ישראל וייס
יצא לכם פעם לעשות שיפוצים בבית? סביר להניח שרבים מהקוראים אכן חוו את החוויה הזאת. בסייעתא דשמיא גם אני זוכה לחוות אותה בימים אלו, לאחר שחסד ה' גבר עלי והתאפשר לי להחליף את האריחים הרופפים באמבטיה, והצנרת הסתומה למחצה.
היות ואני נוהג לשתף מדי פעם את קורותיי ביום יום, אין לכם ברירה אלא לקרוא את הדברים גם הפעם, וכמו תמיד בסייעתא דשמיא נגיע מזה גם לכמה תובנות שלפחות אותי היא הן מחזקות קצת ביראת שמים, ואולי הן תפעלנה את אותה הפעולה גם אצל אחרים…
זה התחיל בבוקרו של יום בהיר. הדפיקות על הדלת נשמעו כבר בשעה 7:00, הרבה לפני שאני עצמי חושב בכלל על להתחיל את יום העבודה שלי, וזאת הזדמנות טובה ללמוד מוסר השכל מהפועלים שיודעים שכדי להשיג את מבוקשם, עליהם להשכים קום ולהתייצב בזמן לעבודה. הלוואי עלינו…
יום העבודה הראשון התאפיין בהרס רב. הקונגו עבד בחריצות, הכיור נתלש ממקומו, הברזים נעקרו, אבק בכל פינה, קיר שלם נחרב בתוך זמן קצר, ו'בלות' הולכות ומתמלאות בפסולת בניה בכמות שבחיים לא חשבתי שיהיה אפשר להוציא מחדר אמבטיה אחד קטן.
זה יכול להיות מוסר השכל עבורנו, רבותי, הלכלוך והטינופת שיכולים להסתתר בתוך לב אחד קטן, עלולים להיות חלילה וחס בכמות שלא נאמין שהלב מסוגל להכיל בכלל…
ואז הגיע החלק השני של העבודה: חלק הבנייה. זה כבר סיפור ארוך מאוד. זה כבר לא יום עבודה אחד. בשלב הראשון מסתתים מסילות, חופרים בקירות. לכל ברז יש מסילה, לכל צינור יש דרך, לכל שקע חופרים בור, ולכל נורה צריך הכנה. שום דבר לא בא בלי שיתכננו אותו מראש. מוסר ההשכל הנלמד מזה, הוא פשוט: הספונטניות היא מידה משובחת לפעמים, אבל כשרוצים להתקדם בחיים, צריך תוכנית עבודה מסודרת.
אחרי הסיתותים, מגיע שלב האינסטלציה. האינסטלטור נותן לקבלן את רשימת הפריטים שהוא צריך, ואני לא מבין למה צריך כל כך הרבה פריטים. בסך הכל שני ברזים, אמבטיה, ושתי ניאגרות, זה כל מה שהוא צריך לחבר. אז למה הוא צריך עשרות פריטים? כל חיבור צריך מחבר, כל פיצול צריך 'טי' או 'ווי', כל סיבוב צריך זווית, הצינור הזה צריך להיות בגודל של ארבעה צול, ההוא חצי צול, החלק הזה מגיע עם כניסה של צול ויציאה של שלושת רבעי הצול… זה לא נגמר… מסקנה: כדי לעשות מלאכה כמו שצריך, צריך להשקיע בכל פרט, וככל שאיש המקצוע משקיע יותר בפרטים הקטנים, כך הוא זוכה להצלחה גדולה יותר…
העבודה לא נגמרת… אחרי האינסטלטור מתחילה הרכבת האביזרים הסניטריים, ו'החומר השחור' נשפך בכמויות כולל עשרות שקים של מלט, חול, טיט ועוד. עוד יום עבודה, ועוד אחד, להרוס הם הצליחו ביום עבודה בודד, ולבנות הם צריכים למעלה משבוע… מוסר ההשכל ברור מאליו.
אוכל להאריך עוד רבות, אבל המסר כבר די ברור… כדי לבנות צריך להשקיע, להתאמץ, לרדת לפרטים הקטנים, לעבוד בחריצות, להשכים קום, והתאזר בסבלנות עד שהתוצאה היפה עומדת על תילה ומשובבת עין.
ואם כך זה בעניינים כל כך גשמיים, על אחת כמה וכמה בעניינים רוחניים דקים, שבהם הפרטים הקטנים חשובים הרבה יותר.