הסיפור המיוחד שלפניכם התרחש בערב יום הכיפורים שנת תשע"ח, אי שם בפינה נידחת של הגלובוס. נתנאל (שם בדוי) פעיל קירוב באחד הארגונים הפועלים במדינות חבר העמים לשעבר, עושה את ימי ראש השנה בעיירה זעירה ונידחת השוכנת במדינת מולדובה הנחשלת. בחסדי שמים הצליח להתחבר לבני הקהילה כל כך, עד שהם לא נתנו לו לעזוב את המקום טרם יבטיח לשוב ולעשות עמם אף את היום הקדוש.
שבעה ימים עמדו אפוא בפניו, שבמהלכם תכנן להגשים שאיפה ישנה ולצאת למסע ארוך על פני רחבי מדינת אוקראינה ולפקוד את קברי הצדיקים הרבים הפזורים בה. לשם כך שכר רכב מחברת השכרה מקומית והחל את מסעו.
באשמורת הבקר של ערב יום הכפורים, לאחר מסע ארוך ומייגע, התייצב נתנאל במעבר הגבול שבין אוקראינה לטרנסניסטריה. טרנסניסטריה הנה חבל ארץ צר וארוך השוכן בין הנהרות בוג ודנייסטר, עשרה קילומטרים רחבו הממוצע וארבע מאות קילומטרים ארכו. בתקופת מלחמת העולם השנייה נכבש חבל ארץ זה בידי הגרמנים וצורף על ידם למדינת רומניה, כמחווה על הסיוע הצבאי והמדיני שהגישו הרומנים לגרמניה. מאז ועד היום מעמדו של החבל שנוי במחלוקת, בעוד רוסיה מגדירה אותו כמדינה עצמאית, ואילו מבחינת האו"ם הוא נחשב כחלק בלתי נפרד ממולדובה.
נתנאל לא נשלח לטרנסניסטריה, אולם נאלץ לחצותה לאורכה כדי להגיע אל העיירה הנידחת שבה עמד לעשות את יום הכיפורים. מעבר הגבולות התבצע בהצלחה, ולאחר נסיעה מתישה בת חמש שעות רצופות, בעוד היום גדול, נכנס רכבו למעבר הגבול שבין טרנסניסטריה למולדובה.
כאן התעוררה לנתנאל בעיה: התאריך הרשמי של החזרת רכבו פג בחצות הלילה הקודם, ויחד עמו פג תוקף ביטוח הרכב. החוק ב'מדינת' טרנסניסטריה קובע, כי הנוהג ברכב ללא ביטוח נחשב כעבריין פלילי ואמור להיענש על כך בחומרה. נתנאל היה המום כאשר פקיד הגבולות סרב לתת לו לעבור, ואף ביקש לפסול את דרכונו כעבריין פלילי, כשהוא מוסיף, כי אף פקיד הגבולות שנתן לו להיכנס אל המדינה עתיד לתת את הדין על כך.
משנוכח במצוקתו של נתנאל היתה בפיו של הזקיף הצעה מעט יותר נדיבה: "אוותר לך על פסילת הדרכון אם תצא מהמדינה בחזרה דרך מעבר הגבול שדרכו נכנסת לפני כחמש שעות. אני, בכל אופן לא אתן לך לעבור", הוסיף והבהיר.
נתנאל לא ידע את נפשו, הוא סב על עקבותיו והחנה את רכבו בצד הדרך, כדי לא להפריע לתנועה הזורמת. השעה המתאחרת הבהירה לו כי המחשבה על שיבה לאחור אינה רלוונטית, שכן מרבית הסיכויים שיתקע למשך כל יום הכיפורים בחבל ארץ שאפילו את שמו לא הצליח להגות. אף אפשרות של פסילת הדרכון לא באה בחשבון, שכן בלעדיו לא ניתן היה לחשוב על מעבר בין המדינות.
המחשבות המטרידות, יחד עם תחושת הבדידות וחוסר האונים, גרמו לו לכאב ראש. הוא הרכין את ראשו על ההגה ושקע באמירת תהלים דומעת ונרגשת. כמה דקות של תפילה מעומק הלב פעלו את פעולתן, במוחו הבזיק לפתע רעיון נועז.
הוא נשק לספר התהילים והשיבו לתיקו, אחר הסיר מראשו את הקסקט שאותו הקפיד לחבוש בנסיעותיו מחשש 'עינא בישא', וחשף את כיפתו הבוהקת. כך, במראה יהודי מובהק שב אל הזקיף החסון שעמד במעבר הגבול והחל לפנות אליו בעברית צחה:
"אני יהודי! לילה זה הוא יום הכפורים שלנו, ואני מוכרח להמשיך בדרכי אל מחוז חפצי, אינני יכול לשוב לאחור, וגם פסילת הדרכון אינה אפשרות בעבורי, אנא, החתם לי את הדרכון והנח לי לעבור בזריזות".
וכאן ציפתה לנתנאל הפתעה בלתי נתפסת. הזקיף שהמתין בשתיקה אטומה עד לתום דבריו, קירב אליו את פניו במהירות ולחש בעברית רצוצה: "אני יהודי כמוך, הבנתי כל מילה, תן לי את הדרכון שלך".
נתנאל הביט בשתיקה נדהמת בפקיד הגבולות הנוטל ממנו את הדרכון, מחתימו באישור מעבר ונפרד ממנו בחיוך ובאיחולי 'גמר חתימה טובה', משם הפליג במהירות ברכבו אל העיירה השכוחה שיהודיה המעטים כבר המתינו לו בקוצר רוח.
את תפילות יום הכיפורים עשה בהתרגשות יתרה, מתוך הכרה אמתית בכוחה העצום של תפלה בעת צרה, ומתוך בקשה מעומק לב על אותן נשמות נדחות השוכנות בקצוות תבל ומצפות עדין לגאולתן.
(גיליון 'מתוקים מדבש' תרומה תש"פ)