הרב חגי ולוסקי
מדרש רבה (כו, ג): "למה ליהושע? מתחילה אתה דורש שהיה מבקש להדריכו למלחמה לפי שהוא עתיד להכניס את ישראל לארץ. דבר אחר, למה ליהושע? אמר לו: זקנך (משה אמר ליהושע: זקנך, יוסף) על ידו ירדו למצרים, לך הזדווג עם מי שאירע אותם בעלותם ממצרים. דבר אחר, למה ליהושע? אמר לו: זקנך אמר 'אֶת הָאֱלֹהִים אֲנִי יָרֵא' (בראשית מב, יח), ובזה כתיב 'וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים' (דברים כה, יח), יבא בן בנו שאמר 'אֶת הָאֱלֹהִים אֲנִי יָרֵא' ויפרע ממי שנאמר עליו 'וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים'".
אברבנאל: משה רבינו ראה שהיתה זו עת צרה ליעקב, שהיו בני ישראל חוטאים על ריבם ונסותם את ה', שהראו שאינם מאמינים חלילה בהשגחתו ובנפלאותיו, ולכן באה עליהם צרה זו להענישם. משה חשש שמסיבה זו אולי לא יגן עליהם הקב"ה ולא ילחם את מלחמתם, ועל כן הוצרך לעשות השתדלות רבה ולהילחם בכלי נשק, בחרבות ובחניתות. משה ידע שיש צורך גם בתפילה, ואם הוא ילך להילחם תיעצר תפילתו, ולכן אמר ליהושע 'בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק', כלומר 'וְצֵא' מהר חורב מסביב הצור, שהיה שם עם הזקנים לענין המים, ולך 'הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק', ויהיה זה 'מָחָר', כשבמקביל 'אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה' להתפלל בעבורם.
מלבי"ם: במלחמת סיחון ועוג נלחם משה בעצמו, משום שהיתה זו מלחמה שהתנהלה על ידי הקב"ה בנסים גלויים, כפי שאמר למשה: 'אַל תִּירָא אֹתוֹ כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ' (דברים ג, ב), שהיו אז ראויים לניסים, בניגוד למלחמה בעמלק, שבה הסתיר הקב"ה פניו מהם ונדרשו למלחמה טבעית. כל ענינו של משה היה מעשה נסים ולא היה בכוחו להילחם מלחמה טבעית, ועל כן הוצרך משה להורות ליהושע, שערוך ומוכן לרשת את הארץ באמצעות מלחמה טבעית בעזרה אלוקית בניסים נסתרים, שיעשה זאת גם במלחמה מול עמלק.
"וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת" (טו, כ)
מדוע נכתב שהיא 'אֲחוֹת אַהֲרֹן', ולא הוזכר גם משה?
בכור שור: דרכה של התורה להזכיר את אחיה הגדול של אשה, כשמציין את שמה, כדוגמת 'בָּשְׂמַת בַּת יִשְׁמָעֵאל אֲחוֹת נְבָיוֹת' (בראשית לו, ג).
רמב"ן: משום שבשירת הים הוזכרו רק משה ומרים ולא הוזכר אהרן, רצתה התורה לכבדו וציינה את שמו בדרך כבוד, ש'מִרְיָם הַנְּבִיאָה' היא 'אֲחוֹת אַהֲרֹן', שהוא אחיה הגדול.
אלשיך: חז"ל אומרים (מגילה יד ע"א) "אמר רב: שהיתה מתנבאה כשהיא אחות אהרן ואומרת: עתידה אמי שתלד בן שיושיע את ישראל". נבואה זו התגשמה רק כעת, לאחר שטבעו המצרים בים סוף. ולכן כשראתה שהתקיימה נבואתה, שהתנבאה בהיותה רק אחות אהרן, שהתנבאה על לידת משה, שיושיע את בני ישראל, לקחה את התוף בידה. במילים 'אֲחוֹת אַהֲרֹן' הדגישה התורה את נבואתה, בעודה אחות אהרן, טרם לידת משה.
רש"ר הירש: ללמדנו שמעמדה בעם בין הנשים היה זהה למעמדו של אהרן בין הגברים. כדרך שהפיץ אהרן בין הגברים את הדברים שנאמרו למשה, כך עשתה מרים בין הנשים.
(מתוך הספר תורתך שאלתי)