שאלה: במהלך סעודת השבת בבית משפחת בלוי הגישו לשולחן את הסלטים. האבא בירר האם כשערכו את הקניות הבחינו מהיכן הגזר, מיבול נכרי או מיבול חו"ל, והבת הגדולה השיבה שהיה כתוב על הגזר שהוא מיבול נכרי. אמר האבא, אם כן אסור לאכול אותו, כיון שבחודש מנחם אב כבר עבר זמן הביעור, וכיון שלא ביערו אותו ולא הפקירו אותו כדין נאסר באכילה.
אמרה עקרת הבית, אם כן נוריד מהשולחן את כל הסלטים ואת קציצות הדגים שמכילים גזר. אמר הבן הגדול לאביו, אולי המאכלים הם מוקצה, כיון שנאסרו באכילה. נענה לעומתו האח השני, איך יתכן שזה מוקצה, הרי יש אנשים שמקילים בקדושת שביעית ביבול נכרי, יוצא שהמאכלים מותרים להם באכילה, וכל דבר שראוי לחלק מהאנשים אינו מוקצה, כשם שתרומה אינה מוקצה כיון שראויה לכהן, וכך התעורר נידון הלכתי מרתק על שולחן השבת בענייני קדושת שביעית ומוקצה. ובכן, מהי ההלכה לגבי אכילת הגזר וטלטולו?
תשובה: כתב הגרמ"מ קארפ שליט"א בספרו הל' שבת בשבת (ח"ב פ"כ סמ"ז) שדבר האסור באכילה ויש שנוהגים בו היתר, אם האוסרים אותו הוא מחמת מנהג כמו קטניות בפסח, ואותם שלא נוהגים כן מותר להם המאכל, אזי אין המאכל מוקצה, אבל אם להאוסרים הוא אסור מעיקר הדין, כמו ירקות של היתר מכירה בשביעית שדינם כמו ספיחים, אז אף שיש אנשים שמקילים בזה, כיון שלהאוסרים הוא אסור מן הדין הרי הוא מוקצה. ומקורו מדברי החזו"א (סי' מ"ט ס"ק ל"ו ול"ז ע"ש).
מעתה בנדון השאלה יש כמה וכמה צדדים להלכה, ונבאר את הצדדים בקצור ובתמצית, ולמעשה כל אחד ישאל את רבותיו.
- יבול נכרי, דעת רבים מהקדמונים שנוהג בו קדושת שביעית, ה"ה המבי"ט ומהרי"ט והר"ש סירליאו ומהר"י קורקוס והרדב"ז והשל"ה הקדוש והחרדים, וכן מפורש בדברי הרמב"ם בתשובה, ויש שכתבו שאף מרן הבית יוסף חזר בו וסובר שיש לנהוג קדושת שביעית.
- יבול שיש בו קדושת שביעית שעבר זמן הביעור ולא ביערו אותו, נאסר.
- דעת הר"ש הזקן שהובא בקדמונים, שיבול של נכרי אף שהוא קדוש בקדושת שביעית לא נתחייב בביעור, כיון שהגוי אינו מחויב להפקיר, ולא הסכימו לזה הפוסקים.
- דעת החרדים שפירות שלא התבערו בשוגג לא נאסרו באכילה, ויש חולקים, יעוי' משפטי ארץ (פל"ב ס"ג).
- דעת הדרך אמונה שיבול נכרי שהיה בחנות שמוכרת בדרך שליחות בשעת הביעור, לא נאסרו הירקות.
העולה מכל האמור שלגבי יבול נכרי יש כמה צדדים להקל שלא נאסרו הפירות, ובוודאי שלא נעשו מוקצה.