בורא עולם נתן לנו את היכולת לדבר, לתקשר ולעשות פעולות רבות עם הפה. לעיתים אנחנו נדרשים לשתוק גם כאשר הדבר קשה ביותר. לעיתים נגלה, כי בזכות ששמרנו על פינו, וזה המעשה שלפנינו:
אל הג"ר אביגדור יחזקאל הלוי נבנצל שליט"א הגיע אדם וביקש ממנו להיות עָרב שלו להלוואה של 100,000 ש"ח.
הרב הסביר לבחור, כי להיות עָרב, המשמעות היא לתת את הכסף במקרה שהלווה לא משלם. מבחינתו סכום זה גבוה מאוד עבורו, אך אם תחולק הערבות נניח לחמישה ערבים, הוא יהיה מוכן להיות הערב החמישי, שכן להיות ערב על 20,000 ש"ח זה כבר יותר הגיוני.
למחרת הגיע הבחור עם הטפסים והחתים את הרב. מספר חודשים עברו. המלווה התקשר לרב ואמר כי הלווה לא משלם את חובו, הוא נסע לאמריקה. לכן הרב שחתם ערבות, צריך לשלם במקומו 100,000 ש"ח!
"מאה אלף ₪?", תמה הרב, "אני חתמתי ערבות על סך 20,000 ש"ח ולא על 100,000 ש"ח". "לא ולא", המלווה אמר, "הרב חתום כאן על 100,000 ש"ח".
הרב ביקש להיפגש עם המלווה כדי לראות את הניירת עליה הוא חתם. כאשר הרב ראה את הטפסים, הוא הבין את מעשה הרמייה אליו הוא נקלע. הבחור החתים אותו בעורמה על כל הערבות בסך 100,000 ש"ח.
הרב ביקש מהמלווה שיתחשב במצב שאליו הוא נקלע. אם אפשר לפרוס את החוב למספר רב של תשלומים ככל הניתן כדי להקל עליו. המלווה הבין את המצב הכלכלי של הרב והסכים לפרוס את החוב למשך עשר שנים.
הרב הגיע לביתו ואמר לרבנית שמעכשיו הם צריכים להצטמצם. הוא ביקש ממנה סליחה על שסיבך אותה. הוא סיפר לה על אודות הערבות, ועל כך שבעל החוב לאחר שקיבל את ההלוואה עזב לאמריקה.
"מי זה?", האשה שאלה את בעלה. הרב השיב: "מצטער, אני לא יכול להגיד לך, את יודעת – לשון הרע". "זה לשון הרע?! "כן, אסור לי לספר לך", הרב אמר.
"אני הולכת להיכנס לחובות של 100,000 ש"ח בשביל אדם זר ואני אפילו לא יודעת מי זה.." הרבנית התייסרה, אך הבינה היטב והסכימה לדברי בעלה: "אין שום היתר הלכתי לספר. כל מה שאומר בעניין ייחשב ויכשיל את שנינו בעוון לשון הרע".
כעבור מספר חודשים הרב והרבנית נבנצל קיבלו הזמנה לחתונה של קרוב משפחה של הרבנית בארה"ב. הם התלבטו אם לטוס או לא. לבסוף החליטו שהרבנית תטוס לבדה לחתונה.
היא הגיעה לעיירה יהודית בארה"ב ושם שהתה מספר ימים. בביקור בבית הכנסת המרכזי היא הבחינה בעזרת נשים באחת המתפללות שהיתה מתפללת איתה בירושלים. המתפללת הזו היתה אשתו של בעל החוב, אך הרבנית לא ידעה זאת.
היא ראתה את אשתו של בעל החוב. מכיוון שלא ראתה אותה הרבה זמן היא הגיעה אליה בהתלהבות, חיבקה ונישקה אותה וכל כך שמחה והתרגשה לפגוש אותה.
האישה היתה המומה מהיחס הלבבי והמדהים של הרבנית. היא היתה בטוחה שבכל רגע הרבנית הולכת לצעוק עליה.
אך ככל שנוקפות הדקות היא קיבלה רק תשבחות מהרבנית עד שהן נפרדות. הרבנית שהתגעגעה אליה ביקשה ממנה לשמור על קשר.
אשת בעל החוב הגיעה הביתה לבעלה ואמרה לו: "אתה לא תאמין את מי ראיתי היום בבית הכנסת. ראיתי את הרבנית נבנצל. תדע לך שהסתבכנו פה עם מלאכים!".
"היא לא הזכירה לי את ההלוואה, היא לא כעסה עלי, לא צעקה עלי, אלא עשתה את ההפך הגמור. אני מרגישה כל כך לא טוב עם זה. לא אכפת לי איך, אבל אתה הולך להשיג 100,000 ש"ח להחזיר להם את הכסף כי אני לא יכולה אפילו להסתכל לה בעיניים".
בעל החוב הלך וגייס 100,000 ש"ח, שם במעטפה ונתן לאשתו. היא לקחה את המעטפה והגיעה למקום שהתאכסנה הרבנית, מסרה לה את המעטפה עם הכסף ואמרה: "אני מבקשת סליחה! סליחה! סליחה! על מה שעשינו לכם. תודה תודה! הנה הכסף של ההלוואה" ועזבה את המקום בבושת פנים.
הרבנית נותרת המומה. היא התקשרה מיד לבעלה בארץ ואמרה לו: "בעלי היקר! אתה גאון! אם היית מספר לי מי הוא בעל החוב, היינו זוכים לראות את הכסף רק בחלומות, לבטח לא הייתי מתחבקת עם אשתו של בעל החוב, הייתי רותחת מזעם, ומי יודע אילו השלכות זה היה גורר".
"אבל דווקא בגלל זה שלא סיפרת לי ועמדת בניסיון של לשון הרע, לא רק שמנעת ממני להיכשל במדת הכעס ולשון הרע, אלא זכינו לקבל את כספנו בחזרה".
(פניני עין חמד)