ישנו סיפור ידוע, שנכנס למרן הגר"ח זצ"ל אחד שהתמודד לבחירות מפכ"ל המשטרה וביקש ברכה להיבחר, ומרן שאל אותו אם הוא כהן, והלה השיב בלאו. ושוב שאל האם הוא כהן, ושוב ענה בלאו. או אז מרן הביט על כל הנוכחים בחדר ואמר: שיהיה לכולם ברכה והצלחה, ואותו מיאן לברך. ולא הבינו את שיחו ושיגו, עד שלבסוף נבחר לתפקיד המפכ"ל אחר שבאמת ענה לשם כהן.
לסיפור הזה יש המשך יפה.
סיפר אברך מחיפה שבלוויה ראה צעיר חילוני, ולא התאפק מלשאול אותו מה מעשהו כאן. ויען הצעיר וסיפר, שבעת שהתפרסמה אותה ההסרטה של המעשה עם המפכ"ל, הזדעזע מזה והחליט גם הוא לנצל את הכוח העצום של שר התורה, ומכיון שעמד אז לפני המבחנים על הבגרויות רצה לזכות בברכה להצלחה.
הוא לבש מעיל בעל שרוולים ארוכים והניח כיפה וכך נכנס למרן זללה"ה לברכה. אך כשנכנס, בצבץ צמיד הזהב שענד על ידו. אמר מרן: "את הצמיד תתן לגויה!"… הוא ניסה להיתמם כאילו אינו מבין מה מדובר… אבל מרן בשלו: "אתה מבין על מה אני מדבר!"…
באותו רגע הוא נשבר, והודה שהוא עמד להתחתן עם גויה עשירה. ובראותו את רוח הקודש של מרן קיבל על עצמו לעוזבה. (עינינו גל).
*
מעשה שארע לפני שלושים שנה: מרן נהג אחרי סוכות ולפני פסח, וכן בבין הזמנים, לעבור אל דירת חתנו הגרד"א, ואז היה עורך את ספרו דרך אמונה על מס' תרומות. אמנם בערב שבת אחד כשחזר מהמקווה, שכח את המפתח של הדירה בבגד של ימות החול, ודפק ודפק ולא היה איש לפתוח לו, עד שלא נותרה לו ברירה וחזר אל דירתו ברשב"ם.
במוצ"ש כשנכנס החתן אצל חמיו לברר מדוע לא בא בשבת, סיפר לו שנשכח המפתח ודפק ודפק ולא פתחו. והוסיף ואמר לו, שכאשר ראה כמה נורא שדופקים ולא פותחים, קיבל על עצמו שמכאן ואילך לא יסגור כלל את הדלת החיצונית. וכך היה במשך שנים, שלא סגרו כלל את הדלת החיצונה, ואיש לא ידע שזה עקב המעשה שארע לו. (עינינו גל)
*
סיפר הגה"צ רבי חזקיהו מישקובסקי שליט"א: בכולל חזון איש היה ר' חיים יושב ליד הכניסה ואני ישבתי בצד השני, וכשר' חיים היה הולך לקחת ספר מארונות הספרים שהתפרס על כל הקירות, הוא עבר לידי, והייתי קם מלוא קומתי לפניו.
פעם אחת הוא אמר לי: אם אתה רוצה שאני אפסיק לעבור כאן תמשיך לקום. והוסיף: אמנם על הידור אני לא יכול לומר לך מה לעשות, כי יש אומרים שלא מועיל מחילה, אבל על מלוא קומתו ודאי מועיל מחילה (ארחות חיים)