החיוב לציית למרנן ורבנן רועי ישראל שליט"א אינו רק "ככל אשר יורוך": אי ציות הוא חב לאחריני! מה שהם אומרים, ככל אשר יורונו, זה מה שנעשה. אין מי שמוסמך לפרש לנו דעת תורה ואת מצוות התורה מלבד רוב מנין ובנין מוסרי התורה, וגם רגשות רוחניים, הרגשים נעלים ככל שיהיו, אינם אלא רגשנות רוחנית, כשהם עומדים מול רצון ד' כפי שהוא בא לידי ביטוי בהוראותיהם של רועי ישראל שליט"א – מקבלי התורה ומוסריה. הם הקובעים מה אומרת התורה, מהי המצוה, מה חובתנו בשעה זו, מה רצון השם.
ימחיש זאת סיפור חריג, שארע במחיצת רשכבה"ג מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטינמן זצוק"ל, לו היה כותב השורות עד. בערב הימים הנוראים הביא מרן את דברי מרנא הגר"א על מילים "ונפשי כעפר לכל תהיה, פתח לבי בתורתך", שרק מי שנפשו כעפר לכל, זוכה לפתחון לב בתורה. והוסיף בהדגשה: "ומי שנפשו לא כעפר לכל, מאבד את פתחון הלב בתורה".
כיון שתורה היא וללמוד אנו צריכים, שאלנוהו: כאשר אדם נכנס לאולם גדול ואלפי אנשים קמים בפניו ושרים לו "ימים על ימי מלך תוסיף", אם עיני בשר לו, אוזניו בן אנוש לו, ושכל אנושי בקודקודו, כיצד שייך במציאות שנפשו כעפר לכל תהיה? והשיב מרן ראש הישיבה זצוק"ל: "זה באמת גורם לאובדן פתחון הלב בתורה! ואם רואים שיש גדולי ישראל שאינם מוסיפים לחדש לעת זקנותם והתורה שהם מלמדים היא מתוך האוצר הבלום שמילאו לאורך שנות תלמודם, אין זה מפני הזקנה אלא מפני שנעשו מפורסמים"! (מה שלא היה נכון לגביו עצמו כשהוציא בשנות התשעים המאוחרות שלו את ספריו על זבחים).
הוספנו לשאול: "רבינו אמר פעם כי 'אחר 120 שנה' היה נותן את כל העולם הבא שלו בשביל לשוב לכאן ולהעמיק בתוספות נוסף אחד, לאמיתו ולעומקו. עם אהבת תורה אדירה כזו, הרי מרן היה צריך ליטול תרמיל ולנוס מכל זה, מכל האחריות הציבורית, מכל מסעות החיזוק, שגורמים לפרסום ובעקבותיו כביכול לאובדן פתחון הלב בתורה"?
התחושות הנוראות האלו אינן יכולות לתת
מרן זצוק"ל נשתתק לרגע ודמעה החלה לרדת במדרון פניו הטהורות. הבכי התחזק כשהוא החל לדבר חרישית, כמדבר אל עצמו: "לקיום מצוה יש שני חלקים. האחד – חיוב קיום המצוה כי התורה צוותה. הסיבה השניה: קיום רצון השם! אם השם רוצה ממני דבר מסויים, אין משהו שלא שווה את המחיר! רבונו של עולם, אין דבר חשוב לי בעולם, יותר מפתחון הלב בתורה. אבל אם זה רצונך, קח גם את פתחון הלב הזה , למען שמך הגדול". כך אמר ושטף הדמעות גבר.
יש דברים שצריכים לשלם עליהם במטבעות של כאב, כי זה רצון השם. ומהו רצון השם בעת כזו, מהו התשלום שיש לשלם למען שמו באהבה? ככל אשר יורונו עיני העדה שליט"א המוסמכים לפרש לנו את התורה. את זאת נעשה, לא פחות ולא יותר! השעה שעת סכנה וערפל של טוב ורע מכסה את אם הדרך. יש מי שהם לנו לעיניים, כדי שלא נהיה חב לאחריני, כדי שלא נהפוך רגשות זעם גואים' מול התפרעויות והתבטאויות של חובשי מדים ושל חובשי מדים צחורים, לטעויות. עלינו לשמור נפשנו מאד, גם כדי שלא נהפוך רגשות טובים אך מתעתעים, לשגיאות חיים שעלולים להיות חב לאחריני, סיכון עצמי, עמידה על דם רעך, סיכון היהדות הנאמנה, סיכון עולם התורה וחילול השם. השעה היא שעת סכנה, פיזית ורוחנית. חובה להישמר, מאד. הושענא חבוקה ודבוקה בך. רחם נא קהל עדת ישורון…
(יתד נאמן יום שלישי כ"ה בתשרי תשפ"א)