"מילדי העברים זה"
במשך עשרות שנים, פועל ארגון 'אחינו', זרוע הקירוב של 'דרשו' בקרב בני נוער שונים, המגיעים מבתים מסורתיים ומתקרבים ליהדות.
ילדים אלו, הגיעו לחינוך התורני בבתי ספר הפזורים ברחבי הארץ, הודות לפעילות בלתי נלאית של ארגוני הפעילים, אשר עמלו להוציא יקר מזולל ולהכניס ילדים יהודיים למוסדות, שילמדו אותם קריאת שמע, וייתנו להם בסיס עיקרי לחיים כיהודי בארץ הקודש.
חלק גדול מהילדים באו מלכתחילה מבתים שבהם ההורים שמרו מצוות ברמה כזאת או אחרת. חלקם באו מבתים דתיים ואפילו חרדיים במידה רבה, וישנם גם תלמידים שבאו מבתים מסורתיים ואף פחות מכך.
בחינוך התורני לימדו אותם להתפלל, לומר קריאת שמע, להניח תפילין, וגם ללמוד משניות וגמרא.
עם זאת, חלק מהילדים הללו, שהגיעו ממשפחות חלשות יותר, כשהגיעו לעולם הישיבות רבים מהם נפלטו החוצה במהירות. הלימודים בחינוך התורני לא הכשירו אותם לכניסה לעולם הישיבות בבני ברק, בירושלים ובריכוזים החרדים. ילדים יקרים אלו לא הורגלו בגינונים של עולם הישיבות, הבדלי סגנון, שפה, תרבות, צורת לבוש ועוד ועוד.
על רקע זה הקים ארגון 'אחינו' ישיבות שנועדו במיוחד עבור התלמידים היקרים הללו, ישיבות שהשכילו ומצאו את הדרך הנכונה להעמיד אותם על הרגליים, לאפשר להם לצמוח לתלמידי חכמים ובהמשך להשתלב בישיבות הגדולות הטובות ביותר, לאחר שעברו את כור ההיתוך של הישיבה הקטנה, והוכשרו להפוך לבחורי ישיבות במלוא מובן המילה.
רוב הישיבות הוקמו ברחבי הארץ, ונמסרו עם הקמתם לניהול של עמותות פרטיות חדשות. ארגון 'אחינו' המשיך ועדיין ממשיך לשלוח אליהם בני נוער, שרוצים לעלות מהחינוך התורני לישיבות הקדושות. פעילי 'אחינו' עמלים בתוך הישיבות הללו, לסייע לבני הנוער להשתלב ולמצוא את מקומם בעולם התורה, אבל הניהול אינו של 'אחינו'.
אחת הישיבות המוצלחות ביותר שהוקמו אז ושנשארה עד היום תחת המטרייה של 'אחינו' היא ישיבת 'אחינו' לצעירים, בראשותו של הג"ר מיכאל ברלין שליט"א, ובנשיאותו של מייסד 'דרשו' ו'אחינו' רבי דוד הופשטטר שליט"א.
לרגל ימי השובבי"ם, ימים של תשובה והתחזקות, ביקשנו לשוחח עם ראש הישיבה הרב ברלין שליט"א, ולבקש ממנו שייתן לנו 'טיפים' כיצד ניתן לקרב את הבחורים לתורה ולעודד אותם ללמוד במלוא המרץ, למרות שהם באים מרקע שונה ושהלימוד אינו טבעי עבורם.
**
"האמת שהישיבה הזאת היא כמו כל ישיבה אחרת", מסביר הרב ברלין. "יש הבדלים, אבל הם חיצוניים, טכניים. מבחינת רמת הלימוד והרמה הרוחנית המצופה מהבחורים, אנחנו מביאים אותם למקום שבו נמצא כל בחור ישיבה רגיל בסיומה של הישיבה הקטנה.
"איך באמת עושים את זה? התשובה היא שעושים הרבה מאוד 'מבצעים', אבל לא תמיד קוראים לזה 'מבצע' ולא תמיד התלמידים יודעים שהם נמצאים במבצע.
"שמעתי פעם על תרגיל שעשו בסדנא, שבה המנחה נותן למשתתפים לבצע משימה כלשהי, למשל לאכול גביע לבן, ולהכריז כשסיימו לאכול את הגביע עד תומו, שהמשימה הושלמה.
"עומד המנחה עם שעון עצר ובודק. המשתתפים אוכלים מהר ככל האפשר, כי כל אחד רוצה לנצח בתחרות, וכשהאחרון מסיים, שואל אותם המנחה שאלה מאוד מעניינת: 'מישהו מכם שמע שהזכרתי את המילה 'תחרות'? למה החלטתם שזאת תחרות? אני לא אמרתי שמי שיסיים ראשון יוכרז כמנצח או יקבל פרס. בסך הכל רציתי לראות כמה זמן לוקח לכם לאכול לבן, ואני מאמין שכשאתם אוכלים גביע לבן בבית, זה לוקח יותר מ-17 שניות. אז למה עכשיו אכלתם בכזה חיפזון?'.
"התשובה היא פשוטה: אנשים רואים שהוא עומד עם שעון עצר ביד, ואוטומטית הם מתרגמים את זה לתחרות.
"מחנך חכם, יודע לייצר כזאת 'קנאת סופרים' בין התלמידים, גם בלי להכריז על מבצע או על תחרות.
"אני אתן דוגמה לגבי מה שעשינו בימי החנוכה: בא אלי יהודי יקר ואמר לי שהוא רוצה לתרום לישיבה שלנו רמקול, מעין מערכת קריוקי מאוד משוכללת, בעלות של כ-2,500 שקלים.
"לישיבה עצמה לא חסר כרגע רמקול, הוא אמר לי שאני יכול לעשות עם הרמקול הזה מה שאני רוצה, העיקר שיביא להרבות תורה בישראל.
"חשבתי מעט ולבסוף האיר הקב"ה את עיני ונתן לי תשובה: יש לנו בעיה עם התלמידים בישיבה שהלשון של הגמרא קשה להם מאוד. הם 'שוברים את השיניים' כדי לקרוא את הגמרא, במיוחד בשיעורים הנמוכים. זאת, משום שבחינוך התורני משקיעים פחות בלימודי הגמרא, באופן נרחב. "המטרה שלנו היא, שכשהבחור מסיים שיעור ג' ועולה לישיבה גדולה, הוא יוכל לקרוא גמרא ברצף ובלי טעויות, כמו כל בחור ישיבה בן גילו.
"החלטתי שאני מקדיש את הרמקול לעניין הזה והודעתי לבחורים, שאנחנו מנצלים את ימי החנוכה כדי להרגיל את הלשון שלנו לומר את מילות הגמרא. כל בחור יושב על הסוגיא הנלמדת וקורא אותה, בלי להסביר ואפילו בלי להבין. קוראים פעם אחת את הסוגיא מתחילה ועד סוף, ולאחר מכן ניגשים למגיד שיעור והוא נותן לך כרטיס.
"תקרא פעם שניה, קבל כרטיס שני, וכן בפעם השלישית הרביעית והחמישית. הכרטיס הוא מעין תעודת הוקרה והערכה על המאמץ, הרווח הגדול של הבחור הוא שמילות הגמרא הופכות להיות שגורות על לשונו. הוא לומד לקרוא גמרא בלי טעויות. רווח עצום!"
**
"הוספתי ואמרתי לבחורים, ממש בדרך אגב, בלי לעשות מזה סיפור בכלל… 'מישהו תרם לנו איזה רמקול בעלות של 2,500 שקלים, הנה תסתכלו, זה עומד שם, מה אתם אומרים, שנעשה הגרלה על הרמקול בין הבחורים שקראו את הגמרא הכי הרבה פעמים? עשרת הבחורים שהגיעו למספר הגבוה ביותר ייכנסו להגרלה על הרמקול…'.
"אני לא הכרזתי על מבצע, לא הכרחתי אף אחד להשתתף, לא תליתי מודעות ולא שלטים ססגוניים, אלא פשוט סיפרתי להם סיפור, שיש לי איזה רמקול מיותר ואני מחפש למי לתת אותו…
"זה עבד כמו קסם! הבחורים למדו במרץ ובהתלהבות וקראו את הגמרא עוד פעם ועוד פעם, הפרויקט הצליח מעל ומעבר למצופה".
"כמובן שמבצע כשלעצמו זה לא דבר רע", אומר הרב ברלין. "אנחנו עושים מבצעים, אבל הבעיה היא שאם עושים יותר מדי מבצעים זה מאבד את האפקט. לכן אנחנו כל פעם עובדים מזווית אחרת. פעם יש מבצע, פעם תחרות, לפעמים יש הגרלה בין כולם או בין עשרת המצטיינים, לפעמים יש חלוקת פרסים לכל אחד שלומד ומשקיע. פעם מתכוננים למבחן אצל אחד מגדולי הדור, ופעם מעניקים שעות לימוד רצופות.
"כשיש מבצע משמעותי יותר, כל הישיבה לובשת חג, עם פלקטים ומודעות וקופרייטינג שיווקי של המבצע…
"הרעיון הוא, שבכל רגע נתון יהיה גורם שמדרבן את הבחורים להשקיע, הדרבון הוא תמידי והוא חייב להתחלף כל הזמן, זה תמיד צריך להיות משהו אחר, שונה, חדש, לא מוכר. אגב, זה יכול לעבוד גם בישיבות רגילות, לא צריכים לחשוש ממבצעים ומיוזמות כאלו, ככה בונים דור של תלמידי חכמים, זה מתחיל בגירויים חיצוניים, וממשיך בהתלהבות והתחדשות מתוכן הלימוד עצמו, כמו שאומרים חז"ל 'בכל יום יהיו בעיניך כחדשים'".
**
"יש עוד דבר חשוב מאוד שאנחנו מקפידים עליו, ועוזר לנו המון עם הבחורים", מוסיף הרב ברלין, "אני מדבר על 'שיחה בגובה העיניים'. בעולם הישיבות זה עשוי להיראות משונה, מה פתאום לדבר עם הבחור בגובה העיניים? הפוך, תרים אותו אליך ואל תוריד את עצמך עליו.
"אבל האמת, שלדבר עם בחור בגובה העיניים זה לא אומר שזה מוריד אותך אליו. ממש לא. הדבר הכי חשוב לי זה, שהבחורים ידעו שהצוות דואג להם ורוצה את טובתם. אנחנו לא נמצאים פה כדי לקבל מהם כבוד, וגם לא כדי לקבל כבוד מאחרים. אנחנו לא נמצאים אפילו לא כדי לרוות מהם נחת, למרות שאנחנו מאוד מאוד רוצים לרוות מהם נחת.
"אנחנו פה כדי לתת להם את הכלים שיאפשרו להם לצמוח ברוחניות. הא ותו לא! אין לנו שום מטרה אחרת, ולכן כל מערכת השיקולים שלנו, כשבחור מבקש משהו זה לא 'אם זה יעשה לי טוב', אלא 'האם זה יעשה לבחור טוב'. אין פה שיקולים של 'כבוד הישיבה' ומעמדו של הר"מ או ראש הישיבה.
"כמובן שזה לא משהו שאומרים לבחורים בפה מלא, זה לא יעזור לומר דבר כזה. צריכים לשדר את זה, זה צריך לבוא מהלב ממקום של אמת מוחלטת, אם זה באמת מה שאכפת לך, ואתה משדר את זה לבחורים, הם ירגישו, יבינו ויפנימו את זה.
"כלפי מה הדברים אמורים? מגיעים ימי החנוכה לדוגמה, והבחורים רוצים לחזור הביתה. כל החברים שלהם מבית הספר נמצאים בחופש, בבית מדליקים נרות ויש חגיגה, ולפעמים גם נוסעים לטיולים משפחתיים בחנוכה, כי כל הילדים בחופש וזה זמן מצוין לצאת לאיזה צימר בצפון או למלון באילת.
"כשהבחור רוצה ללכת הביתה, מה אנחנו אומרים לו? אנחנו לא יכולים לשחרר אותך כי זה יהרוס את הישיבה? או 'זה לא מתאים שבחור ישיבה יהיה בבית כל החנוכה?', זה לא עובד, זה רק עושה נזק חינוכי.
"התשובה האמתית היא, שאנחנו פשוט לא רוצים שהבחורים יגיעו הביתה ויאבדו את מה שהם קיבלו בישיבה. חלק גדול מהם גרים במקומות שבהם יש להם ניסיונות קשים מאוד, יש להם חברי ילדות ששמחים לראות אותם, וגם לגרור אותם למקומות שאליהם הם הולכים לבלות.
"הרי הבחורים שלומדים אצלנו בישיבה באו מרצון ומבחירה. אף אחד לא משך אותם בכח. הם באו לישיבה שלנו כי הם רוצים לצמוח תלמידי חכמים יראים ושלמים, נכון שהם עדיין נערים, לפעמים אפילו ילדים, הם עוד צעירים ויש להם יצר הרע ופיתויים חברתיים שונים – אבל המגמה העיקרית שלהם, מטרת-העל בחיים שלהם, היא לצמוח תלמידי חכמים, אחרת הם לא היו יושבים אצלנו בישיבה.
"ולכן אנחנו פשוט מסבירים להם, נותנים להם את כל האמת. אם תלך הביתה, יהיו לך ניסיונות, אתה תתמודד עם קשיים, אנחנו מעדיפים שתישאר כאן, כי אנחנו רוצים לעזור לך להישאר מפוקס וממוקד במטרה האמתית שלך.
"כמובן שזה לא קל ולא פשוט, לוותר על כל החוויות במושב או בשכונה, ולכן אנחנו צריכים גם לספק תחליפים. ובאמת, אצלנו בישיבה, אחרי הדלקת נרות חנוכה יש 'סדר אברכים' לומדים שעה, כל בחור עם אברך שמקדם אותו, ולאחר מכן יש פעילויות וחגיגות עד 12 בלילה, כל לילה מחדש, עם אוכל טוב, מוזיקה שמחה ותוססת, ופעילויות אתגריות בתוך הישיבה. הבחורים נהנים מכל העולמות, גם לומדים היטב ביום, גם זוכים לחוויה ייחודית שמשתנה מערב לערב, וגם מתרחקים מהניסיונות והפיתויים שמחכים להם בבית".