השודדים ברחו ומחלה נעלמה
בחמישה עשר בשבט הייתי אצל ר' שמעון, עם עשרות אלפי שמות של יהודים יקרים, שחתמו שלא ידברו בתפילה. עמדתי ליד הקבר עם כל השמות, ואמרתי תהילים, ובא אדם אחד ורצה לדבר איתי. רמזתי לו "נו"…, שהרי אני באמצע אמירת תהילים. הוא הלך, ואחרי כמה דקות חזר, ואמר בהתרגשות, "פיקוח נפש!"
אמרתי שאני לא מדבר במערה, וביקשתי ממנו שיצא עימי החוצה, כדי שנוכל לדבר שם. הוא הצליח לומר רק שתי מילים, ולאחר מכן פרץ בבכי נורא. עבר לא מעט זמן עד שהוא הצליח לספר, "לפני רבע שעה קיבלתי טלפון מהרופא, עם תשובות חד משמעיות, שלאשתי יש את המחלה".
קשה היה לעמוד בכאב הנורא. מה יכולתי לעשות, לבכות יחד איתו? חשבתי שאנסה לעודד ולחזק אותו.
אמרתי, "אני רוצה לספר לך סיפור, שהתרחש כאשר הגעתי לחזק אנשים בארגנטינה. מיד כאשר הגעתי לבית הכנסת, ניגש אלי אדם ואמר, 'לפני שנתיים דרשת פה, ואשתי הייתה בדרשה שלך. אין לך מושג מה התרחש בזכות זה…' באמת דיברתי שם לנשים. הם היו בעזרת נשים, ואני בתוך בית הכנסת, בצד של הגברים, עם רמקול. אשתו לקחה את דברי הדרשה אל ליבה, והתחילה להקפיד לברך בכוונה ולענות אמן בקול. היא גם הרגילה את הילדים לעשות כך.
אותו אדם סיפר לי, שזמן מה לאחר הדרשה ההיא, פרצו לביתו שני שודדים חמושים ברובים. רק אשתו והילדים היו אז בבית. השודדים דרשו מהאישה שתיתן להם את כל הכסף שבבית, אך היא ידעה שגם אם תיתן להם הכל, עלול הדבר להסתיים בכי רע… מה עשתה? היא התעלמה משני השודדים, מזגה כוס מים, ואמרה לילדים: "אני אברך עכשיו "שהכל" ואשתה, ואתם תענו אמן". הילדים שיתפו פעולה, ומול שני שודדים – חמושים אך מבולבלים – ענו בקול תרועה, "אמן!!" ללא שום סיבה נראית לעין, כאשר הדהד ה"אמן" בחלל החדר, ברחו השודדים כמו עכברים מבוהלים".
בפסוק בפרשת בחוקתי נאמר: "ורדפו מכם חמשה מאה, ומאה מכם רבבה ירדופו". ועל דרך הדרש מבארים: ע"י "חמשה" חומשי תורה – כלומר, כאשר אדם לומד תורה – הוא מבטל "מאה" כוחות של הס"מ. "ומאה מכם" – מי ששומר על מאה ברכות, מבטל רבבות כוחות של הס"מ. אתה רוצה שהצרה 'תברח' ממך, כמו שהשודדים ברחו מהבית? – שמור על הברכות, תברך בכוונה ובדקדוק ההלכה, ותחזק את בני ביתך בכך, שיאמרו ברכות ואמן כפי שצריך. היום צריך סייעתא דשמיא מיוחדת, מול רבבות מלאכי הס"מ.
כפי שאנחנו רואים, למרבה הכאב והצער, הרבה נשמות נופלות ר"ל ברשת היצר. הגמרא אומרת במסכת ברכות (ל"ג ע"ב): "אין לו להקדוש ברוך הוא בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים, שנאמר "יראת ה' היא אוצרו". ומהי "יראת ה'"? בחומש דברים (י' י"ב) נאמר: "ועתה ישראל מה ה' שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלקיך". ומקשה הגמרא, "אטו יראת שמים מילתא זוטרתי היא?!" – וכי יראת שמיים זה דבר קטן?! ומתרצת הגמרא, שלגבי משה רבנו אכן מילתא זוטרתא היא, משום מעלתו העצומה. וכתבו המהר"ם שיק וה"ישמח משה", שמי שמכוון בכל ברכה זוכה ליראת שמים, ואף לגביו מילתא זוטרתא היא. ודרשו חז"ל, "ועתה ישראל מה ה' שואל מעמך כי אם ליראה" – "אל תקרי מה אלא מאה", ורמז הוא למאה ברכות שבכל יום, שמביאים את האדם ליראת ה'. לומר את הברכות בפה לא כל כך קשה, אבל תלוי איך אומרים…
על כל הנ"ל דיברתי עם האברך הנכאב והנפחד, סמוך למערה של רבי שמעון בר יוחאי, והשתדלתי לחזקו. ואכן, נכנסו הדברים אל ליבו, והוא קיבל על עצמו קבלות, ואחר כך שאלני, "האם אתה מכיר מקובל שאפשר לקבל ממנו ברכה?" "כן," אמרתי, "יש כאן מקובל ממש גדול. הוא בתוך המערה עכשיו".
הוא נכנס בהתרגשות גדולה, אך יצא וקרא לעומתי שאינו רואה שם שום מקובל. הסברתי לו, שהמקובל הוא רבי שמעון בר יוחאי, בכבודו ובעצמו.
"לך תספר לו את כל הקבלות שקיבלת על עצמך – חיזוק בברכות וזהירות מדיבור בתפילה, ור' שמעון ייקח ממך את כל חבילת הצרות, וישליך אותה הרחק ממך"…
כל זה היה ביום ראשון בשבוע. ביום רביעי התקשר אלי האברך, וסיפר שעשו שוב בדיקה לפני שהתחילו את הטיפול, והבדיקה העלתה שלא צריך בכלל טיפולים כימיים! נתנו קצת אנטיביוטיקה, והמחלה חלפה .
(קובץ דרישה וחקירה)