שלהי קיץ תשע"ט. עוד תיק נפתח בבית הדין 'נתיבות המשפט' שבעיר נתיבות. תיק בבית-הדין איננו אוסף מסמכים בלבד, כי אם מצבור רגשות, תלונות, טענות, מענות, כעסים ומתחים. אוהו – כמה מכיל כל תיק! בכל תיק שנפתח נחמץ הלב מחדש. חבל, חבל שהמתגוששים לא הצליחו לבוא אחד לקראת השני ולהגיע לעמק-השווה. ידוע על אנשים שבכל מחיר לא יסכימו להגיע עד לשלב של תביעה בבית-דין, משום שגם כאשר הכל מתנהל לפי דין-תורה, מחלוקת היא מחלוקת.
כך או כך, התיק הנוכחי שנפתח בבית-הדין עסק בתביעה הבאה: בעל-עסק מסוים הזמין עבודה אצל פלוני. בתום הביצוע, או שלא בתום הביצוע – על זה בדיוק נחלקו הצדדים! – בא פלוני לתבוע את שכרו בסך 15,000 שקלים חדשים. לאחר שבירר והפך בית-הדין בטענות שני הצדדים הכריע בפסקנות שעל בעל-העסק לשלם למבצע העבודה 15,000 ש"ח טבין ותקלין. קל לנחש איך הרגיש הנתבע עם פסק-הדין…
סיפר הג"ר ערן אבירם שליט"א, ראש בית הדין, שבערב ראש השנה תש"פ התקשר התובע והודיע: "למען השלום החלטתי לוותר על כל הסכום!". הדיין התרגש לשמוע זאת. "שמחתי לשמוע על גבורתו של התובע – אולם פסק הדין כבר נשלח נתבע לתשלום עד סוף החודש…".
יום לפני חובת התשלום, שוב התקשר התובע אל הדיין ואמר: "אני לא מתחרט על עצם הוויתור, אבל רק שואל האם לפי ההלכה מותר לי לקזז הפסדים שהיו לי מהפרשה?". ענה לו הרב שבאמת מעצם הוויתור הוא לא יכול לחזור בו, שכן כבר היתה פה מחילה גמורה בפה, אבל לבקש תמורת ההפסדים שהיו לו – בוודאי שהוא יכול.
למחרת הופיע הנתבע בבית-הדין ובכיסו מזומנים על סך 15,000 ש"ח על מנת לקיים את הפסק. גם התובע הופיע במקום והודיע לו: "לא צריך כלום, אני מוותר על כל הסכום כדי שיהיה שלום בינינו!".
ההתרגשות במקום היתה גדולה. לא בכל יום, ואפילו לא בכל שנה, מתרחש כדבר הזה בין כתלי בית-הדין. אפילו הרהיטים בחדר – שאוזניהן קלטו כל כך הרבה התגוששויות ומילים לא מחמיאות – התרגשו הפעם…
מי שהתרגש טיפ-טיפה פחות היה הדיין, שכבר היה מודע לוויתור מאתמול. כעת הוא רק המתין שהתובע יציג את ההפסדים שהיו לו מהסיפור, הנתבע בוודאי ישלם לו את זה בשמחה לאחר הוויתור האצילי, ושניהם יוכלו לצאת מהמקום מחובקים – כאיש אחד בלב אחד.
אבל זה לא קרה. באופן מפתיע החליט התובע לוותר גם על ההפסדים. עזוב. הוא רוצה לפתוח דף חדש ונקי. אין לו שום טענה ומענה. מבחינתו הכל היה בסדר, והכל גם יהיה בסדר…
הפעם גם הדיין התרגש כמו כולם, נוכח הוויתור המפתיע החדש. "לא פעם אנשים נלחמים אחד בשני, ולפעמים אף בדיינים! הם משחיתים את מידותיהם ואת בריאותם בשביל כסף. ואילו כאן עולם הפוך ראיתי!"
מאחר שהדיין היה בטוח שוויתור כזה "יעשה רעש בשמים", רעש כזה שאולי יגרום שהוותרן יבוא על שכרו כבר בעולם-הזה, לפיכך פנה אל הוותרן וביקש: "כאשר הקדוש ברוך הוא יחזיר לך על מה שעשית תתקשר בבקשה לעדכן!".
"הקדוש ברוך הוא כבר שילם לי", הפתיע הוותרן בשלישית וסיפר: "במוצאי ראש השנה מתקשר אלי חמי שיחיה ומודיע לי לבוא לקחת מתנה – רכב בשווי 75,000 ₪. חישוב מהיר גילה לי ששילמו לי על הוויתור פי חמשה…"
נכון, לא תמיד משלמים לנו משמים על הוויתור "במזומן", וטוב שכך. אם תמיד היו משלמים לנו היינו מאבדים את נקודת הבחירה. הוויתור לא היה ויתור כי אם סתם "ביזנס". אבל כאשר אנו נוכחים לראות מקרה בו כן משלמים על ויתור "במזומן", עלינו לתפוס אותו בשתי ידיים וללמוד ממנו את המסר: מוויתור לא מפסידים!
(איש לרעהו)
תודה רבה
תזכו למצוות על הסיפורים המרגשים
הוידיאו המחזק
אין דברים כאלה