כידוע, קודם קדושה וקודם עניית ״אמן יהא שמיה רבא״ יש לכוון לקיים מצות עשה דאורייתא של ״ונקדשתי בתוך בני ישראל״ – לקדש שם שמים; ״מכבדי – אכבד״.
לפני 19 שנה – סיפר הגר"י קולדצקי שליט"א – היה פיגוע נורא בעיצומו של ליל הסדר במלון 'פארק' בנתניה, ונהרגו באמצע ההגדה 32 איש הי״ד. במוצאי יו״ט הלכתי למרן הגרי״ש אלישיב זצ״ל ושאלתי אותו במה צריך להתעורר.
אמר לי הגרי״ש: "לתת כבוד לה׳". [קאמר ולא ידע מאי קאמר, שכן ״כבוד״ – בגימטריא ל״ב, כמנין ההרוגים].
שאלתי אותו: מה זה ״כבוד לה׳״?
אמר לי: אם התפילה מתחילה בשבע, אזי מגיעים ברבע לשבע, מתעטפים בטלית ובתפילין, אומרים ברכות השחר וקרבנות – זהו ״מכבדי אכבד״, כפשוטו ממש.
באופן דומה ממש היה מעשה אצל הסטייפלער באדם שאביו היו חולה מאוד בגיל צעיר, ושאל אותו מה יעשה כדי לחיות. אמר לו הסטייפלער: תתרגל לבוא לתפילה בזמן, שכך איתא בגמ׳ בברכות (ח.) דבני בבל חיו ארבע מאות שנה בזכות שהיה באים לתפילה בזמן, ומצאו סמך לזה מן הפסוק ״אשרי שוקד על דלתותי יום יום״. אדם רגיל – ״אם בגבורות שמונים שנה״, והם חיו פי חמש, ומדוע? משום שכיבדו את התפילה.
ומדוע באמת ע״י שבאים לתפילה בזמן, וכן ע״י אמירת ״אמן יהא שמיה רבא״, מבטלים גזירות רעות? הסביר זאת מרן הגראי״ל שטיינמן זצ״ל באופן נפלא:
משל למלך בשר ודם שאחד מנתיניו הכעיס אותו, וגזר עליו המלך גזר דין מוות. וכאשר המלך גוזר – לא שייך לערער על פסק הדין. שאל הנידון למוות את אחד מאוהביו, מה יעשה כדי לפייס את המלך? אמר לו שהמלך אוהב מוזיקה. הלך אותו נידון מאחורי החלון של המלך וניגן שם מוזיקה כה יפה, עד שנתפייס המלך וקרע לו את גזר דינו.
ובנמשל, אמר מרן הגראי״ל, הקב״ה ג״כ אוהב מוזיקה, ברם מהי המוזיקה שלו? כתוב בחז״ל, ״כיוון שנכנסים ישראל לבתי כנסיות ואומרים ׳אמן יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא׳, כביכול הקב״ה מנענע בראשו ואומר, ׳אשרי המלך שבניו מקלסין אותו כך׳״. מוזיקה כה יפה עושה לו לקב״ה כביכול נחת רוח, עד שקורע את גזר דיננו.
מסופר על בעל ה'אמרי אמת' שהיה רב בורשא לקהילה של מאה אלף חסידים. יום אחד בנו ר׳ פנחס מנחם, שהיה אז ילד כבן חמש שנים, דיבר באמצע התפילה. קרא לו ה'אמרי אמת' ואמר לו: כתוב במדרש שיש מלאך בשמים שאוסף את כל אמירות ה'ברוך הוא וברוך שמו' ו'אמן' שאומרים ישראל בעולם, ועושה מזה כתר למלך. וכעת הביא המלאך את הכתר הענק למלך – אך לפתע ניכר חור גדול באמצע… שאלו את המלאך מדוע יש חור. אמר להם המלאך: חור זה, משום שפנחס מנחם דיבר באמצע התפילה…
שמע הילד והחוויר, ובכה במשך שלוש שעות שלא יהיה חור. כאשר גמר לבכות אמר לו אביו, עכשיו שבכית – חזרת בתשובה, והושלם הכתר.
רבינו יונה כותב, איך אפשר לדבר בשעה שנותנים כבוד לשמו יתברך? וא״כ לאחר שגורשנו מבית הכנסת וחזרנו, ראוי להתחזק בלי דיבורים ובלי פלאפונים בתפילה כלל וכלל.
בבני ברק היה פעם צדיק בשם ״חכם רפאל ברוך טולדאנו״ זצ״ל, שככל הידוע לי היה האחרון ששמענו בו שזכה לגילוי אליהו. יום אחד קם ממקומו וביקש עט ונייר, ורשם את השיר ״אשורר אשירה לכבוד התורה״ – כדי שלא ישכח את המילים שזכה להן מאליהו הנביא. על יהודי זה אמר הסטייפלער לבנו ר׳ חיים שילך מידי פעם לראותו כדי לראות מהי יראת שמים (ר׳ חיים – שגדל בביתם של החזו״א והסטייפלער!)
ופעם התפלל חכם טולדאנו בבית כנסת אחד, ושמע שמדברים בחזרת הש״ץ; עצר את החזן באמצע התפילה, עלה על כיסא וצעק: "רבותי! גנב, גזלן או רוצח – יש להם כפרה; אבל מי שמזלזל ומדבר באמצע חזרת הש״ץ, עליו נאמר 'גדול עוונו מנשוא'״! וגעה בבכי, ואחריו בכו כולם…
כאשר סיימו לבכות, הורה לחזן להמשיך את התפילה. כך נתן לכולם את ההרגשה בחומר של דיבורים בתפילה.
(הגר"י קולדצקי שליט"א, קובץ גיליונות)
