"ואת משפטי תשמרו" (כה יח)
מי מפרנס ותומך בלומדי התורה, אם לא ראשי הישיבות המטריחים עצמם לנסוע לחו"ל, על מנת לאסוף כסף ולפרנס את מי שמשקיע ראשו-ורובו בלימוד התורה הקדושה. זו הסיבה שהשי"ת מעניק להם סיעתא דשמיא מופלגת, כפי שנראה מהסיפור הבא, שהתרחש לאחד מראשי הישיבות שליט"א, המוכיח על ההשגחה הפרטית המלווה את מרביצי התורה ומחזיקיה. הסיפור מובא בספר 'ופריו מתוק' על ספר דברים, פרשת 'וזאת הברכה'.
מנהגו של ראש הישיבה היה, שכאשר הוא טס לחו"ל לאסוף כסף עבור ישיבתו, הזמין כרטיס ב'מחלקה הראשונה' של המטוס. הסיבה לכך לא היתה נעוצה, כמובן, בפינוק ונוחות, אלא מפני שביקש לשבת בשקט, להגות בתורה ולהכין את שיעוריו, ובמחלקות הרגילות של המטוס קשה מאד לעשות זאת.
והנה, כאשר נצרך פעם לטוס לחו"ל, וכדרכו הזמין כרטיס במחלקה הראשונה, הודיעוהו לפתע מהנהלת שדה התעופה, שבשל תקלה מסוימת לא הוקצה לו מקום במחלקה הראשונה. "אנחנו מוכנים לפצותך על כך, ולתת לך חצי כרטיס חינם במחלקה הרגילה", הודיעו בהנהלת שדה התעופה לראש הישיבה, שכמובן הסכים לכך, ונסע הפעם במחלקה הרגילה.
כאשר הגיע לאחד הנדיבים הגדולים, הכניסו בעל-הבית אחר-כבוד לטרקלינו, ולאחר שראש הישיבה הציג בפניו את צרכי ישיבתו הרמה, על מאות תלמידיה, והנדיב התרשם שאכן כך הם פני הדברים, אמר לראש הישיבה שברצונו לשאול אותו שאלה אחת.
"האם כבודו נסע במחלקה הראשונה של המטוס, או במחלקה רגילה?"
ראש הישיבה הופתע מאד מהשאלה, אבל השיב כמובן שנסע במחלקה רגילה. בשמוע הנדיב את זאת, קם ממקומו והוציא מכספתו סכום נכבד מאד, בסך 10,000 דולר ומסר לאורחו הרם.
בצאתו מבית הגביר, ניסה ראש הישיבה לברר את הענין, מדוע ולמה רצה הגביר לדעת באיזו מחלקה הוא טס, והמקורבים סיפרו לו, שאם הוא שומע שהמתרים עשה את דרכו במחלקה הראשונה, הוא קופץ את ידו ואינו מוכן לתת לו מאומה.
"הרי אני עובד קשה על הכסף, ומדובר גם בכספי ציבור של הישיבה, ולכן מי שמרשה לעצמו לבזבז את הכסף, ולהזמין מקום במחלקה הראשונה, אין ברצוני לתרום לו!", אומר תמיד הגביר לבאי ביתו.
עכשיו התבררה לראש הישיבה גודל הסייעתא דשמיא שהיתה לו, שדווקא בטיסה זו, כאשר תכנן להגיע אל הגביר ההוא, זימנו לו מן השמים את התקלה בהזמנת המקום, כדי שיוכל לקבל את הכסף מהגביר.
ברם, לאחר שראש הישיבה הרהר בנושא, צצה במוחו שאלה, והיא: האם מותר לו ליטול את הכסף. הרי לגביר יש שיטה והנהגה מאד ברורה, שאם המתרים נוסע במחלקה הראשונה, הוא לא מוכן לתרום לו. והרי אני נוהג בדרך כלל לטוס במחלקה זו, אלא שהפעם לא עשיתי זאת בגלל ה…תקלה, ואם הייתי אומר את כל זאת לגביר, יתכן מאד שהוא לא היה תורם לי אגורה, ואם כן איך מותר לי להשתמש בסכום הכסף הנכבד שנתן לי?
טבע הצדקה – שמעשרת
ואם דיברנו על צדקה, נזכיר שאחד מתלמידי החכמים ברמת אלחנן, הראה לנו מה שכותב רבי חיים מוולוז'ין בספרו 'רוח חיים' על מסכת אבות, על דברי המשנה (א' ה'): "יהי ביתך פתוח לרווחה" – "הנה טבע הצדקה שמעשרת" וכו'.
הגר"ח מוולוז'ין מתבטא, שהעשירות הבאה מן הצדקה איננה סגולה או כל כיוצא בזה, אלא טבע של ממש! טבעו של עולם הוא זה. 'טבע הצדקה שמעשרת'! ומה לנו יותר מזה?
רוצה להיות עשיר? – תן צדקה!
הגרב"צ אבא שאול הסתפק, האם הוא ממלא את חובתו כראש ישיבה…
ונמשיך בעניין המצוה לתמוך בתלמידי חכמים.
בספר המתאר את קורותיו ותולדות-חייו, של מרן הגאון רבי בן-ציון אבא שאול זצ"ל, מסופר מעשה מופלא. כשביקש הגרב"צ לפני פסח לאפות את מצות-המצוה שלו, ניגש אל מוכר המצות ושאל אותו מה מחירן. המוכר נקב במחיר, ואז ניגש ראש ישיבת 'פורת יוסף' לאחד האנשים שעמדו לצדו, ושאל האם יש באפשרותו להלוות לו את סכום הכסף הזה.
האיש הוציא מכיסו את הסכום, ומסרו להגרב"צ, וראש הישיבה מסרו למוכר, וקיבל את המצות לידו.
מיד לאחר מכן, הוציא רבי בן-ציון אבא שאול מכיסו האחר את סכום הכסף הזה, ומסרו למלווה… "אני הייתי בטוח שאין לכם לשלם על המצות, ולכן הלוויתי לראש הישיבה, אם יש לכם את הכסף, מדוע לוויתם ממני ואחר כך החזרתם?" – שאל המלווה.
וראש הישיבה השיב: "אומר לך את האמת: בוודאי שהיה לי את הכסף, אבל חוששני שהכסף הזה איננו כשר כל-כך… שהרי אני מקבל משכורת מהישיבה, כדי ללמד את התלמידים, אבל לפעמים אינני ממלא את חובתי כראוי, שהרי השיעור שלי מתחיל בשעה 10.30, ויש מקרים שאני מאחר להגיע בשל היותי סנדק וכיו"ב, ומי אומר שמותר לי אז לאחר?"…
הגרב"צ המשיך ואמר: "שהרי הרמב"ם כותב, שרב צריך ללמד את תלמידיו במלוא כוחותיו, ולתת להם את כל מה שהוא יכול, נו – ומי אומר שאני אכן ממלא את חובתי ועושה כך?
"ובגלל החששות הללו יתכן שהכסף שהגיע אליי מהישיבה שלא ביושר, ואם כן הוא בגדר גזל בידי, וחוששני, אפוא, שהמצות לא יהיו 'שלכם', והן תהיינה גזולות בידי! – – –
"לכן לוויתי כסף מיהודי כשר, ואחר כך פרעתי החוב בכסף שלי, ובכך הפגתי את כל החששות, שהרי בפריעת חוב לא נאמר 'שלכם'"…
הצדיק הזה, שכל דרכיו היו ביושר, בתום ובצדקות שאין למעלה מהם, חושש שהכסף שלו אינו כשר…
ובגלל הישרות הנוראה הזו, מגיע להם, לצדיקים אלה, משרתי השם, שיתנו להם חלק יתר על כולם.
מרן הגר"ח מסביר את הנהגתו של ראש ישיבת 'פורת יוסף'
שתי שאלות היו לי, על הסיפור המופלא של הגרב"צ אבא שאול. ראשית, מדוע לא פרסם ראש הישיבה את ההידור שלו, כדי לעורר גם את עמיתיו, ראשי הישיבות האחרים, שינהגו כמותו? ושנית, לא ראיתי את גדולי ישראל, וגם את רבותי, שנהגו כך. ואם כן, ממה חשש כל-כך הגרב"צ אבא שאול?
וחשבתי לומר, שהנה ה'ביאור הלכה' מביא בסימן תנ"ד, על ההלכה הזו, שאין יוצאים במצה גזולה, את דברי הריטב"א שאומר שכן יוצאים במצה כזו, בגלל שהיו כאן שינוי רשות ושינוי מעשה (בלעיסת המצה). הביאור הלכה לא רצה לפסוק נגד מרן השו"ע, שאמר שלא יוצאים, ולכן הכריע שאדם שאכל מצה גזולה, לא יברך שנית.
יוצא, אפוא, שהנהגתו של הגרב"צ היתה ייחודית מאוד, ולכן הוא לא פרסם זאת, וזו גם הסיבה שיתר רבותינו לא נהגו כך. כשאמרתי את הדברים לגיסי מרן הגר"ח קנייבסקי, הסכים לדבריי, אבל הוסיף שבהנהגה זו של הגרב"צ יש טרחא גדולה, ולכן ברור שהיתה זו צדקותו היתירה של ראש הישיבה שנהג כך, אבל מאידך אפשר להבין את כל מי שאינו חושש לכך.
יצויין שגם בספרו של הגרב"צ, שם פורסם הסיפור, מביאים המחברים שהגאון התבטא רק ש'יש בעיה' עם הכסף והמצות, ולא משהו מעבר לכך, שהרי גם הוא ידע את שיטת הריטב"א…
"הייתי העד היחיד לשיחתם האחרונה, של מרנן הגרא"מ שך והגרי"ש אלישיב זצ"ל"
בהקשר למסופר לעיל, על חששותיו של הגרב"צ אבא-שאול שהכסף שלו איננו כשר דיו, אספר כאן עוד, על מה שאמר מרן הגרא"מ שך למו"ח מרן הגרי"ש אלישיב, בפגישתם האחרונה.
היה זה כאשר מרן ראש ישיבת פוניבז' עבר את גיל ה-100, והוא עלה לביתו של מו"ח, וביקש מבני הבית שהפגישה ביניהם תהיה פרטית, דהיינו שלא ישהו אנשים נוספים בחדר.
אני החלטתי בכל זאת לשמוע את הדברים, ולכן הנני עד יחיד למה שהיה שם, באותה פגישה דרמטית. מרן הגרא"מ שך זצ"ל השיח את צערו בפני מו"ח זצ"ל, שהוא חושש שהמשכורת שהוא מקבל מהישיבה אינה מגיעה לו, שכן הוא כבר זקן ואינו מוסר שיעורים…
מו"ח הרגיע אותו, באומרו שהישיבה נהנית ממנו במאוד, כיון שעצם אזכור שמו בכל תפוצות הגולה, והעובדה שהוא מכהן כראש הישיבה, כל אלה מסייעים לישיבה לאסוף תרומות, ולהצליח במגביות שהיא עושה עבור אחזקת הישיבה. "אתה הרי עטרת תפארתה של הישיבה", אמר לו מרן הגרי"ש אלישיב, "ולכן הישיבה חייבת לך המון כסף בגלל זה"…
את הדברים הללו שמעתי במו אוזניי…
ומרן ראש הישיבה נרגע… איך אני יודע? כי עובדה שהוא יצא מחדרו של מו"ח… אם מלאכת השכנוע של הרב אלישיב לא היתה פועלת את פעולתה, לא היה הגרא"מ שך עוזב את החדר…
צדקותו האישית של הגרב"צ
אין ספק שהדברים נכונים גם באשר להגרב"צ אבא שאול זצ"ל, שעמד בראש ישיבת 'פורת יוסף', והישיבה התפארה בו והיתה חייבת לו כסף רב… אלא שהוא, בגודל צדקותו וענוותו, חשש שהכסף שלו אינו כשר…
אבל זו היתה גם הסיבה שהגרב"צ לא פרסם את הדברים לאחרים, כי הוא ביטא בכך את צדקותו האישית, ולא היה בטוח שהנהגה זו צריכה להיות גם נחלתם של אישים אחרים.
כך או כך, ראינו עד כמה מקפידים גדולי ישראל, משרתי השם, בעניין כספם וממונם, ולכן 'ראוי שתהיה חלקם יתרה על כולם'.
האלמנה התרגשה מאוד
ואם הזכרנו קודם את ההידור של ראש ישיבת 'פורת יוסף' במצוות המצה שלו, נספר על הידור נוסף שלו, המופיע גם הוא בספר הנ"ל המתאר את קורות חייו.
המעשה היה באלמנה שגידלה לבדה את בנה היתום, והשקיעה בו את כל מרצה. בהגיעו למצוות, הטריח הגרב"צ אבא שאול את עצמו, והגיע למסיבת בר-המצווה, יחד עם רעייתו הרבנית.
הרבנית ניגשה אל האלמנה ואמרה לה: "לא רק לחתן המצוות מגיעה מתנה חשובה, אלא גם לך… שהרי את גידלת אותו במו-ידייך, לבדך, והשקעת בו את כל כולך"…
האלמנה התרגשה מאוד, ואז הגישה לה הרבנית אבא שאול מחרוזת פנינים.
איך קוראים להנהגה מפוארת כזו?- לענ"ד הגרב"צ קיים בכך הידור במצוות "והגדת לבנך"! שכן, הוא עצמו קיים את המצווה בחינוך ילדיו (ואכן זכה ראש ישיבת 'פורת יוסף' לצאצאים, שהם עצמם ענקי תורה), אבל יש ילדים שאין להם אבא, ומי יעודד אותם ויספר להם את סיפור יציאת מצרים?
לכן הגיעו ראש הישיבה והרבנית למסיבת בר המצווה, ועודדו בכך את האלמנה, שקיבלה מכך חיזוק וכוח להמשיך ולגדל את בנה לתורה ולמצוות. הם קיימו בכך הידור גדול במצוות 'והגדת לבנך'.
(מתוך הספר 'מצוות בשמחה', בעריכת הרב משה מיכאל צורן)
