מה הוא שיעור האכילה שבו אדם מאבד את תעניתו? │ האם אדם ששכח ואכל בתענית יכול לומר 'עננו' בתפילתו? │ ומה הדין באדם שקיבל על עצמו תענית עשרה ימים והוצרך לאכול בתוכם?│ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות תענית במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק ו', סימן תקס"ח סעיפים א' – ב']
שכח ואכל באמצע הצום
אומר השולחן ערוך, אדם שנדר להתענות ביום מסוים, ובאמצע הצום שכח ואכל, ואפילו אם אכל במזיד הרבה, הדין הוא, שהוא חייב להשלים את אותו יום בתענית, ואנו לא אומרים שפקעה תעניתו, ואינו יוצא ידי חובה אם יצום ביום אחר, שהרי הוא פירט בקבלתו את היום הזה דווקא, וכן כאשר מדובר בתענית חלום, או תענית ציבור, או תענית ביום שמת בו אביו או רבו, ושכח ואכל באותו יום, הדין הוא שהוא צריך להשלים את אותו יום בתענית, ובתענית ציבור יוכל לומר בתפילתו 'עננו', אבל בתענית יחיד, אם אכל כשיעור כזה שהוא היה מאבד את תעניתו אם הוא לא היה נודר על היום הזה, דהיינו, אכילת שיעור של כזית, הפסיד גם את אמירת 'עננו'.
שיעור האכילה שבה אדם מאבד את תעניתו
אם נדר להתענות יום אחד או שני ימים מסוימים, וכשהתחיל להתענות, שכח ואכל כזית, איבד את תעניתו, וחייב לצום יום אחר, ומבאר המשנה ברורה, שכאשר הוא נדר להתענות ביום מסוים, הדין הוא, שאפילו אם הוא אכל בהמשך אותו היום, הוא חייב להשלים את התענית באותו יום, אבל כאשר הוא נדר להתענות איזה שהוא יום אחד או שני ימים מסוימים, מכיוון שהוא לא קבע יום מסוים, הדין הוא, שאם הוא שכח ואכל באותו יום, הפסיד את התענית, כיוון שנתגלה הדבר שהוא לא צם באותו יום, והוא חייב לצום ביום אחר, וכל זה רק כאשר אכל כזית, אבל אם אכל פחות מכזית, אף על פי שלכתחילה אסור לו לאכול אפילו משהו, בכל זאת, בדיעבד, מתענה ומשלים, ואינו צריך לצום יום אחר, כיוון שהוא קיבל על עצמו תענית, וחייב להשלים ולצום באותו היום, ואכילת פחות מכזית, לא מאבדת את תעניתו, ואם אכל כזית שלא בפעם אחת, אלא שהה בינתיים יותר מכדי אכילת פרס, אכילה זו אינה מצטרפת, ודינו כאכילת פחות מכזית שלא מאבד את תעניתו בזה, ולעניין שתייה, השיעור שבו הוא מאבד את התענית, הוא שיעור של מלוא לוגמיו, ובפחות מזה, בדיעבד זה לא נחשב לשתייה, ומשלים את התענית ביום אחר.
שכח ואכל בתענית של שני ימים
אומר הרמ"א, יש מחמירים, שאפילו כשהוא קיבל על עצמו לצום ביום מסוים, שהוא חייב להשלים גם כששכח ואכל באותו יום, מכל מקום, צריך להחמיר ולקבל על עצמו לצום ביום אחר, אם כך, יוצא, שלפי היש מחמירים, יש שני חומרות, גם להמשיך ולצום באותו היום, וגם חייב לצום יום אחר תמורת אותו היום, וכל זה דווקא כשאמר 'הריני בתענית למחר', אבל אם נדר להתענות ביום מסוים, ושכח ואכל בו, לכולי עלמא צריך להשלים את תעניתו, ואינו צריך להתענות יום אחר, ואם קיבל על עצמו לצום שני ימים רצופים, ושכח ואכל בלילה, צריך לצום שני ימים אחרים.
קיבל עליו תענית עשרה ימים והוצרך לאכול בתוכם
אדם שנדר לצום, ובתחילת הנדר לא קבע ימים מסוימים לצום, אלא קבע סתם כך שיצום עשרה ימים באיזה יום שהוא ירצה, אם התענה, ובאחד מן הימים הוצרך לדבר מצוה לאכול, כגון ברית מילה או סיום מסכת ואפילו שהוא לא שייך בזה, או מפני כבוד אדם גדול, או שהוא מצטער, הדין הוא, שהוא לווה ופורע יום אחר תמורת אותו יום שאכל, שהרי הוא לא קבע ימים בתחילת הנדר, אבל אם הוא קיבל על עצמו בתפילת מנחה להתענות למחר, אינו יכול ללוות את אותו יום, וכן לא יכול ללוות תענית חלום או תענית ציבור.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א