מאת: הרב אליהו הנדלס
יקותיאל הוא יהודי שומר תורה ומצוות. וכל מגמתו היא אך לעבוד את ד' יתברך בלבב שלם, ללכת בדרכיו ולחנך את בניו אחריו ללכת בדרך ד' תמיד. לפרנסתו עבד כטכנאי רנטגן במכון מכובד אשר סיפקה לו מצלצלים כפי הצטרכויותיו. וכך התנהלו חייו באין מפריע.
אך החיים אינם תמיד כנחל הזורם, ולפתע נקלע המכון המכובד בו עבד לקשיים שונים ומשונים. תדר המזומנים הפסיק לפתע לזרום, ולא ארכו הימים עד שמחוסר ברירה פיטרוהו ליקותיאל ממשרתו והוא מצא את עצמו מחוסר עבודה ובעירום כל.
יקותיאל השתרך לביתו בכבידות. אינו יודע מה ילד יום. ואמנם בתקופה הראשונה התקיים מכספי הפיצויים שקיבל ממעסיקיו, אך בעולמינו אשר אנו נמצאים בו אין אוכלי חינם מתקיימים. ובמהרה חזו עיניו האיך שצינור הפיצויים מתחיל להיגמר, והבינו מדעיו שהוא חייב לאזור כגיבור חלציו ולהתחיל לחפש עבודה אחרת. מני אותו יום היו עיניו צדות מיד את העלונים הפרסומיים המתגלגלים בחדרי המדרגות, ומיד היו עיניו עוברות למדורי הדרושים שם. שמא יאיר לו מזלו, וימצא עבודה נאה ומתגמלת. עבודה המכבדת את בעליה.
כאילו כדי להכעיס. כל הצעות העבודה שהיו נראות לו מתאימות לא יצאו אל הפועל, אם משום שמיד בהתקשרותו אל המספר המופיע במודעה היו אומרים לו 'הקדימך אחר', או גרוע יותר משום שענו לו לאקונית 'שלח קורות חיים'. עד שעם הזמן למד להבחין בין תשובה לרעותה, אם מקצת אמת בפי הדובר מבעד לשפופרת, או שאפילו מקצת אין בו. כשכבר עלה בידו בכמה פעמים שכבר קראו לו לראיון עבודה, גם כן לא צלחה הדרך, באשר כעבור מספר ימים קיבל תשובה שלילית, אשר אף היא הייתה נאמרת לפי שכלו של המראיין ומידת אנושיותו, אם בדרך מכובדת אם בדרך משפילה קמעה.
עברו ימים וחודשים, ויקותיאל עדיין יושב בביתו ממתין לישועתו. כמה תפילות כבר ביקש. כמה קאפיטלא'ך תהלים כבר עברו על שפתותיו מליבו ההומה. וכאילו כלום. אין אופק לפרנסה! כביכול מן השמים סגרו דלת בעדו. כך על כל פניו הרגיש יקותיאל ברגעי שפל.
בראש חודש אחד צדה עיניו בפינה צדדית מודעת דרושים
בראש חודש אחד צדה עיניו בפינה צדדית מודעת דרושים אשר היתה נראית לו מתאימה. התמלא יקותיאל תקוה, ומיד צלצל למספר המופיע למטה. התקווה התעצמה בקרבו יותר כאשר הדובר מעבר לקו התייחס אליו בכבוד וברצינות. שאלו על מעשיו, כשרונותיו ונסיונו העשיר. ואף הזמינו ליום המחר לראיון עבודה…
לא היה מאושר מיקותיאל באותו רגע. זה כבר מספר שבועות שאפילו לראיון עבודה אינו נקרא. והנה עתה נראה הדבר קרוב מאי פעם. אמנם אין זה בדיוק כסגנון עבודתו אשר עבד בה עד עתה, אך לפחות מדובר בתחום קרוב לשם.
וישכם יחיאל בבוקר. למחרתו של יום מיד לאחר התפילה צעד יקותיאל מעדנות אל תחנת האוטובוס להמתין לאוטובוס שיקחנו למחוז חפצו. הפגישה אמנם נקבעה לשעה 9:00 בבוקר. אך באשר מיקום הראיון היה רחוק ממקום מגוריו והוצרך לקחת אוטובוס כדי להגיע עדיה, לא רצה יקותיאל לקחת סיכונים, והתכוון להפליג באוטובוס של שעה קודם, של השעה 8:00 בבוקר. משום מה מזלו הטוב כאילו עמד לנגדו, ומשום מה האוטובוס של שעה זו לא יצא לדרכו. 'אחכה לאוטובוס הבא', חשב יקותיאל לעצמו. הן גם עמו יוכל להגיע בשעה היעודה, אך כאילו כדי להכעיס חלף האוטובוס על פניו מלא בנוסעים ולא עצר בעדו.
יקותיאל החל לדאוג. השעה 9:00 מתקרבת ובאה לעומתו, והוא אנא הוא בא? בצר לו הושיט אצבעו אל הכביש שמא ימצא איש יהודי שיהיה מוכן לקחתו ברכבו לקרבו אל מחוז חפצו בעת הזאת. ואכן חסדי הבורא לא עזבוהו, ויהודי ישר דרך עצר רכבו בעדו להעלותו אל דרך המלך. יקותיאל כבר היה מודאג קמעה. שכן על אף השגת הטרמפ, התקרבה השעה היעודה לעומתו בקצב מסחרר. אך הוא חשב שיוכל להסתדר ולעמוד בזמן עם האצת הגז ברכבו של היהודי ישר הדרך.
לפתע – – – טלטלה עזה אחזה ביושבי הרכב. רכבם התנגש בלא משים ברכב אחר שנסע לידם, ותאונה אדירה התרחשה ברגע קט. מקץ רגע נזרקו שניהם על פני הכביש, ונבלמו אך בגדר הבטיחות שלצד הדרך!
הרכב ניזוק קשות עד לבלי היכר, אמנם כן נפשם היתה נתונה להם לשלל. יקותיאל מישש את עצמו. ברוך ה' הוא עודנו חי, עצמותיו שלימות, נשימותיו אמנם טרופות, אך חייו ניתנו לו במתנה.
יללות האמבולנסים התערבו בצפירות הנהגים הנרגזים. ועד שלא תפס יקותיאל את עצמו, כבר הועלה על אמבולנס שדהר אל עבר בית החולים. יקותיאל סבר אמנם שהצעד אינו הכרחי, הרי גופו שלם ורוחו חיה בקרבו, אך אנשי ההצלה התעקשו לפנותו אל בית החולים, בנמקם שיתכן שמא ניזוקו מערכות גופו הפנימיות, ועל כן הם נצרכים להבהילו אל בית החולים ולשלול חשש זה.
רק בהיותו בבית החולים החל יקותיאל לחזור מעט לעצמו ונזכר – 'מה שמיטה אצל הר סיני', כיצד הגיע יקותיאל לרכבו של הלה, ופניו נחמצו. זהו. הפגישה הוחמצה. השעה כבר תשע וחצי.
זהו. ההזדמנות הוחמצה שוב.
החלו לזלוג עיניו דמעות
קורות השעות האחרונות צפו ועלו מול עיניו כיצד רדפוהו המפריעים והכישלונות פרק אחר פרק, ובשחזרו זאת החלו לזלוג עיניו דמעות. כל קורות התקופה האחרונה החלו צפים לנגד עיניו, והוא התפרק לחלוטין: 'מה כבר ביקש? סך הכל שתהיה לו עבודה נאה ומכובדת לכלכל את ילדיו ומשפחתו. והנה 'סבבוני פרים רבים אבירי בשן כתרוני' (תהלים כב, יג), כל מקום אשר הוא מציג בו מדרך רגל, מיד נשבר הקרח תחתיו, והוא נופל ומתמוטט'. כל רגשותיו התפרקו באותה שעה. 'והתפילות החמות', הרהר יקותיאל, 'להיכן הלכו? וכי סתם ה' את תפילותיו ללא שוב?'
כה הרהר בדעתו ועיניו נוטפות דמעות שקטות. פתע נשמע רחש, הרופא התורן צץ מעבר לווילון. הרופא בראותו את דמעותיו מתגלגלות נבהל מאוד, הן אמנם עבר תאונה קשה עתה, אך ברוך ה' לא ניזוק, אפילו הרכב אינו שלו, מה מקום לדמעות עתה, 'אולי אילו דמעות של התרגשות', תהה בינו לבין עצמו. ומתוך רגע של אכפתיות החליט הרופא לשאול ליקותיאל לדמעות מה הן עושות?
יקותיאל, שגם כך געשו רגשותיו בקרבו אותה שעה, החל לגולל בפני הרופא את כל מסכת ייסוריו בדרך אל הפרנסה, וכי הוא עומד ומצפה לישועתו, והישועה אינה באופק, עד שהיום היה נראה שהוא רואה אור בקצה המנהרה. אך התחוור שלא היה זה אור, וכי המנהרה ארוכה משחשב… בספרו לו את פרשת האוטובוס והטרמפ, עד שהגיע הלום לאחר התאונה הקשה, והפגישה כבר הוחמצה. זהו…
הרופא השתתף בכל ליבו בצערו ונענע בראשו שעה שסיפר לו יקותיאל את צערו. "אך אם יורשה לי", אמר הרופא, "נחזור לתחילת הסיפור. מה היתה עבודתך בתחילה?"
"אה", השיב יקותיאל. "עבדתי כטכנאי רנטגן במכון מכובד עד ש…"
הרופא זינק ממקומו בהתרגשות, ולא הניח לו ליקותיאל להשלים את דבריו. "מה אמרת? שאתה טכנאי רנטגן במקצועך??"
"אכן כן".
השיב יקותיאל בלא להבין לאן חותר הרופא.
הרופא לא התמהמה. ובמהרה החל להרצות בשטף: "דע לך, אינני דתי אמנם. אך עתה ראיתי השגחה אלוקית משמים מה היא. דע לך שהתאונה בה היית מעורב, ושבעזר הקל לא נפגעת ממנה בגוף, שיגר אותך בדיוק אל המקום הנכון בזמן הנכון!" יקותיאל לא הבין. 'כיצד התאונה מסייעת לו כעת'. משכך חשב את הרופא לתימהוני. והסתכל עליו כהסתכל תרנגול בבני אדם.
שכן מה הקשר. כיצד יועיל לו הדבר.
"משום שבבית חולים זה התפנתה בדיוק משרה כזו", השיב הרופא. "הטכנאי שלנו עזב זה מכבר. ובית החולים מחפש בדיוק אחד כמוך. טכנאי רנטגן עם נסיון מוכח!"
שריקת התפעלות נשמעה מכיוון יקותיאל!
תוך יומיים כבר עמד יקותיאל על משמרתו החדשה בבית החולים, שהיתה דומה להפליא למשרה הישנה בכל ההיבטים, בשינוי קטן אחד –
המשכורת היתה מתגמלת יותר…
ולפתע – הישועה הגיעה מכיוון בלתי צפוי!
פרשתינו, פרשת בשלח, אפשר להכתירה ללא ספק, בנוסף להיותה 'שבת שירה', גם כפרשת הפרנסה! בפרשה מופיעה פרשת המן, שירידתה מסמלת בבירור שהפרנסה אך מן השמים היא. אך כבר בראשית הפרשה אנו חוזים בזאת. חז"ל אומרים לנו (פסחים קיח.): "קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף!"
לאמור, חז"ל דימו את השפעת הפרנסה כקושי קריעת הים סוף לפני בני ישראל. ויש לדון למה דימוהו לקריעת ים סוף דייקא, ולא למשל ליציאת מצרים, או למקרה אחר דוגמת הכנעת סנחריב בלילה אחד, למה דווקא לקריעת ים סוף?
אלא שחז"ל רמזו לנו בדבריהם יסוד גדול. שאכן כך הוא. בני ישראל עמדו למרגלות הים ודימו בנפשם שזהו – זה אבוד. מלפניהם הים, מאחוריהם פרעה, סוסיו ובחוריו, ומצדדיהם חיות רעות בדרך.
אין סיכוי. זה נגמר. איך הם יכולים להוושע. הרי אין שום דרך שאפשר לברוח מהגורל האכזר. הם סגורים מכל הכיוונים!
ולפתע – הישועה הגיעה מכיוון בלתי צפוי! על סילוק החיות – עוד חשבו קצת. על מלחמה במצרים – יתכן. אך הים שזורם כאן אלפי שנים שייחצה לשנים – על זה לא חשבו!
והלא יאומן קרה –
הים נחצה לשניים!
הישועה הגיעה!
כן הוא גם בענין הפרנסה.
לפעמים האדם עומד אובד עצות, כל אשר הוא מנסה לעשות – נתקל בקשיים, כל אשר לו כבר נתן בעד נפשו, אך הישועה איננה נראית באופק, כאילו כל פעולותיו נתקלים בקיר בטון עם עמודי ברזל! עומד האדם ומהרהר: איך יהיה לי תקוה? מנין תצמח לי ישועה?
אך התשובה היא: ה' רבים דרכים לו – הישועה תגיע גם תגיע מכיוון בלתי צפוי!
מכיוון שכלל לא העלית על דעתך. כיוון שאפילו לא הרהרת אודותיה.
בטח בה' ועשה טוב, ובסוף הים הפרטי שלך עוד ייחצה לשנים!