הרב אליהו לפין, מאבני ישיבת 'מיר'
אם היא שוב כאן כנראה שיש לנו עוד מה ללמוד ממנה. השדה הנעלם של השפעה בלתי מודעת – אדם לפתע לא מרגיש טוב ורק אז מתברר לו שהיה בחברת גורם מדבק, ובינתיים הוא עצמו מרחיב את מעגלי ההדבקה מבלי דעת – התופעה הזאת צריכה להאיר מקום מאוד נסתר ואקוטי בחיינו: החשיפה הבלתי מודעת.
כי כשם שרמת המודעות והזהירות מסכנות מוחשיות גדולה לעין ערוך ביחס למודעות ולזהירות מסכנות בלתי מוחשיות כמו קרינה או זיהום אויר, כך גם בעולם הערכי – המודעות לטוב ולרע המוחשיים היא גדולה לעין ערוך ביחס למודעות לסביבת ההשפעות השליליות היושבת על מפתחי התודעה שלנו.
2
הלוחמים חזרו ממלחמת מדין עטורי ניצחון, ובכל זאת לאחר שנאמרה להם פרשת הגעלת כלים הם פונים לפתע אל משה רבינו ומבקשים להביא קרבן כדי לכפר על נפשם. חז"ל מגלים לנו כי ביקשו לכפר על הרהור הלב וראיית העיניים.
הרבי מקוצק שאל מה חידשה להם המצווה של הגעלת כלים אודות הצורך בכפרה שלא ידעו קודם?
הסבר חד ונוקב אמר בשמו תלמידו ה'חידושי הרים': כאשר שבו מן המלחמה בטוחים היו שטהורים הם כיום צאתם לקרב ומאומה לא דבק בהם – הרי נשמרו ממאכלות אסורות ומאיסור יחוד – ובכל זאת כששמעו שצריך להגעיל את הכלים שהביאו ממדין והבינו שלא רק בשר הטריפה מטמא את האדם אלא אפילו הבליעות הנסתרות שלו – הם עמדו על כוחה של ההשפעה הבלתי מודעת, הרהורי הלב וראיית העיניים.
לא תמיד אנו מסוגלים להבין בזמן אמת מה עשתה לנו האינפורמציה שקלטנו או החוויה שעברנו, אבל ההשפעה המצטברת שלהן תבוא לידי ביטוי ביום מן הימים.
הדברים כואבים שבעתיים כשחוסר המודעות הזה משפיע על טיב ההחלטות שאנו מקבלים או נמנעים מלקבל בנוגע לאלו שהאחריות על חינוכם מוטלת על כתפינו. היחס המוטעה לסביבה הבלתי מודעת ולהשפעותיה המפחידות על עיצוב עולמו של הילד עלול להיות הרה אסון, ויפה שעה אחת קודם.
3
מידה טובה מרובה ממידת פורענות – ההשפעה הבלתי מודעת של צד הטוב היא עצומה לעין ערוך.
למשל, כוחה של מילה נתפס בעיננו כקטן ודל מול כוח המעשה בעוד שפרשת נדרים מגלה לנו כי דיבורים יוצרים מציאות חדשה ומחייבת – דבר מותר נעשה אסור בהבל פיו, וככל היוצא מפיו יעשה. מילה טובה אחת, קטנה, יוצרת סביבה חיובית. דיבורים ספונטניים של אמון והערכה זורעים כוחות ותעצומות לצמיחה וזינוק קדימה שהשפעתן מי ישורנה.
ועוד דוגמה, כשמדברים על דביקות בה' מתכוונים בעיקר לפעולות ישירות שאנו עשים בעצמינו ובגופינו כמו לימוד התורה, הנחת תפילין או שמירת שבת, אבל כשחז"ל רוצים להסביר איך אפשר לדבוק בה' והרי הוא אש אוכלה, הם מדברים על דביקות שנמצאת יותר בשדה ההשפעות הבלתי מוחשיות – באמצעות שותפות עם תלמידי חכמים אדם מגיע לדביקות כביכול עם בורא עולם – הוא יושב במשרדו ביבשת אמריקה ובאותם רגעים הוא שותף ממשי לחברותא העמלה בתורה בירושלים, הוא לא רואה את החיבור הזה ואפילו לא מרגיש אותו, אבל הוא מתרחש במציאות. השותפות הזאת היא דביקות בבורא עולם.
4
בחודש בו נזרעו זרעי הפורענות ודווקא בשדה ההשפעות הלא מוחשיות; כמו הדיבורים הרעים של המרגלים שהביאו לבכייה של דורות בליל ט' באב, וכמו שנאת החנם שהיא 'רק' אווירה שלילית – מן הנכון לתת את הדעת על הפעולות הקטנות שלא מסתיימות כאן ועכשיו, על האווירה החיובית שאיננה רק מעטפת, על האמירות הסתמיות שבאות 'אגב אורחא' אבל תמיד יותירו אחריהן שובל. לחשוב גם על מה שלא רואים בעיניים ולא מרגישים בידיים.
הסביבה הבלתי מוחשית היא ליבת הקיום שלנו והאחריות על איך שאנו מחוברים אליה צריכה להדיר תנומה מעיננו. כמו עובד הנמצא בעמקי כור גרעיני המוקף בסכנה הכי גדולה אבל הכי לא מוחשית – כך ליבנו ומחשבותינו. וכי מה גורם פתאום לאנשים לזמר זמירות חדשות – הטוב מוצג כרע, הטמא כטהור – אם לא השפעה סביבתית בלתי מודעת שערפלה את ליבם ודעתם. ומה סודם של אלו שפתאום זנחו הבלי שווא ונפשם אוותה תוכן ומשמעות אם לא ההשפעה החיובית שזכו לבוא בסביבתה.