זאת חקת התורה
לעתים רבות ניתן לראות בחור מגיע לחברו באמצע הסדר ואומר לו את דעתו, ומיד חברו מתעורר ואומר סברות מסברות שונות, העיקר להוכיח מדוע הוא צודק, ולהביע את הדעה שלו. כשלומדים סוגיא, מרגישים שחייבים לחדש איזה משהו, וכיון שהכל כבר כתוב ומוסבר, מגיעים לדברים אשר לא שערום אבותינו. קשה לאדם ללכת עם האמת הפשוטה והנכונה, כיון שהוא מרגיש שהוא צריך לתת משהו מעצמו, ומה יאמר מעצמו אם לא יגיד את ההפך מהאמת.
לא תמיד האדם מודע לעניין, אך כמעט תמיד יש בתת המודע יצר לא להסכים עם דבריו של השני, וההסכמה מצטיירת ככניעה וכחולשה, בלי שהאדם יוסיף מעצמו מאום. לכן יש לשים לב שלעיתים אין זו אלא עצת היצר לומר את הדעה ההפוכה, ואילו האמת נמצאת בצד השני.
פעם הגיע לפני בעל מחבר אחד, והביא לי שני ספרים שחיבר, האחד על מסכת מן המסכתות הישיבתיות בנשים נזיקין, והשני על עניני סדר טהרות. לאחר שעיינתי בספרים, שאל אותי המחבר האם אני מבחין שיש שינוי בסגנון בין שניהם, היות ולא כתב את שניהם אותו הדבר.
עניתי לו שוודאי, הספר על טהרות יותר טוב. הוא שאל אותי מדוע, והסברתי: אתה ראית צורך לעצמך לחדש חידושים ולכותבם. בספר על המסכת הישיבתית, כל החידושים כבר נכתבו, ולך לא נותר אלא להמציא דברים שאינם בהכרח אמיתיים… מה שאין כן בספר על טהרות, לא ראית מישהו שהקדים אותך, והונח לך מקום להתגדר בו, אם כן את מה שעשו האחרונים במסכתות האחרות – יכולת אתה לעשות כעת, לחדש חידושים ישרים לאמיתה של תורה בלי צורך לעקם את הראש…
במעשה כעין זה נוכחתי פעם בעת מגורי ברמת אלחנן בבני ברק, שבא יהודי אחד לפני המרא דאתרא, הגר״י זילברשטיין שליט״א, וקבל בפניו על תלמיד חכם אחד מקרובי משפחתו, שבכל פעם שהוא מרצה לפניו את חידושיו רואה הלה צורך להתווכח עליהם, להפריך אותם מכל וכל ולהסביר מדוע אינם נכונים. חושב אני שחידושי נכונים וצודקים, אמר אותו יהודי, ואם כן אינני מבין מדוע הוא עושה לי כך.
ענה לו הגר"י זילברשטיין והסביר, שכאשר שומע אותו יהודי את החידושים מתעורר בו צורך להגיב עליהם משהו, ואיזה תגובה יכולה להיות לו אם לא להגיד את ההפך? וכי רק ימשיך הלאה בהסכמה שבשתיקה?… לכן הוא מוכרח תמיד להגיד מדוע כביכול יש כאן טעות.
והוסיף הגר״י ואמר, כי יש לו ראיה, שיבוא אליו בעוד תקופה של כמה חודשים, לאחר שכבר ישכח הלה את החידושים, וישאל אותו מה הוא אומר באותו נושא. אז הוא יוכל לראות שאותו יהודי אומר כמוהו…
פעם שמעתי מהג״ר שמואל רוזובסקי זצ״ל בהקשר מסויים, שלא כדורות הראשונים הדורות האחרונים. בדורות הראשונים, כאשר אי מי אמר סברא ולבסוף מצא אותה מפורשת בחידושי רבי עקיבא איגר – שמח וצהל שמחה גדולה, ואילו כיום – מי שימצא את סברתו כתובה בגרע״א, יתאכזב שכבר בא בגבול ראשונים…
כדי לחיות חיים טובים עלינו לחפש את האמת, לא לבקש אחר חידושים נשגבים וסברות עמוקות-עקומות, אלא להבין באמת מה דבר ה׳ שכתוב בגמ׳, למה באמת נתכוון הרשב״א, רק כך ניתן לחוש בעריבות התורה.
(הגאון רבי ישראל בונים שרייבר שליט"א, גיליון 'ועד ליל שבת')