הרב ישראל ליוש
"וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא" (כח יא)
רש"י מביא את דברי המדרש על כך שהאבנים התחילו מריבות זו עם זו, כל אחת טענה: 'עלי יניח צדיק את ראשו' והקב"ה שמע לקול טענתן וצירפן לאבן אחת.
רצונן של האבנים שהצדיק יניח עליהן את ראשו, מובן, כדברי ה'מסילת ישרים' בתחילת פרק א': 'כי הנה עילוי גדול הוא לבריות כולם בהיותם משמשי האדם השלם המקודש בקדושתו יתברך' ועל כן רצו האבנים לשרת את יעקב אבינו, האדם השלם המקודש בקדושתו ית', ובכך יגיעו אל תכלית בריאתן.
אלא שיש בזה ענין מבהיל, שמעתי מהגאון רבי גבריאל קנופלר שליט"א, ראש ישיבת 'מנצ'סטר', בפרקי דרבי אליעזר מובא שהאבנים שלקח יעקב ושם מראשותיו היו האבנים ששמשו למזבח בעקידת יצחק, אם כן, מדוע כל כך חשקו האבנים לשרת שוב את יעקב אבינו עתה כאשר הוא שוכב במקום ההוא, ביציאתו מבאר שבע? מדוע לא הסתפקו בהיותם אבני המזבח של עקידת יצחק? וכי חשיבות העקידה קלה בעיני האבנים?! 'עקידת יצחק' בחיר הניסיונות של אברהם אבינו, המאמין הראשון! מה לא מספיק בלשרת את מזבח עקידת יצחק אשר זכרונו לא מש מעם ישראל ואת זכות העקידה אנו מבקשים ומעוררים בעל עת?!
נראה לומר, אומר ר' גבריאל, שהשכיבה של יעקב במקום ההוא, היתה אחרי י"ד שנה שלא שכב כשהיה בבית שם ועבר ועמל בתורה, ושכיבה זו גם תהיה הכנה וצבירת כח להמשך עמל התורה, אם כן, רצו האבנים גם חלק בעמל התורה. לא מספיק להם לשרת את מזבח העקידה, חשוב ככל שיהיה, הם רצו גם לשרת את העמל התורה של יעקב אבינו, ועל זה הם רבו ולא שקטו עד שנהפכו לאבן אחת וכולם ישרתו את עמלו של יעקב אבינו בתורה הקדושה.
***
גבאי בית כנסת הסכימו להחזיק בבית הכנסת כולל אברכים תמורת תשלום, אמר להם הגאון רבי זאב איידלמן זצ"ל שעליהם להרגיש לכל הפחות כמו האבנים הדוממים שרבו לשמש לומדי תורה.
ואכן למדו הגבאים מהאבנים את גודל מעלת משמשי לומדי תורה וויתרו על דרישתם הכספית.
***
"יש לנו טענה!" – טענו תלמידי הגה"צ רבי אליהו לופיאן זצ"ל לרבם – "זה שהרבי מעורר את התלמידים זהו בגדר זקן ואינו לפי כבודו! לא מתאים לרבי להיכנס לחדרי הפנימיה ולהעיר את הבחורים…"
ענה להם רבי אל'ה: "בישיבה אין לי כמעט הזדמנות לגמול חסד, הנה מצאתי הזדמנות לגמול חסד ולשמש תלמידי חכמים ע"י שאני מעיר אותם בבוקר לתפילה… גם את זה אתם רוצים לקחת ממני…?! את מעט החסד שאני יכול לקיים…!"
מספר הסיפור, תלמידיו רבי דוד שלוסברג מתרגש: "הביטו על מי הוא התבטא 'שימוש תלמידי חכמים'? על בחורי ישיבה שצעירים ממנו שנות דור…
בל נשכח, מחדד הרב שלוסברג – שר' אל'ה עצמו מעולם לא הסכים לקבל עזרה משום אדם בעולם, אף לא מתלמידיו הקרובים, כי הוא לא רצה להשתמש ב'תלמידי חכמים'…
פעם, אחר שעבר התקף לב, הגיע לבקרו תלמיד שלמד אצלו באנגליה, הגישו קפה, לפתע קם רבי אל'ה והביא את הסוכר.
"וכי אי אפשר לבקש את הסוכר מאחד הבחורים?" – תמה התלמיד – "מדוע הרב צריך להטריח את עצמו?"
"חלילה" – התפלא רבי אל'ה – "להשתמש ב'תלמיד חכם'"?!
וכשמספרים על ר' אלה שהעיר את הבחורים, אי אפשר שלא להזכיר כיצד היה מעיר אחרי התפילה את הבחורים שלא קמו לתפילה: "עוד מעט סוגרים את חדר האוכל ולא יהיה לך מה לאכול עד הצהריים…"
***
מה עושה צדיק כמו רבי אליהו לופיאן בערב יום הכיפורים בין סעודה מפסקת לתפילה זכה?
תלמיד סקרן החליט לעקוב אחרי רבי אל'ה ולראות בעיניו מה מעשיו בשעות כה קדושות. לפליאתו הוא מצא אותו הולך לפנימיה, מניח את טליתו מחוץ לחדרי השירותים ומכין ניירות…
עבודה שמוטלת דרך כלל על אחת מעובדות הישיבה, הבין רבי אל'ה שכנראה היא לא תיעשה בזמן כזה, אם הוא לא יעשה זאת בעצמו…
לא רק המעשה אצילי ומדהים, אלא בעיקר המחשבה על צרכים כה פשוטים של אחרים… זו גאונות בלחשוב על השני…
ר אלה
ת דבריו קינח דניאל בסיפור על ר' אליהו דושניצר אותו היה מספר ר' שלום שבדרון זצ"ל – פעם אחת בערב יום כיפור ראה עובר אורח ברחוב את ר' אליהו עומד וחותך נייר טואלט ושאל אותו לפשר הדברים והרב הסביר לו שמכיוון שמגיע יום כיפור הוא מכין נייר לאנשים בבית הכנסת, הדברים עשו רושם על אותו עובר אורח שלא שמר תורה ומצוות ובזכות זה חזר בתשובה שלימה.
ר אלה
הסיפור מה עושה ר אלה לפני תפילה זכה סופר תמיד על ר אלה אחר ר אלה דושניצר מישיבת לומזא וכנראה התחלף הסיפור בגלל השם הדומה.