"והישר בעיניו תעשה" (ט"ו, כ"ו)
אחד מגדולי הסוחרים בפרשבורג נכנס פעם אצל ה"חתם סופר" זצ"ל, והחל לתנות באזני הרב את סאת צרותיו. קרא האיש בעיניים דומעות: "רבינו! הנני ידוע בעיר הזאת כאיש עשיר, אך לאחרונה הגיעו עסקי המסועפים למבוי סתום, והנני זקוק בשעה זו לברכתו ולעידודו של הרב", שיסע ה"חתם סופר" את דברי הסוחר ואמר: "גם אני שמעתי שאחיך הוא עני מרוד ומטופל במשפחה גדולה, ואתה אינך תומך בו כל עיקר חרף מצוקתו הרבה".
הסוחר חש שלא בנוח למשמע דברי הרב, והשיב בנימה של הצטדקות: "הן סיפרתי זה עתה לכבוד הרב עד כמה ירוד בזמן האחרון מאזן העסקים שלי, ואיך אוכל במצב הנוכחי עוד לתמוך באחרים".
השיב ה"חתם סופר" לאורחו: "אשיב לך על דבריך ברעיון קצר. נאמר(שמות ו', ה') 'וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידם אותם', כידוע המלים 'את' 'וגם' באות לרבות משהו בדברי הכתוב, נשאלת אפוא השאלה 'גם ואת' בכתוב אחד – 'וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל', מה באו לרבות המילים האלו?".
המשיך ה"חתם סופר" ותירץ: 'אלא בשעה שבני ישראל נאנקו תחת עול המצרים, שמע כל אחד מהם גם את האנחה של אחיו וכאב את כאבו וסבלו, ובשכר זה שבני ישראל במצרים גילו רגש של אחווה ורעות זה לזה, גם הקדוש ברוך הוא שמע את נאקתם והוציא אותם מעבדות לחרות ומשעבוד לגאולה"…
מסופר על הגה"צ רבי יוסף רוזנבלום זצ"ל, ראש ישיבת 'שערי יושר', שבסוף ימיו היו לו שני גבאים אברכים בני תורה, שעזרו לו בהליכתו לבית המדרש וכדומה. פעם בעת שהלך לביהמ"ד עם שני הגבאים שלו, כשהגיעו, הורה להם ראש הישיבה לפתע שיעזבוהו וילכו לדרכם ויתנו לו לעלות המדרגות בעצמו, והיה זה כמתמיה בעיניהם, כי הלא קשה לו מאד הליכתו במדרגות מחמת חולשתו, ברם הם שמעו בקולו והלכו לדרכם, ואכן הראש ישיבה הטריח את עצמו לעלות לבדו במדרגות באפיסת כוחות.
לאחר זמן שאלו הגבאים את ראש הישיבה "מה פשענו ומה חטאנו ששלח אותנו, והטריח את עצמו כ"כ לעלות את המדרגות בעצמו בלי עזר?", כששמעו את ההסבר מראש הישיבה, נעמדו שערות ראשם, וכך אמר להם: "הנה בעת שהגענו לבית המדרש, הבחנתי שם בזקן אחד שעמד לפני הביהמ"ד. הזקן היה לו מטפל נכרי שעוזר לו ללכת, וחשבתי לעצמי, שאם הזקן יראה שיש לי שני אנשים יהודים שעוזרים לי, ואילו הוא יש לו מטפל שאינו יהודי, הדבר יכול להכאיב לו מאוד, ולא רציתי לגרום לו שום עגמת נפש וחלישות הדעת, ולכן העדפתי להטריח את עצמי מאשר לגרום לזקן צער חלילה"…
******************************
בספר 'בית רחל' (להגאון רבי נפתלי כ"ץ, שער הכנה' אות ל"ד) כתב הטעם שהט"ז נהג לקדש רק מתוך הכתב: "ושמעתי מנהג הגאון המפורסם מוהר"ר דוד סג"ל, בעל הטורי זהב, שהיה אומר תמיד הקידוש של שבת ויום טוב מתוך הספר. ואמר הטעם, מלבד שיש קדושה באותיות, גם כן מהאי טעמא, שפעמים שמתארח אצלו עם הארץ או שמיסב עמו בבית אחד שדר בשכירות או בסוכה, ועם הארץ אינו יודע בעל פה הקידוש על נכון, וגם יתבייש לומר מתוך הסידור, על כן היה עושה הוא עצמו כן כדי שיעשה כן עם הארץ ולא יתבייש. ולפעמים היה אומר לו: 'עשה כמוני, לומר מתוך הסידור'. על כן עשה הוא כי מצוה רבה, והכל כדי שלא יתבייש, ומנהג ותיקין הוא".
***
לאחר חתונתי נכנסתי אצל הרה"צ רבי אלי' ראטה זצ"ל, משב"ק של הרה"ק רבי שלמה מזוועהיל זי"ע, וביקשתי ממנו הדרכה על הקמת ביתי החדש. אמר לי רבי אלי', שבביתי יהיה תמיד מוכן 'מזונות' מיוחד לכל הבאים לאסוף כסף, כי בודאי הם רעבים וצמאים – ולכל אחד ואחד יתנו מזונות ושתיה לבד מהנדבה.
***
שמעתי מאת כ"ק מרן אדמו"ר מסקולען-ירושלים שליט"א, שידוע שאביו הרה"ק מסקולען זי"ע היה מחלק סכומים אדירים לצדקה – לכל סוגי הצדקות ולכל מיני האנשים – והיו כמה אנשים מבין אותם מקבלי הצדקות, שמצאו רעיון נפלא להוציא כספים במרמה, הם היו באים כמה פעמים אל הרבי לבקש צדקה – כל פעם עם סיפורים אחרים, כשהם לבושים כל פעם עם מלבושים אחרים – וכך הוציאו מהרבי סכומים גדולים לצדקה.
יום אחד הבחינו הגבאים באדם אחד שהגיע לבקש מהרבי צדקה, לאחר שכבר בשבוע שלפני זה הגיע לבקש וקיבל מהרבי סכום הגון לצדקה – האדם הזה הגיע שוב במלבושים אחרים, וסיפר סיפור אחר לגמרי שהוא צריך צדקה לצורך מטרה אחרת לגמרי – בשבוע שעבר היה זה חתונה, ועכשיו זה בר מצוה וכו' וכו'. הגבאים שהבחינו בתרמית, התרגזו מאוד על חוצפתו של היהודי, אמנם כמובן לא יכלו לעשות שום דבר נגד רצון הרבי, והרבי נתן לו שוב סכום הגון, בלא שום סימן שהוא יודע שהוא מרמה אותו ושהוא כבר היה אצלו בשבוע שלפני זה.
לאחר שיצא האדם הזה מבית הרבי, ניגש אחד המקורבים ושאל את הרבי: "האם אין הרבי זוכר את האדם הזה, שכבר היה כאן לפני שבוע וקיבל סכום הגון??". אמר לו הרבי: "בודאי שהנני זוכר, והלא אין מאז שהיה כאן יותר משבוע, ומה חשבתם שאינני זוכר שכבר היה כאן?!". שאלו הגבאים בתמהון: "א"כ למה נתן לו הרבי שוב סכום הגון?". והשיב הרבי: "הלא עצם הדבר שהוא יכול לבוא לכאן, ואני יכול לתת לו הרגשה טובה, כאילו שאיני מכירו וכאילו שלא עליתי על הרמאות שעשה לי, זה גופא הוא חסד, שבזה הוא חושב לעצמו שהצליח להערים עלי ולצאת מכאן עם עוד כסף"…
עוד סיפר כ"ק מרן אדמו"ר מסקולען-ירושלים שליט"א, שפעם נכנס עשיר אחד אל אביו הרה"ק מסקולען זי"ע בערב יו"ט, ונתן להרבי סכום הגון ביותר עבור צרכי יו"ט, ובעת שנתן את הכסף להרבי, התנה ואמר שהכסף הזה הוא נותן אך ורק עבור צרכי יו"ט של הרבי בעצמו, ולא למטרה אחרת כלל וכלל. הרבי הודה לו על כך מאוד מאוד, ונפרד ממנו לשלום.
אחר כך, קרא הרבי לאחד מבניו, ונתן לו חלק נכבד מהכסף שקיבל מהעשיר הזה, וציוה עליו להעביר את הכסף לעני אחד עבור צרכי יו"ט, וכך עשה.
עם הזמן נודע לו לאותו עשיר על מעשהו של הרבי, והלה נרגז מאוד, וחזר ונכנס אצל הרבי ושאל אותו "למה נתן הרבי חלק מהכסף לעני אחד, הלא התניתי מפורשות שהכסף הוא לצרכי יו"ט של הרבי בעצמו?!". מיד אמר לו הרבי כשבת שחוק על פניו "וכי אתה יודע מה הן הצרכי יו"ט שלי?"…
(מתוך 'נועם שיח' וארא תשפג בהוצאת מכון אפריון לשלמה)