בשנת תשס"ט נערך מעמד אדיר בבני ברק, של 'ברכת החמה', המתרחש אחת ל-28 שנים. והנה בערב שבת הגדול תשס"ט, פורסם ברחובות בני ברק ובכתבי עת, מכתבם של מרן הגר"ש וואזנר זצוק"ל ושל יבלחט"א מרן פוסק הדור הגר"נ קרליץ שליט"א, אודות הנשים, כי "אף הנוהגות לברך ברכת החמה, מכל מקום אין ראוי ונכון שנשים יתאספו ברחובות קריה, אלא תברכנה בביתן או סמוך לביתן".
מדוע? מרן בעל 'שבט הלוי' זצוק"ל הסביר: "בבוקרו של יום ערב פסח הנשים לחוצות מאוד, ובנוסף לכך שאין זה ע"פ התורה שייצאו לרחובה של עיר, הרי אם יצטרכו ללכת דרך של 10-15 דקות, וישהו זמן ארוך במעמד, ואחר כך יארך זמן נוסף עד שישובו לביתן, כך הן יהיו לחוצות יותר ויותר, אולי על חשבון הדברים החשובים ביותר – ההכנות לחג הפסח וביעור החמץ. זוהי טובה גדולה שלא ילכו, ועל כן על פי התורה וההלכה אין להם להשתתף!" … (מתוך הספר "ולא שבט הלוי בלבד")
♦ ♦ ♦
ב'הליכות שלמה' מובא שמרן הגרש"ז אויערבאך זצוק"ל השיב לשואלים אודות ההנהגה הרצויה בניקיון הבית לקראת הפסח, שאם כי על פי ההלכה נמסרו לנו כללים ברורים, ואין חיוב כלל להוסיף עליהם, מכל מקום כבר נהגו אמותינו מעולם להרבות יותר בעסק זה, כמו שהזכירו כבר ראשונים, וידועים דברי הרדב"ז, שחיפש טעם לחומרא דחמץ, וסיים: "על כן אני סומך על מה שאמרו רז"ל במדרשות, כי חמץ בפסח רמז ליצר הרע והוא שאור שבעיסה, ולכן גרש יגרש אותו האדם מעליו, ויחפש עליו בכל מחבואות מחשבותיו ואפילו כל שהוא לא בטל". וטרחה זו גם מועילה להחדיר בלבבות חומר איסור חמץ, ולכן יש לנשים לעשות כמנהגן, ואף האנשים יסייעו בידן כפי הצורך, ויכלכל כל אדם מעשיו בהשכל וביושר.
אך יחד עם הרגישות הגדולה של מרן הגרש"ז זצוק"ל לריבוי העסק בנקיון הפסח, כשמנהג ישראל תורה, קרא פעם אליו תלמיד שהיה יתום מאב, טרם שובו הביתה לקראת חג הפסח, והדריכו שבשעת בדיקת חמץ ישתדל שלא להאריך כלל יותר מן הנחוץ לקיום החובה כדין, כי מעמד זה של הבדיקה הריהו קשה וכואב ללבה של אלמנה, בהזכרה על כל צעד ושעל באופן הבדיקה של בעלה, ויש, אפוא, לשקול היטב במאזני שכל טוב ויראת שמים, ולתווך בין הזהירות היתרה מלצער אלמנה ובין חובת היום.
הזמן הלחוץ של ימי ההכנה לקראת פסח הוא זמן שצריך להפעיל בו הרבה שיקול דעת וסולם ערכים. מה חשוב יותר ומה חשוב פחות. לנקות בשואב אבק את הבית היא הכנה חשובה למצוה, אך אם נעשה זאת בשעות הצהרים או הלילה, נוכל להפריע לשכנים לישון; לדרוש מבני הבית לנקות מקומות שההלכה אינה מחייבת לנקותם, היא מעלה נפלאה, אך אם היא באה על חשבון האשה, זאת לא חומרא אלא קולא, קולא בבין אדם לחברו. וכן עוד כהנה וכהנה דוגמאות, שכל אחד מכיר בעצמו ובאורח חייו.
בשבת האחרונה הקראנו בסעודת השבת מתוך ספר על הלכות כיבוד הורים, מעשה באחד מגדולי האדמו"רים שהקפיד ביותר שלא לאכול 'שרויה' בפסח. באחד מימי הפסח התיישבה לידו אמו הזקנה וטבלה בצלחת המרק שלו חתיכת מצה, כדי שתוכל לאוכלה רכה, בגלל שיניה החלשות. האדמו"ר המשיך לאכול מצלחתו כאילו לא קרה דבר, וכשנשאל לאחר מכן מדוע לא הפסיק לאכול את המרק, השיב: "כיבוד אם היא מצוה מהתורה ואילו לא לאכול 'שרויה', הוא מנהג של חומרא".
והנה כמה עובדות נפלאות בענין, ממרן רשכבה"ג בעל איילת השחר זיע"א, מתוככי הגדת 'אהלי תורה':
הגאון רבי אי"ש יוז'וק שליט"א, שאל את רבינו זצוק"ל איך נותנים לילדים בשבת עוף עם עצמות, הם עלולים להיכשל חלילה באיסור בורר. אולי עדיף להגיש להם עוף בלי עצמות?"
שאל רבינו: "איפה יש עוף בלי עצמות?"
ענה: "יכינו מערב שבת, יוציאו את העצמות".
שאל רבינו: "מי יוציא את העצמות, אתה תוציא?"
"האמא תוציא".
הפטיר רבינו: "וכי אין לה די עבודה בערב שבת, שאתה רוצה להוסיף לה עבודה?"
אמר: "היא העלתה את השאלה, היא מעוניינת לעשות את הדבר הטוב ביותר".
ענה רבינו: "יש לה מספיק עבודה ביום שישי, אין להכביד עליה!"
וסיפר מרן זצוק"ל שהגיע אליו אברך וביקש הסכמה לקונטרס הקורא להחזיר עטרה ליושנה, ולהקפיד על גילוי משקים. השולחן ערוך (יורה דעה קטז א) מתיר, והגר"א אוסר. השיג הסכמה מגדולי הדור. הודיעו מרן הגראי"ל זיע""א שלא יצטרף להסכמתם. נשאל מדוע.
אמר: "בוא נראה מה יקרה למי שמקפיד על גילוי (ורבינו הקפיד בו!): התינוק בוכה, והאם מכינה לו דייסה. מחממת את החלב, בוחשת את האבקה, ושומעת קול חבטה ויללה. הילדה נפלה, אולי נפצעה. רצה לראות, הרגיעה אותה וחזרה. הדייסה נשארה לרגע מגולה, יש לשפכה ולהכין מחדש".
אמר המחבר: "אבל זו חומרה ראויה!"
ענהו רבינו: "חומרות תחמיר על עצמך. אבל אתה הרי תלך ללמוד, ואת החומרה תשאיר לאשה? לא אתן לך הסכמה"…
עוד מענין זה: הרבנית קנתה בננות. השאירה במטבח על השיש כדי שרבינו יעשרן, ופנתה לנוח. רבינו קטע ראש בננה ועישר. פנה אח"כ רבינו לנכדו ואמר: "תאכל את שארית הבננה". הנכד סרב. הוא אינו אוהב כל כך בננה. נימק רבינו: "בננה שלא אוכלים, משחירה. סבתא תקום ותראה שהבננה השחירה, ידאב ליבה. איני רוצה שתצטער. לזרוק, זה 'בל תשחית'. תאכל, בבקשה". והנכד בשלו. בירך רבינו, ואכל בעצמו.
מה שהנכד לא ידע הוא, שעד אז לא אכל רבינו בננה. כידוע, שיח הבננות צומח מחדש בכל שנה, אבל שורשיו נשארים בארץ. אמנם בשו"ע (או"ח רג, ג) נפסק שברכתו 'בורא פרי האדמה', אך לדעת התוספות ברכתו 'בורא פרי העץ', ואף בדעת השולחן ערוך יש שכתבו שברכתו 'האדמה' מדין ספק, ויתכן שיש אף לחשוש לערלה. הכרעת ה'משנה ברורה' והחזון איש היא שברכתו 'האדמה' בוודאות. ורבינו, כדרכו חשש לעצמו אף לדעות יחידות, ונמנע מאכילת בננה.
אבל אם יש ספק קל, שמא הרבנית תצטער מעט, עבר על גדרו, ואכלה (מוסף שב"ק, ד' טבת תשע"ח).
♦ ♦ ♦
מה עדיף יותר – לנקות אבק, או שהאשה תשב נינוחה בליל הסדר, תקיים בשמחה את 64 מצוות ליל הסדר (עליהן כתבנו בשנים קודמות)?
מה עדיף יותר – לצבוע דווקא כעת, בערב פסח, את חדר הילדים, או לשבת עם הילדים וללמוד אותם את עניני ליל הסדר?
לעסוק בוילונות, או להכין לבני הבית ארוחה מבושלת באווירה נינוחה?
אלו שאלות לא פשוטות, אך בשיקול דעת נכון נוכל לקבל החלטות מושכלות.
(נקודה למחשבה, יתד נאמן)