להלן סיפור מופלא שסיפר הגה"צ ר' אלימלך בידרמן שליט"א. יש בו כדי ללמדנו עד כמה צריך להיזהר מפני מריבות ומחלוקת וכיצד מתייחסים אליהם בשמים. המעשה התפרסם לפני יותר מחמישים שנה ועורר בזמנו התעוררות עצומה בנושא המחלוקת.
מדובר על משפחה חשובה ומפורסמת בארץ. אבי המשפחה היה אישיות תורנית חשובה ביותר הרביץ תורה ברבים. שיעוריו נודעו בשערים. הרב שהיה בעל מתק שפתיים משך אנשים רבים, שהיו משומעי לקחו. דבריו התקבלו על לב השומעים. כך היה במשך שנים רבות.
אולם לא לעולם חוסן. ביום מן הימים הרב התבקש לבית- עולמו כשהוא זקן ושבע ימים. בני המשפחה ישבו עליו 'שבעה'. הם הצטערו רבות על אובדן הצדיק, כשאינם יודעים כיצד למלא את החלל העצום שנותר. לאחר ימי ה'שבעה', האחים פתחו את הצוואה שאביהם הותיר. הסתבר כי היה לאב רכוש לא מבוטל. הוא הותיר להם ממון רב ויקר ערך, מספר דירות, מטלטלים רבים וכסף רב.
במקום לשבת ולדון כיצד לחלק את הממון שאביהם הותיר, כל אחד מהאחים התחיל לטעון, כי 'לו משפט הבכורה'. מגיע לו לקבל את הדירה הגדולה ועליו לקבל יותר מאחיו האחרים, מכיוון שהוא עשה כך וכך למען אביהם וכיו"ב. הרוחות התלהטו והצעקות נשמעו לכל עבר. במקום להגיע לעמק השווה, הם נפרדו כל אחד לדרכו בכעס גדול ונורא, כאשר כל אחד מהאחים הכריז על חרם כללי של שאר אחיו.
עם כל הצער שבדבר, המשפחה שהתחנכה על אדני התורה הקדושה ידעה, כי עליהם לפנות ל'דין תורה' בבית-דין כדי שיפסקו להם כיצד לחלק את הרכוש שאביהם הותיר. מועד הדיון נקבע. כשהגיע היום המיוחל, כל אחד מהאחים הגיע בנפרד לבית-הדין. הדיינים התחילו לשמוע את האחים לפי סדר.
הדיון לא היה פשוט כלל. זעם, בכי, צער וצעקות היו באותו דיון כשלעיתים אחד האחים התפרץ לתוך דברי השני. המראה היה קשה מאוד. עד לפני תקופה לא ארוכה היו בני-המשפחה מאוחדים ביניהם ועוזרים אחד לשני. והנה, עתה, בגלל ירושה שהותיר אביהם מצאו את עצמם שונאים את אחיהם – בשר מבשרם.
הדיינים שמעו את דברי האחים. לאחר דיון קצר ביניהם, הם אמרו לבני המשפחה, כי עליהם לשקול את הדברים שנאמרו. האחים היו צריכים להגיע להגיע לאחר עוד כמה ימים לבית הדין, כדי שיוכלו להמשיך את הדיון.
באותם הימים שלפני הדיון השני חלה תפנית דרמתית. התרחש אירוע ששינה את פני הדברים לחלוטין. אחד הדיינים שהשתתף בדין-תורה של אותה משפחה, הכיר את אב המשפחה אישית. לילה אחד הוא ראה את האב בחלום.
האב פנה לדיין, כשעל פניו ניכר צער רב. האב אמר לו: "דע לך, שבכל פעם שילדי מזכירים את השם שלי בדין תורה, שנערך אצלך, מטלטלים אותי בשמיים מצד לצד. מפריעים את שלוותי ומנוחתי ואני מרגיש צער איום וסבל נורא". אנא ממך", הנפטר התחנן אליו, "אני מבקש ממך בכל לשון של בקשה, סּפר לילדים שלי מה אמרתי לך. בקש מהם שלא יזכירו את שמי בכלל בזמן הדיון.
"דע לך", המשיך, "שכאשר שומעים בשמים שהמריבה והשנאה נוצרו בגלל הרכוש שהשארתי להם, מתעוררים עלי דינים קשים שמצערים אותי. לכן, לכל הפחות, שירחמו על נשמתי ולא יזכירו את שמי!".
הדיין התעורר בבעתה. הוא אינו רגיל לחלום חלומות ברורים כאלו. הוא יצר קשר עם המשפחה וביקש מהם לכנס את כל האחים בשעה מסוימת במקום פלוני, מכיוון שיש לו הודעה חשובה מאוד. בני המשפחה התפלאו, אבל הגיעו לאותו מקום, כמו שביקש מהם. הדיין הגיע וסיפר להם את כל מה שראה בחלומו. אביהם מתייסר מאוד בגלל המחלוקת.
האחים ששמעו זאת הצטמררו והזדעזעו עד עמקי נשמתם. הם הבינו שאביהם האהוב סובל נורא. כל זאת בגלל המחלוקת על הירושה. מכיוון שכולם היו באותו מקום, הם הסכימו להתפשר אחד עם השני ולא לערוך דין-תורה. הבינו שרק כך הם יעשו נחת רוח לאביהם שבשמיים. בסיכומו של עניין, הם הגיעו בעצמם לחלוקה הוגנת של הרכוש בלי לעֵּרב את בית-הדין ובלי לצֵּער את המנוח שנפטר.
(פניני עין חמד)
