"וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ וְנִמְכַּר לָךְ" (כה, לט)
עניות ועשירות בתורה
התורה כותבת מספר פעמים בפרשה את המילים "וכי ימוך אחיך".
הפירוש הפשוט הוא, שאחיך הֶעֱנִי עד שהגיע חלילה למצב של מך – מעוך, והוצרך להימכר לעבד.
אמנם במדרש (ויקרא רבה לד, ד) מובא על כך דבר מעניין ומרגש ביותר: "הדא הוא דכתיב (משלי כט, יג) 'רש ואיש תככים נפגשו' (משלי כב, ב) 'עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה". רש זהו רש בתורה ואיש תככים זה ששונה סדר או שני סדרים. עמד רש עם איש תככים ואמר לו: השניני פרק אחד והשנהו, מאיר עיני שניהם ה' – קנו העולם הזה והעולם הבא".
המדרש מלמדנו פירוש חדש בפסוק, שונה לגמרי מההבנה הפשוטה של המילים: "רש" – אדם שהוא עני ואביון, אך לא בממון אלא בתורה, כלומר, הוא לא למד תורה, ולפיכך הוא חסר ידע והבנה בחלקים נרחבים של התורה, "ואיש תככים" – מפרש רש"י במשלי: "איש מזימות בתורה", דהיינו אדם שכבר שנה ולמד סדר אחד או שניים בש"ס, ובסייעתא דשמיא הוא יודע ללמוד.
בא אדם שהוא רש בתורה ויש לו קשיים בלימוד, ושואל את "איש התככים", שלמד תורה ושולט בה: 'האם אתה מוכן ללמד אותי פרק אחד?' והתלמיד חכם עונה: 'כן, איזו שאלה, בוודאי!' אומר המדרש: באותו רגע שהוא מלמד את אותו רש את הפרק, "מאיר עיני שניהם ה' – קנו העולם הזה ועולם הבא".
ביארו המפרשים: בנוהג שבעולם, אדם שרכש ידע בתורה – רוצה להמשיך ולקנות עוד ועוד תורה, ומבחינתו כשהוא יושב ומלמד את אותו אדם פרק שהוא כבר יודע, יש בכך בזבוז והפסד זמן. כאשר הוא כובש את רצונו הטבעי ומסכים ללמוד עם השני, ולא זו בלבד אלא שהוא עושה זאת בפנים שמחות, אומר הריבונו של עולם: 'עשית עכשיו דבר גדול, נתת מהזמן שלך, ולפיכך תקנה לך בסייעתא דשמיא עולם הזה ועולם הבא" – עולם הבא על החסד, וגם בעולם הזה הקב"ה יתן לך כל טוב ולא יחסר לך. בנוסף, גם בלימוד התורה תזכה להארה חדשה שלא היתה לך עד כה, ותרכוש ותשיג עוד קניינים והשגות בתורה.
עושה כולם ה'
ממשיך המדרש: לעומת זאת ישנו מקרה הפוך – "עשיר ורש נפגשו עושה כלם ה' (משלי כב, ב). עשיר ורש נפגשו, עשיר בתורה רש בתורה. אמר אותו רש לאותו עשיר: השניני פרק אחד, ולא השנהו. אמר לו: מה אנא בעי מיתב ומתניתך במשקין או במאימתי? קרי ותני עם דכוותך! 'עושה כלם ה", מי שעשה לזה חכם יכול לעשותו טפש ומי שעשה לזה טפש יכול לעשותו חכם".
בא אדם שהוא רש בתורה אל העשיר בתורה ומבקש: 'הרי אתה יודע ללמוד, בוא ותלמד איתי פרק אחד'. אומר לו העשיר: 'חבל על זמני, לך ותלמד עם אנשים ברמה שלך. אני רוצה להתקדם הלאה!' אומר הקב"ה: "עושה כולם ה'" אני הוא שנתתי לך את החכמה, ואני יכול גם – רחמנא ליצלן – לקחת אותה ממך ולעשות אותך טיפש, ובמקביל לקחת את השכל והידע שהיה עד עתה אצלך ולהעבירו לעני ורש הזה, ולגרום שיחכם בתורה!
המדרש הזה מאד מרגש, מאד מעורר ומאד תובע מכל יהודי ויהודי. על כל אחד מוטל חיוב לדעת שאינו חי רק עבור עצמו, ואם הוא זוכה ללמוד ולהבין תורה ולעשות בה חיל, יזכור שישנם אנשים שצמאים ומחכים שילמד איתם תורה. גם הם רוצים לזכות לדעת את התורה, לחוש את מתיקותה, ולהיות מחוברים וקשורים אליה.
אם אדם מבקש ממך ללמוד עימו ואתה משיב לו תשובה חיובית בסבר פנים יפות, אומר הרבונו של עולם: 'היה לך שכל! שניכם תזכו לעולם הזה ולעולם הבא!' אך אם חלילה וחס אינך נענה לו, אומר הקב"ה: 'אני יכול לקחת ממך את החכמה והשכל, ולתת אותם לאדם הזה שהוא במצב של רש שאינו יודע ללמוד, ואילו אתה תקבל את הראש החלש שלו!'
אם לא השכלת להבין שצריך להקדיש זמן גם לשני, חלילה וחס יכול להיות מצב של 'זה חליפתי', והקב"ה יעשה החלפות בינך לבינו!
הכישרונות שכמעט ונלקחו
זה אינו סתם מדרש. מעשה מצמרר כעין זה היה גם היה, כפי שמובא בספר תולדותיו של הגאון רבי חיים מוולוז'ין זצ"ל:
בישיבת וולוז'ין היה בחור גאון אדיר, בעל כישרונות מפעימים ומרקיעי שחקים, אך הייתה לו בעיה: לא היה לו חשק ללמוד תורה! הוא כמעט ולא למד, אך בזכות כישרונותיו הצליח לשרוד ולהיחשב לתלמיד מצטיין, וכך כשהגיעה העת להיבחן על הלימוד, היה עובר על החומר מספר דקות לפני המבחן, קולט הכל בראשו הגאוני וקוצר הצלחה.
רבי חיים וולוז'ינער זצ"ל פנה אליו פעמים רבות ואמר לו: "הקב"ה נתן לך כאלה כישרונות נפלאים, אתה יכול לגדול ולהיות גדול בישראל. למה לא תנצל אותם ותשקיע את עצמך בלימוד התורה?" אך כל בקשותיו והפצרותיו נפלו על אוזניים ערלות.
במקביל, למד בישיבה באותה העת מתמיד עצום שלא ביטל רגע אחד מהתורה, אך כישרונותיו היו חלשים ביותר. הוא התקשה מאד בכל קטע גמרא, והשקיע מאמצים רבים עד שהבין את לימודו.
והנה יום אחד, קם הבחור החלש ושאל שאלה חזקה ועצומה, עד שכל הרמ"ים והלומדים פערו פה על קושיא עצומה שכזו. עברו עוד כמה ימים, ושוב הוא השמיע הברקה והבנה בלימוד, דבר שהצביע על בקיאות גדולה בסוגיה. כולם ראו עין בעין כיצד מיום ליום הוא עולה ומתעלה והופך ללמדן. כביכול הקב"ה לקח ממנו את הכישרונות החלשים שלו, והוא זכה לראש חריף ולמדני עד שהבין גם את הדברים הכי קשים.
באותו הזמן ממש, חש הבחור בעל הכישרונות העצומים והנדירים שמשהו קורה אצלו. כאשר הוא מתיישב סוף סוף ללמוד, הוא מתקשה להבין את דברי הגמרא, לקשר בין קושיה לתירוץ. הכל הפך לבלגן אחד גדול: "ואם תאמר", "ויש לומר", רש"י, תוספות, דברי המפרשים. הוא פשוט לא מבין! הוא לא ידע מה קורה אתו, אבל דבר אחד הוא ידע: זה לא הוא, זה אדם אחר רחמנא ליצלן! היה נראה ממש כביכול עשו לו ניתוח, הוציאו את הראש האדיר ואת הכישרונות, והכניסו כישרונות חלשים ביותר!
בחורי הישיבה לא קישרו בין הירידה בכישרונות הבחור החריף לעלייה המטאורית שחלה אצל הבחור בעל הכישרונות החלשים, אך הבחור הלמדן הבין שמשהו קורה כאן. מה קרה שבדיוק בעת שנלקחו ממנו הכישרונות – כוכבו של הבחור החלש התחיל להאיר את כל הישיבה בוולוז'ין? הוא נכנס לרבי חיים וולוז'ינער ופרץ בבכי: "רבנו! אני מבין שמשהו קורה כאן! תרחם עלי, אני רוצה לחזור בי ולשנות את דרכי!"
רבי חיים ראה את הבכי ושברון הלב של הבחור, ואמר לו: "ראה, הזהרתיך הרבה פעמים, ביקשתי והתחננתי. אתה הרי חוננת מהקב"ה בכשרונות נפלאים ועצומים ומדוע אתה לא מנצל אותם!"
אמר הבחור: "הרב צודק. מה שהיה היה. מעכשיו אני רוצה לשנות את הדרך!"
"יש רק עצה אחת", אמר לו רבי חיים. "במשך שלושים יום ברציפות תשתדל להתמיד בתורה יומם ולילה, ותגרוס בפיך את דפי הגמרא אפילו שלא תבין מה שאתה מדבר, לא תצליח לקשר שורה אחת עם שורה שנייה, ולא תבין קושיה ולא תירוץ, וכך ייווצר מצב שיראו בשמים כיצד אתה מקיים את הפסוק (יהושע א, ח) "והגית בו יומם ולילה". לאחר מכן תכנס אלי, ובסייעתא דשמיא נראה מה ניתן לעשות".
הבחור עשה כדברי רבו. במשך שלושים יום הוא כמעט ולא זז מבית המדרש, ומלבד השעות שהקדיש לצרכים הבסיסיים כאכילה ושינה, הוא ישב והגה בתורה כל היום וכל הלילה, ואמר בפיו דפים שלמים ללא כל הבנה.
כשתמו הימים, ניגש הבחור לרבי חיים: "עמדת בניסיון!" אמר לו רבו. "בשמיים נוכחו לראות שאתה באמת מוכן לקבל על עצמך עול תורה! אתה יכול לקבל על עצמך (תהלים קיט, עב) 'טוב לי תורת פיך', אבל בתנאי אחד: עליך לקבל על עצמך שמהיום ואילך תשתדל לנצל את הכישרונות ולא תעשה חלילה וחס שטויות ותאבד את הזמן היקר מכל. אם בסייעתא דשמיא תעמוד בזה, אתה יכול לקבל את הכישרונות מחדש!"
הבחור היה ירא שמיים עצום עד למאד, והוא פנה לרבו ואמר: "רבי, יש לי בקשה!"
"בבקשה, בני היקר", אמר רבי חיים. "אני מוכן לשמוע מה בקשתך".
הבחור פרץ בבכי: "אני מוכן ומזומן ורוצה מאד לקבל את הכישרונות בחזרה, אבל בתנאי אחד: שזה לא יפגע בבחור שהיה קצת חלש בכישרונותיו! אני יודע שהוא קיבל את הכישרונות שלי לאחר שראו בשמיים שאני לא מנצל אותם והוא כן מקדיש כל רגע ורגע ללימוד התורה. אך חלילה וחס איני מעוניין שיהיה עכשיו שוב מצב של 'החלפות'. אם כדי לקבל את הכישרונות בחזרה הוא יצטרך לחזור לקדמותו ויהיה חלש בכישרונות – אני לא מעוניין!"
אצל תלמידי רבי חיים וולוז'ינער ישנה מסורת ולפיה נקשרו דמעות בעיני רבי חיים, הוא הצטרף לבכיו של הבחור, נשק על מצחו ואמר בהתרגשות: "בני היקר, אשרי שראיתי אותך בדרגה נעלה ונשגבה כזו!" רק בחור שמפעפעת בו יראת שמיים כה גדולה יכול היה לבקש בקשה אצילית שכזו, ורבי חיים בכה מהתרגשות של שמחה, על כך שהקב"ה חנן את הבחור הזה בשכל ישר, ובלב זהב של יראת שמיים אמיתית עם מידות טובות.
התלמיד חזר לספסל הלימודים עם כל הכישרונות המיוחדים שהיו לו קודם לכן, ואכן הלא יאומן קרה, וכל כישרונותיו הייחודיים שבו אליו בכל עוצמתם. הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל ועוד גדולי ישראל העידו ששמעו איש מפי איש עד גדולי תלמידי רבי חיים וולוז'ינער, שאותו תלמיד עלה ונתעלה עד שהיה לאחד מגדולי הדור, ורק מפני הכבוד הם לא פרסמו את שמו.
(רבי אהרון טויסיג שליט"א – דורש טוב ויקרא)