אחד הנושאים הבוערים כיום הוא הדרך להנחלת ערכים. אותם ערכים מקודשים שחונכנו עליהם, והועברו דור אחר דור מתוך תמימות, דורשים היום יותר הנגשה, תוך דגש על העטיפה. ננסה במאמר זה להסביר את חשיבות העניין, ובמאמרי המשך נתמקד בפרטים ובערכים.
כהקדמה לסוגיה חשובה זו, חייבים להדגיש שבחלק של הפנמת ערכים – יש לבית מקום מרכזי, בבחינת: "אם אין אני לי, מי לי".
אלו דברים יסודיים, דברים מהותיים, דברים שהם בעצם היסוד והבסיס לכל החינוך החיצוני והמסגרתי.
עולם הערכים הוא בעצם הבסיס לכל ההתייחסות וההסתכלות על העולם. אין מן הצורך לומר שהפסוק: "שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אימך" תקף כמובן גם היום, ככל דברי התורה שהם נצחיים. ילדינו זקוקים גם בשנת תשפ"א לנוסחה הבלעדית של תורת אימך ומוסר אביך.
@ בית, כאן מיוצרת השלדה
רואים לפעמים הורים הבאים בטענות למחנכים, איך זה שעם כל הניסיון – הם אינם מצליחים לקדם את הילד ולהחדיר בו תורה ויראת שמיים?!
זה כמו אחד שיבוא בטענות לשף מוביל, איך זה שהוא לא הצליח להפיק יין מתפוח אדמה…
כל דרדק מבין שמתפוח אדמה אפשר להכין פירה, צ'יפס או תפודים אפויים בתנור, אבל לעולם אי אפשר להפיק ממנו יין…
כדי לייצור יין שאפשר לקדש עליו ולברך "בורא פרי הגפן" – חייבים ענבים, ורק ענבים. אין אפשרות לייצר יין מכל חומר אחר, ולא משנה מי יהיה היינן שינסה לעשות זאת.
כך לענייננו; הבית הוא המקור, האנשים הגדלים בו סופגים את ערכיו, ואישיותם מתעצבת בהתאם לו.
בידיעה זו יש זכות וחובה, ובעיקר אחריות עצומה; אנחנו מייצרים את השלדה, את הבסיס, החומר שהכול בעצם נבנה עליו. רכיב, ככל שהוא עיקרי יותר, הוא חייב להיות איכותי יותר.
בית שבו לא נכנסים דברים שאין רוח חכמים נוחה מהם, בית שבו סופגים הערכה ואהבה לתורה ולומדיה, בית שבו רואים דוגמה של מידות טובות ונתינה – בית כזה מסוגל לגדל אנשים בעלי תכונות מעודנות. בית כזה מגדל ילדים שבתי החינוך יוכלו לשפר ולקדם, ולהשקיע בהם בלי סוף.
ולהיפך; כאשר הבית ריק מתוכן, ודייריו עסוקים רק בגשמיות, בעיצובים וארוחות, ביגוד ופוליטיקה, יקשה מאוד על ילד ליצור לעצמו מהות רוחנית, כי ההתמודדות שלו קשה.
לעיתים ההשקעה מתמשכת, ותוצאותיה אינן ניכרות מייד, אבל ממרחק של זמן – רואים שהילד שהיה נראה לכאורה 'רע' – מתייצב, ובסוף מקים בית טוב, קובע עיתים לתורה ומגדל משפחה לשם ולתפארת. ייתכן שבגיל הבגרות היו לו קשיים, הוא אולי לא הסתדר עם המסגרות, אבל כשהגיל חולף, מתבגרים ומתייצבים, ופתאום הכול נראה אחרת.
חייבים לציין, שלא בידינו היכולת לשפוט איזה בית נחשב לערכי, איזה בית הינו איכותי ואילו הורים הם יראי שמיים. אין לנו אלא מה שעינינו רואות, האדם יראה לעיניים וה' ללבב. לא תמיד אנחנו יודעים מה היא ההשקעה של האבא ועד כמה יראת השמיים של האימא, וברור שיש גם בחירה חופשית לכל אדם, בכל בית שבו הוא גדל. אך בדרך כלל – כשבית מחנך לערכים, יראו זאת על הילד.
@ בבית אין 'הקבצות'
אני רוצה לחזור על נקודה שכבר הזכרנו בעבר, וחשוב לציין אותה: בימינו החינוך הפך למשהו כוללני, 'חוק חינוך חובה'. כל ילד וילדה, כל בחור ובחורה נמצאים במסגרת לימודית כזו או אחרת, ובמסגרות הלימוד כידוע – עיקר הדגש הוא על הישגים לימודיים – תחום שיש רבים שאינם מצליחים בו.
כתוצאה מכך, תלמידים ותלמידות רבים מאוד מרגישים נתק בינם לבן המערכת. מבחינתם – כל מה שהמסגרת מחייבת ומעריכה אינו נוגע אליהם כלל וכלל, כי הרי אותה מורה שדרשה השקעה במבחן בדקדוק, מקצוע שבו אין לתלמידה כישרון להצליח, היא זאת שדיברה על צניעות, ואותו משגיח שהמריץ לכתוב 'חבורות', הוא זה שדרש השקעה בעבודה שבלב זו תפילה.
צעירים אינם יודעים להפריד בין עיקר לתוספת, בין הכרח למשובח. מבחינתם – אם אני לא קשור לא', אז גם ב' לא אומר לי דבר. אם מבחינת המערכת אני סוג ב' בגלל חוסר כישורים, אז גם שאר הדרישות אינן נוגעות אליי.
זו הסיבה לתופעה הכואבת, שבה אנו רואים ילדים בעלי קשיי למידה המתנתקים מהחינוך עם הזמן, ועל אף שכדי להיות יראי שמיים אין צורך בשום כישורים מיוחדים, הם פשוט מרגישים מנותקים מכל מה שהמערכת מעודדת ומעריכה.
יצא לי לשבת עם קבוצה של תלמידי ישיבה לסעודה שלישית, ושמתי לב שכל אותם בחורים שאינם מצליחים בדרישות הלימודיות, הם גם אלו שאינם שרים זמירות שבת!
כאן מגיע תפקידנו כהורים.
ברוך ה' בבתים עדיין אין הקבצות ואין דרגות (בינתיים…), בבית יש מקום לכל אחד ואחת, בבית יש קבלה. לכן הערכים שהבית מחדיר באופן ישיר, ובעיקר עקיף, הם הערכים שבעזרת ה' ייקלטו ויופנמו.
עלינו לאזור חיל, לעשות את תפקידנו, ולתת לילדינו את המגיע להם – "מוסר אביך ותורת אימך".
@ המסננת של הערכים
אני יודע שיהיו כאלו שירימו גבה ויגידו – הכול טוב ויפה, אבל למען ה', איך עושים זאת?!… הרי כדי להחדיר ערכים חשוב לדעת במה להתמקד, ואולי גם צריך גישה מיוחדת. איך אם כן מעבירים כל זאת לילדים בצורה ובגישה הנכונה?!…
לפני שניגש לענות ולהסביר איך להחדיר, נגדיר לעצמנו מה להחדיר.
אכן, בכל הנוגע למה להחדיר, התשובה היא: עלינו להחדיר רק ערכים שאנחנו מחוברים אליהם באמת, או ערכים שאנו שואפים מאוד להתחבר אליהם.
ניסיון להחדיר ערכים ומושגים שהם אצלנו מהשפה ולחוץ – נועד לכישלון. המקסימום הוא שהילד יפנים שיש מושגים שאותם הורים מעבירים לילדיהם, על אף שלמעשה הם משדרים ההיפך, וכך תמשיך שרשרת הדורות, כשגם הוא יתנהג כך אל ילדיו וידבר גבוהה גבוהה.
לעומת זאת, ערכים שבהם אנו משמשים דוגמה אישית, או לחלופין, ילדינו רואים כמה היינו רוצים להיות שם – יופנמו בקלות.
הורה המעריך בכל ליבו אברך הממית עצמו באוהלה של תורה, יוכל להחדיר בילדיו אהבה לתורה, על אף שהוא עצמו לא זכה. אימא המעריכה אשת חסד, תגדל בנות בעלות חסד, על אף שגידול הילדים וניהול הבית אינם מאפשרים לה להתנדב בארגון חסד באופן קבוע.
נוכל לבדוק את עצמנו, מה חשוב לנו באמת, על ידי בדיקה עצמית. נשאל את עצמנו: מה היינו שמחים שילדינו ייקחו איתם צידה לדרך, כשיפרחו מהקן ויקימו בית משלהם? התשובה תיתן לנו את הערכים החשובים לנו באמת, ואותם נצליח להחדיר.
במאמרי המשך נתמקד בס"ד במגוון הערכים שברצוננו להחדיר ובאופן הביצוע של המשימה החשובה הזו.
לקבלת גישה לתכני חינוך נוספים מאוצרו של המחנך הרב פנחס ברייער לחצו כאן