סיפר הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א, הראשון לציון:
בשבת אחת לפני האחרונה שמרן [הגר"ע יוסף] זצ"ל היה איתנו כאן עלי אדמות, זכיתי להיות אצלו בשבת. בליל שבת אחרי הסעודה ביקש שאקח אותו לספריה ואמר: "תביא לי את הנודע ביהודה", והתחיל ללמוד. תוך כדי הלימוד היה נאנח מכאבים, אומר: אי! אי! וממשיך ללמוד.. היה זה לאחר שהוא שבר את הגב ובמשך שלשה חדשים סבל מאד, וכיפר ביסוריו על עם ישראל.
מי שכואב לו הגב, לומד דברים קלים, בן איש חי, כף החיים, או ילקוט יוסף… אבל מרן למד נודע ביהודה! אתם יודעים מה זה?! דברים עמוקים, קושיות, סתירות בגמרות, תירוצים, ישב ולמד תשובה אחרי תשובה עד השעה אחת בלילה.
ואז הרים את עיניו וראה אותי יושב בחדר הסמוך, אמר לי: "אתה עדיין ער? תבוא לי!" התישבתי לידו, ואולי זו היתה השיחה הארוכה האחרונה שלי איתו. מרן פנה אלי ושאל: "תגיד, אתה יודע באיזה גיל גמרתי ש"ס?"
לא, אף פעם לא סיפרת לנו, מעניין לשמוע…
אמר לי: "גמרתי את הש"ס בפעם הראשונה בגיל 15, ובפעם השניה בגיל 19".
שאלתי אותו: עם תוס'?
אמר: "בוודאי!"
ובאיזה גיל התחלת?
"בגיל 9!"
כל הילדים שיחקו מחבואים ותופסת וסטנגה, והוא ישב ולמד עוד מסכת ועוד מסכת. רואים את השאיפות שהיו לו להקיף את התורה.
תמיד היה מחדיר בנו את ידיעת התורה, ואם לא היינו יודעים תשובה של איזה פוסק, היה מעיר לנו.
פעם למדתי אתו סימן שי"ח דיני מעשה שבת, ולפתע צעק עלי: "איך לא ראית תשובת זית רענן?!"
האמא הרבנית היתה במטבח ושמעה את הצעקה, באה מיד ואמרה: "למה אתה צועק עליו?"
השיב: "הוא לא ראה זית רענן! "טוב, כולם כמוך? מה אתה רוצה?!"…
(גיליון יביע אומר)