שח הגה"צ רבי חזקיהו מישקובסקי שליט"א:
יש סיפור על שתי אמהות בישראל, אמהות שהשקיעו בחינוך בניהם לתורה ועבודת ה', וזכו לעתיד מזהיר להם ולבניהם.
הגאון ר' גבריאל טולדנו זצ"ל ראש ישיבת אור ברוך התראיין פעם כשהוא סיפר על אמא שלו, שהיתה בתו של רבי רפאל ברוך זצ"ל וגרו במרוקו. נולדו לה כמה ילדים לפניו אך לא עלינו הם נפטרו, והבן ר' גבריאל כשהוא גדל, היא שלחה אותו ללמוד בישיבה באנגליה, למרות שניסו להניאה, שהרי הבנים חלשים ואולי זו סכנה, ועדיף שישאר.
כשהגיע לישיבה, היה לו מאד קשה. גם מחמת הערפל הכבד ששרר שם, והוא לא היה רגיל לזה. בלילה הוא פשוט לא ראה איך ללכת…! ומלבד זאת, הוא לא הבין את השפה שלהם. הוא כתב לאמא שלו שתבא לקחת אותו. אבל היא לא ענתה לו. הוא כתב לה: אמא, אם את לא רוצה שאני יילך בעקבות אחיי ח"ו אז תקחי אותי מכאן כמה שיותר מהר…
הוא היה בטוח שכבר למחרת היא תבא לקחת אותו. אבל במקום זה היא רקמה על מפית – 'הכל קורה, הכל נשכח, ולבסוף הכל מסתדר. והדף גמרא קיים לעולם'! ושלחה לו את המפית (והוא הראה אותה בעת שסיפר את זה). זה מה שהחזיק אותו…
והסיפור השני היותר מפורסם, זה על הרבנית קופשיץ ע"ה שזכתה שכל הבנים שלה הם גאוני עולם, וחתנים תלמידי חכמים (שהמפורסם שבהם זה פוסק הדור מרן הגר"נ קרליץ זצ"ל). פעם שאלו אותה, איך זכית לזה?
היא אמרה – כי רציתי.
המשיכו ושאלו, כולנו גם רוצים!…
אז היא אמרה – נכון. אבל אתם רציתם גם את זה, אני רציתי רק את זה…
זה מה שידוע בעולם. אך לא מזמן פגשתי נין שלה, נכד של בתה הרבנית פרידמן שתחי' ונכד להגר"מ טורק זצ"ל והוא אמר לי, שסבתא מוסיפה, ששאלו את אמא שלה, איך את יכולה להגיד שרצית רק את זה? בכל זאת… יש עוד דברים הכרחיים שמסתובבים לידך, יש פרנסה ועוד דברים.
אז היא אמרה, שזה כמו אדם שהולך עם כוס שמן מלא על גדותיו בידו והוא זקוק לכל הכמות, והוא הולך בדרך בזהירות. יש לידו בצד אחד תאונת דרכים, ומהצד השני חתונה. אבל הוא מרוכז כל הזמן בשמן שלא יישפך. יגידו לו, נו נו… איך היתה החתונה? מה היה בתאונת דרכים? – לא ראיתי. איך זה יכול להיות? אתה עברת שם! אבל אני כל הזמן מסתכל על השמן… לא הסתכלתי על שום דבר אחר.
[ידוע, שבעבר היו זמנים שלא היה להם מה לאכול בבית. הרבנית פתחה חנות. עד שפעם אחת היא הבחינה שאחד הילדים מתעניין בחנות וקצת לומד פחות טוב – אז היא סגרה את החנות לאלתר. אז לא יהיה מה לאכול… היא מסתכלת תמיד על פך השמן הטהור!].
שמעתי פעם ממרן רה"י זיע"א שסיפר, שיבדלחט"א מרן שר התורה הגרח"ק בא לראיון בצבא, שאלו אותו איפה אתה לומד? הוא אמר בלומז'ה בפתח תקוה. באיזה רחוב זה? "ברחוב של הישיבה", ענה בפשטות… אבל איך קוראים לזה…? "הרחוב של הישיבה"… כשאתה מגיע מבני ברק באיזה רחוב אתה יורד? "שמה בפינה, איפה שהרחוב של הישיבה"…
סיפר לי חתנו, חתנא דבי נשיאה, שפעם דיברו איתו על רחוב מסויים, וזה היה רחוב שהוא עבר בו כל יום בדרכו מהבית לכולל חזון איש במשך עשרות שנים! הוא שאל איפה זה?… אמרו לו, אבא, אתה עובר שם כל יום…! אז הוא אמר, במקום להרים את הראש ולהסתכל על שם הרחוב, אני לומד עוד משנה….
הרב פרוינד שליט"א, ראש כולל בביה"ח מעייני הישועה, סיפר, שפעם הוא ראה את מרן שר התורה ר' חיים שליט"א ליד קוקה קולה… הוא הבין שזה לא במתכוון. הוא ניגש אליו ושאל מה הרב מחפש, אולי אני יכול לעזור? אמר לו הגר"ח, אני גם לא יודע איך הגעתי לפה בכלל? אני התחלתי ללמוד, ואני לא יודע איך הגעתי לפה…
הוא אמר לו, בסדר, אני אביא את הרב לבית. אך ר' חיים סירב, חס ושלום, אני לא אטריח אותך, אני אשאל אנשים… הוא אמר לו, הרב יודע מה, אני אלווה את הרב עד הרחוב הראשון שהרב מכיר, ומשם הרב ילך לבד. לזה הסכים ר' חיים. והרחוב הראשון שהוא הכיר – זה היה רחוב רשב"ם… הוא מרוכז בכוס שמן…
סיפר לי הגאון ר' נחום נבנצל שליט"א שסיפר לו מחותנו ממשפחת ברנד, שהוא היה חותנו של הגאון ר' שלמה פישר זצ"ל (שנפטר לאחרונה). כשהבת שלו היתה בשידוכים הציעו לו שני בחורים, שניהם גאוני עולם מסלתה ושמנה של עולם הישיבות. הוא בירר מי יותר? אז חלק אמרו לו שאין הבדל, ומעטים אמרו שאולי ר' שלמה פישר הוא קצת יותר. אבל מה, לבחור השני – היה קצת כסף לנדוניה, אך לרבנית פישר, היא היתה אלמנה צעירה ולא היה בידה פרוטה לפורטה.
הוא בא לחזו"א ושאל אותו את מי לקחת, הוא הציע לו את הצדדים והאם כדי להשקיע עוד כסף (שגם זה היה להם בקושי), כשרק חלק אנשים אומרים שאולי ר' שלמה קצת יותר טוב…
אמר לו החזו"א: "בשביל 'יש אומרים' שהוא קצת יותר טוב – שווה לשלם הון רב בשביל לקחת אותו לחתן".
(גיליון 'ארחות חיים')