים שני קרטיבים והבטחנו לאותם הילדים להביא להם אותם בקרוב. הילדים הללו בעצם פועלים שלנו, ששכרנו תמורת קרטיב. אם לא שילמנו להם, אנחנו חלילה גזלנים, ובפרט שקטנים אינם יכולים למחול על מה שהפסדנו להם, וגרמנו להם עגמת נפש. בן ישיבה אחד מקרובי משפחתי הוא כבר בחור גדול, אך עד היום הוא אינו שוכח שאחד השכנים בבנין שלו הודיע חגיגית לילדיהם, שנאבד לו משהו ומי שימצא אותו – יקבל ממנו עשרה שקלים. הילדים פנו לחפש את האבידה ואותו ילד מצא אותה והגישה בשמחה לשכן, מצפה לקבל את העשרה שקלים. השכן הבטיח לשלם לו, אך עד היום הוא לא שילם, והילד, שכבר גדל ולומד בישיבה, זוכר לו את זה לרעה, ואולי גם אינו מוחל לו על כך.
הזמנו בייביסיטר בחודש כסלו. הנערה ישבה בביתנו במשך שעתיים וכששבנו, היה לנו רק שטר כסף גדול ולה לא היה עודף. הבטחנו שנשלם לה בהקדם, אך שכחנו. גזל מוחלט ועגמת נפש!
לי באופן אישי ישנה רשימה של גזלנים שכאלה, שכתבתי להם מאמרים או ערכתי להם חומרים שונים בעבור תשלום, אך התשלום בושש מלהגיע. ישנו יהודי שהזמין אצלי קונטרס בהלכות תפילין, בעודי בחור בישיבה, תמורת 500 ש"ח. את הקונטרס כתבתי, לכבוד בר המצוה של בנו, בעמל רב וביזע, ואת התשלום לא קיבלתי עד היום. את שמו ושם משפחתו כבר הספקתי לשכוח לחלוטין. זכור לי שהוא הציג את עצמו כראש ישיבה, לאיזה חסידות הוא משתייך ושהוא גר בירושלים, וזהו, היהודי נעלם, מתוך שגגה וחוסר שימת לב כמובן, אך הוא בעל חוב של חמש מאות שקלים, בשגגה…
אז הבה ונביט שוב לתוככי עצמנו, וננסה להיזכר האם שילמנו למנקה, לבייביסיטר, לגננת משנה שעברה, לשכנה שאספה כסף למתנת סוף-שנה למטפלת, ושילמה גם מכספה הפרטי על החלק שלנו במתנה. האם הבטחנו ספרים לבר מצוה לנערי בר מצוה, ולא קיימנו את ההבטחה (כאן זהו נושא אחר. לא נושא של גזל או עושק כמו במקרים הקודמים) ועוד כהנה וכהנה.
ספרים שאולים – כדאי שנעבור בספרייה התורנית שלנו, ובספריית ספרי הילדים שבחדר הילדים, ונגלה ספרים ששאלנו לפני מי-יודע-כמה-זמן, ולא החזרנו עדיין. בשבוע שעבר השאיר לי תלמיד חכם מופלג אחד, שיודע את כל הש"ס, המתגורר בבני ברק, הודעה בתא הקולי בבית, לפיה הוא שאל ממני לפני 23-24 שנה, כששנינו גרנו בחיפה לאחר נישואינו, את הספר 'עלי אור' על מסכת מגילה ותענית, וכיצד לשלוח לי את הספר.
שמעתי את ההודעה והצטמררתי. עשרות פעמים, ממש עשרות פעמים, חיפשתי את הספר הזה בספרייה שלי. נברתי בכל שורות הספרים האחוריות, והוצאתי ספרים מפה לשם ומשם לכאן, כדי למצוא את הספר, והנה הוא שכב כעשרים שנה כאבן שאין לה הופכין בביתו של האברך בחיפה, ומשם הוא הועבר לדירתו בבני ברק…
מחיר נמוך שסומן בטעות- החוק במדינת ישראל קובע, שהמחיר שסומן על המוצר העומד למכירה מחייב את המוכר, אפילו אם בקופה נרשם סכום אחר. לפעמים הוצג על המוצר בטעות מחיר נמוך, ולפעמים גם באופן משמעותי ממחירו האמיתי, ויש המנצלים ודורשים מהמוכר לקנות את החפץ במחיר זה, ואף מאיימים לפנות ל"מועצה לצרכנות" וכדומה, אם המוכר מסרב למכור במחיר זה.
הגר"י קנר שליט"א, רב הגבעה הדרומית במודיעין-עילית, כתב על כך שהדבר אסור בתכלית ויש בזה איסור הונאת ממון וגניבה. לדבריו, החוק נוגד את דין התורה ואין לנהוג על פיו, גם אם המוכר אינו מסכים במפורש אלא מסכים מחמת הפחד שילשינו עליו, ובודאי כשבעל החנות עצמו אינו מסכים לכך, ורק העובד או הקופאיות מסכימים לכך.
הגר"י קנר שליט"א כתב שיש בידו מכתב מבעליה של רשת צרכניות גדולה במגזר החרדי, בו הוא כותב שאינו מסכים למכור במחיר שסומן על חפץ בטעות, אלא אם כן ההבדל הוא קטן מאוד. הגר"י קנר מציין עוול נוסף, לפיו אנשים מעמידים דירה למכירה, והם מסתירים בה פגמים, כמו נזילת מים מצינור או איטום לקוי, והדבר אסור! אם הלקוח שואל על מומים וחסרונות בדירה, והמוכר מסתיר ממנו ליקויים, יש בזה משום איסור גניבת דעת (כמובא בשולחן ערוך חו"מ סימן רכ"ח), ובפרט שלפעמים יש בכך גם הונאת ממון, שאם הקונה היה יודע על החסרונות בדירה, הוא היה דורש לשלם פחות על הדירה, או תובע ממוכר הדירה לתקן את הליקויים (ואף שאין אונאה לקרקעות, הדבר אסור).
להכריח את השכנים לתוספת בניה – הגר"י קנר שליט"א כותב, שבנין משותף מורכב משטחים שהם רכוש פרטי של כל דייר (היינו דירתו ושטחים נוספים שהוצמדו לה) ושטחים שהם רכוש משותף לכל הדיירים. הבונה תוספת בניה אינו רשאי לבנות על רכוש משותף ללא הסכמת השכנים, ואם הוא בונה בלא רשותם הרי הוא גוזל רכוש שאינו שלו.
כמה שכנים צריכים להסכים ובאיזה אופנים, הוא נושא ארוך שלא נדון בו במסגרת זו. אך יש לדעת שבוודאי ישנם שטחים שמספיק התנגדות של שכן אחד בשביל למנוע. לפעמים חוזה הקניה מהקבלן מגדיר באופן מפורש או עקיף את מספר השכנים הנדרש להסכמה. בכל מקרה, צריך ברור היטב מה נדרש לצורך היתר שימוש ובניה על שטח משותף.
יש המתירים לעצמם לבנות, בטענה כי השטח קיים זמן רב בלא שהשכנים ישתמשו בו, וזה נהנה וזה לא חסר. ברוב המקרים הטענה אינה מספיקה, מאחר ואם ירצו יוכלו להשתמש בשטח זה בעתיד, ואף אם לא, המקום הרי הוא בבעלותם, ולא ניתן לקחת בעלות זו מהשכנים (עי' סי' שס"ג ס"ו ברמ"א ובפת"ש בשם ב"א ונוב"י). בוודאי שאסור לבנות על סמך שהבונה אדם חזק, וזה שאינו מסכים הוא אדם חלש, או שהוא אדם שאינו מעוניין לריב ולהתרוצץ בבתי דין, ולמעשה ישתוק ולא יעשה בפועל דבר למניעת הבניה.
אם הרוצה לבנות מנסה לשכנע את השכנים, שיאפשרו לו לבנות על חלקים משותפים, הרי שכל עוד מדובר בניסיון סביר לשכנע, ראוי לעשות כן, אולם אם מפעיל לחצים על שכניו בצורה מוגזמת ולא סבירה, יש בזה חשש 'לא תחמוד' (כמבואר ברמב"ם פ"א מהל' גזילה).
הגר"י קנר שליט"א מציין שלפעמים שכן מסכים לחתום על הסכמה לבניה, אך מתנה תנאים עם הבונה, כמו הגבלה בהשתמשות בחדרים שיבנו, או דרישות שונות הנוגעות לבניה וכדו', ולאחר מכן מתחמק הבונה מקיום התנאים, או מנסה לגרום לשכן לוותר על תנאים אלו, אף בצורה לא ישרה. הוראת ההיתר של אנשים אלו היא, שדרישות השכן לא מוצדקות והוגנות. אולם צריך לזכור, שהשכן היה רשאי שלא להסכים לבניה, ואם התנה חתימתו בהתחייבות לתנאים כלשהם, הרי שתנאים אלו מחייבים.
זאת ועוד, על הבונה לדאוג שלא יגרמו נזקים לרכוש משותף או פרטי. ובמקרה שקרו עליו לדאוג לתיקונם. אין זה מן היושר להטיל על השכנים לרוץ אחרי הקבלן שיבצע תיקונים, כשעל הבונה להיות אחראי לכך.
עגלות של צרכניות- תופעה שכיחה וידועה, שדומה שכולם מכירים באיסורה, ואף על פי כן רבים נכשלים בה: לוקחים עגלה מהצרכניה בכוונה להחזירה לאחר מכן, ולבסוף שוכחים או מתמהמהים. לפעמים משאירים לזמן קצר ברחוב, ועד שחוזרים לא נמצאת עגלה, במקרה כזה אין ספק שחייבים לשלם את ערכה לבעלי הצרכניה. גם אם בסופו של דבר מחזירים את העגלה, אך עצם לקיחתה אל מחוץ לצרכניה היא בדרך כלל ללא הסכמת בעליה. בנוסף לזה נגרם נזק לאחרים המעוניינים לקנות בצרכניה, ומתקשים למצוא עגלה פנויה.
גזל שינה- העולם המערבי ישן הרבה יותר בצהרים מהדורות הקודמים. ישנם רבבות אנשים ששנת הצהרים מחזיקה את יומם, והם אינם יכולים לתפקד, פיזית ושכלית, ללא שעת שינה בצהרים. כאשר אנו בונים ומרחיבים דירה, דופקים מסמרים או קודחים בקיר, ומפריעים את מנוחת הצהרים של השכנים, גרמנו להם עגמת נפש.
אינני קובע כאן כעת מסמרות שאסור לבנות בשעות הצהרים, או שאסור לקדוח. אך בכל מצב שאפשר להתחשב בשכנים, שומה עלינו לעשות זאת, להתחשב ככל האפשר, כאשר במקרים רבים, כאשר ניתן לעשות זאת בשעות נוחות יותר, נראה שהדבר גם אסור על פי ההלכה {שהרי ההיתר להרעיש בנוי על דברי החזו"א (ב"ב סי"ג) שאל לו לשכן למנוע דברים שהם 'עיקר דירה', ובנייה ושיפוץ נחשבת כ'עיקר דירה'. אך נראה שכל זה הוא דוקא אם השיפוצים נערכים בצורה מקובלת, כשלא ניתן לנתב את העבודות המרעישות לשעות הבוקר המאוחרות או שעות אחר הצהרים. אך אם ניתן, בצורה סבירה, לנתב את השיפוצים המרעישים דוקא לשעות הנוחות לשכנים, והמשפצים אינם עושים זאת ומרעישים דוקא בשעות המנוחה, בזה יכולים השכנים למחות מדינא ולמנוע את הרעש, ואכמ"ל}.
לפי ההלכה, ישנם מקרים שאפשר להפריע לשכן, כמו להסתיר לו את הנוף כולו, גם לעיתים אם מדובר בחריגת בנייה שאינה מקובלת באותו אזור (ולא ניכנס לכל פרטי ההלכה). אך הנה סיפור בענין זה, שסיפר לי בימים אלו הגר"ז הורביץ שליט"א, רב קהילות החסידים באלעד:
מסופר שיהודים רבים המתינו לרבי הקדוש רבי אהרן מבעלזא זצוק"ל במסדרון, במשך כמה שעות. אחד דחף את חבירו, שהמתין זמן רב לרבי, ותפס את מקומו. כשהרבי יצא, דחף הראשון בחזרה את זה שדחף אותו וכשראה שהרבי מביט בו בתימהון, התנצל והסביר: "אני הייתי כאן קודם, הוא דחף אותי, ולכן אני דחפתי אותו בחזרה".
השיב לו הרבי מבעלזא זיע"א, דבר עמוק ונפלא: "יהודי נמדד בעיקר כשהוא צודק"…
ואם מזכירים שכנים, אנא, אל תשלחו ילדים קטנים להוריד את פח האשפה. הם אינם מסוגלים לפתוח את פח האשפה הירוק ולהיאבק עימו, והתוצאות בהתאם, האשפה מתפזרת במקרה הגרוע, או שהם מניחים את שקית האשפה ליד הפחים ולא בתוכם, והנה נגרמה עוגמת נפש לשכנינו היקרים, דיירי הבנין.
אלו רק מעט נקודות שעלו ברעיוני בשעת הכתיבה. בוודאי לכל אחד מאיתנו יש נקודות שצריך לשוב עליהם בתשובה בנושאים של בין אדם לחבירו. הנה הזמן לעשות זאת, לכפר על עוונותינו ולזכות לגמר חתימה טובה, לשנה נפלאה ומאושרת ברוח ובגשם.