באיזה אופן יש מצוה לאכול בתענית בה"ב ?

ח' ניסן תשפ"א-סימן תקס"ח- מאמצע סעיף ב' בהגה "מיהו תענית שני"- סוף הסעיף
הורדת השיעור לצפיההורדת השיעור לשמיעה

האם אדם שאכל בתענית בה"ב צריך להשלים את הצום?מה הדין באופן ששלחו מאכלים מסעודת ברית מילה לביתו של אדם המתענה בה"ב? ובאיזה אופן שייך לפדות תענית בממון?תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות תענית במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק ו', סימן תקס"ח סעיף ב' (ברמ"א) ]

אכילה בסעודת מצוה שחלה בתענית בה"ב

אומר הרמ"א, אם חלה ברית מילה בתענית בה"ב שנוהגים להתענות לאחר פסח וסוכות, או אפילו בתענית שבעשרת ימי תשובה,  מצוה לאכול ולא צריך התרה, ומבאר המשנה ברורה, שהיינו חושבים לומר, שימים אלו הם מיוחדים לצום, ולכן, אסור לאדם לאכול אפילו בסעודת מצוה, ואם הוא אוכל, יש עליו חיוב להשלים את הצום ביום אחר, ועל זה מחדש הרמ"א, שלא רק שלא צריך לצום באופן כזה, אלא גם לא צריך להשלים את הצום ביום אחר, ויכול להמשיך לאכול ולשתות בביתו גם לאחר סעודת המצוה, אבל לפני הסעודה אסור לו לאכול ולשתות בביתו, ולבעלי הברית מותר לאכול ולשתות מיד, כיוון שהוא יום טוב שלהם, וטעם הדבר שסעודת מצוה דוחה את הצום, משום שבאופן שחלה ברית מילה באחד מימים אלו, לא נהגו להתענות, אבל אדם שעומד לפני ראש השנה, והוא יודע שבין ראש השנה ליום הכיפורים בעשרת ימי תשובה יחול ברית מילה שהוא יצטרך לאכול, מחויב להתענות עוד יום אחד לפני ראש השנה תמורת אותו יום של עשרת ימי תשובה שבו הוא יאכל, שהרי נגד ד' הימים שאוכלים, כלומר, נגד שני ימי ראש השנה ושבת וערב יום כיפור שאוכלים בין ראש השנה ליום הכיפורים, מתענים ד' ימים קודם, אבל אם ראש השנה הוא ביום חמישי, שאז יש רק ד' ימים לפני ראש השנה, אינו צריך עד כדי כך להקדים ולהתענות יום אחד לפני שבת.

כל ההיתר לאכול בסעודת ברית מילה הוא דווקא כשאכל במקום שנעשתה הברית מילה, אבל אם שלחו לאדם מאכלים מסעודת הברית מילה לביתו, אין לו לאכול.

קבלת תענית בה"ב

אדם שקיבל על עצמו את התענית במנחה, צריך להתענות, וכוונת הרמ"א היא, שכל מה שלמדנו שאם חלה סעודת ברית מילה באחד מימים אלו, הדין הוא, שסעודת ברית מילה דוחה את הצומות, זה דווקא כאשר הוא לא קיבל עליו במפורש את התענית, אלא הוא סמך את עצמו על המנהג, או, שכאשר ברכו את תענית בה"ב, הוא ענה אמן, שבאופן כזה, מכיוון שהוא לא קיבל על עצמו את התענית בנדר, אם הוא רצה שלא להתענות, רשאי, אבל באופן שקיבל על עצמו את התענית במנחה, שבזה הוא עשה יותר מהמנהג, הוא צריך לקיים ולהתענות גם בסעודת מצוה, ומצד שני מביא המשנה ברורה, שדעת המגן אברהם ועוד אחרונים, שגם כאשר הוא קיבל עליו במנחה את הצום, כיוון שקבלתו הייתה עבור המנהג המקובל, והרי המנהג הוא שלא להתענות באופן כזה, הדין הוא, שהוא לא צריך להתענות, והרמ"א מדבר במי שאינו מתענה בכל בה"ב או עשרת ימי תשובה, אלא הוא מתענה יום או יומיים, נמצא, שאותו אדם צריך מדינא לקבל את עצמו במנחה, ובאופן כזה שמקבל במנחה את הצום, הדין הוא, שהוא צריך להתענות, משום שהוא לא סומך על המנהג, שהרי הוא לא מתענה תמיד.

פדיון התענית בממון

יש אומרים, שאדם שמצטער הרבה בתעניתו שהיא תענית יחיד, יכול לפדותו בממון ולא לצום, וכן באונס אחר, אבל תענית ציבור שגוזרים על הציבור, לא מועיל פדיון, אלא אם כן הציבור עשו תנאי שאפשר לפדותה בממון, ומבאר המשנה ברורה, שגם לפי אותם יש אומרים, שאדם שמצטער הרבה בתעניתו יכול לפדות אותה בממון, זה הכל כשקיבל על עצמו תענית בעלמא, אבל כאשר הוא ייחד בשעת הקבלה יום מפורש שבו הוא אמור להתענות, כגון שאמר, הריני בתענית למחר, או שאמר הריני בתענית ביום זה וזה, הדין הוא, שגם לשיטתם הוא לא יכול לפדות את התענית בממון.

השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א

קראתם? נהנתם? נשמח מאוד אם תשאירו לנו תגובה, הארות והערות יתקבלו בברכה

פוסטים נוספים

1/94
דילוג לתוכן