הגאון בעל ה'חפץ חיים' זצ"ל, חי חיים צנועים, וביתו – בית קטן וצר. כשבגרה בתו, נישאה לבחור בן-עליה, ומחוסר אמצעים קבעו או משכנם בעליית הגג של ה'חפץ חיים'.
מספר שבועות עברו מאז נישואיה, וה'חפץ חיים' מבחין בבתו, העומדת ומתפללת בהשתפכות הנפש, כשבידה סידור תפילה חדש. כאשר סיימה להתפלל, ניגש אליה אביה הקדוש ותמיהה בפיו: מאין לך סידור חדש?
תשובת הבת לא איחרה מלבוא: סידור זה קנה לי בעלי, כמנהג העולם, שהבעל קונה לאשתו סידור חדש.
התשובה לא התקבלה על לב ה'חפץ חיים' ופליאתו במקומה עומדת: מדוע אין בתו מסתפקת בסידורה הישן?
ככל שניסתה הבת להסביר, לפרש, לתרץ, להפיס דעתו, לא הצליחה, ולו במאומה. אפילו כאשר התנצלה, שבסידור חדש מתפללים ביתר התלהבות, בהתרגשות וחשק – לא קיבל ה'חפץ חיים' את דבריה.
– בכל זאת, המשיך אביה, אמרי לי, מהי האמת, שִׁכּה תחפצי בסידור חדש?
שעתיים! מאה ועשרים דקות יקרות! הקדיש הצדיק לברר "מדוע", ו"מה טעם"? עד… שעמדה בתו על נקודת-האמת: לא התרגשות, לא התפעלות, לא התלהבות, ולא חשק, אלא… גם החברות, גם השכנות, גם ה"עולם" נוהג לקבל סידור חדש הבעל. אין היא רוצָה להיות שונה מהן.
האמת היא הנכס היקר ביותר לנפשו של אדם! וכאשר התגלתה האמת, שמח ה'חפץ חיים', חייך וחינך את בתו:
– אַתְּ ובעלך, אינכם כמו כולם. אינכם יכולים לנהוג כאחרים. עלייך לדעת, כי גם רכישה זו, אף שאין מדובר בסכום גבוה – עלולה לטורדו מלימודו. די בכך שהוא חייב פרוטה לפלוני, ושני פרוטות לאלמוני, כדי להפריע את לימודו.
אין זה מן הראוי לרכוש סידור, במעות שאין בידכם, כאשר אין זקוקים לו. אם החלטתם להקים בית של תורה, בית של עבודת ה', הרי זה מתנגד לגמרי עם חיים של הרחבה ופזרנות. וזה מתחיל ב… סידור חדש!
והסיפור לא הסתיים בכך.
באותו מעמד ביצע ה'חפץ חיים' עיסקה עם בתו. הוא הוציא סכום כסף מכיסו, בערך מחצית שוויו של הסידור, והעביר את הסכום לבתו, ובהסכמתה, נעשה ה'חפץ חיים' שותף באותו "סידור חדש". חצי סידור שֶׁלָךְ, וחצי שלי.
בכך, ריצה גאון ישראל וקדושו את כל הצדדים. בתו למדה לקח טוב. הסידור נשאר ברשותה. וגם חתנו של ה"חפץ חיים" זכה לסעד ועזר.
במשך שנים רבות, כאשר ה'חפץ חיים' נסע למסעיו, היה מממש את ה'שותפות' הזאת ומבקש מבתו את ה'סידור' – שהתיישן במשך שנים רבות, ומחזק בכך את השיעור החשוב שלימד את בתו.
(חיים שיש בהם)