תקציר הפרקים הקודמים:
בערבו של יום חמישי בשבוע יצא מרנא החפץ חיים לעיר אראני, כדי לטפל בבית המתחוי המחלק אוכל כשר ומבושל לחיילים היהודיים בצבא הצאר. קודם לכן איחר את יציאתו, התענה וערך 'הטבת חלום', לאחר שחזה בחלומו גזירה קשה המרחפת על העיירה ראדין. בבוקר יום השבת פרצה דלקה באסמו של אחד הנוכרים, וכמעט כל בתי העיירה עלו באש.
"חלום רע הפחיד אותי בליל יום חמישי", שח החפץ חיים לבנו בחשאי, "זאת הסיבה שבגינה עיניתי את עצמי מאכילה ושתיה במשך רוב שעות היום". הוא נשא עיניו וראה את תושבי העיירה כולם, מגדול ועד קטן תולים בו את עיניהם ומצפים שיחלץ אותם מהמצוקה אליה נקלעו.
עמד החפץ חיים נדהם, ולא ידע כיצד יוכל לסייע לכל אותם מאות יהודים אשר נותרו חסרי כל. מהיכן יתחיל לסייע? מהיכן ישיג את המשאבים האדירים הנדרשים לצורך שיקומה של העיר ובנייתה המחודשת?
ממון לא היה לו, לחפץ חיים. אדרבה, מורגל היה בלקיחת הלוואות ותשלום חובות של מאות רובלים שרבצו על צווארו בקביעות. החנות הקטנה שניהלה רעייתו ושבאמצעותה פרנסה את משפחתו בעבר בדוחק ובצמצום, כבר אינה קיימת זה מכבר. ההכנסות ממכירת הספרים הרבים שכתב והפיץ, אך בקושי הספיקו לכסות את עלויות ההדפסה וההפצה. את מעט הכסף שנותר אצלו מדי פעם היה מפזר לצדקה, ובנוסף הרבה לקחת הלוואות כדי לסייע לפונים הרבים שהתדפקו על דלתו וביקשו את עזרתו בעת שנקלעו למצוקה כלכלית.
לעזרתו של החפץ חיים התגייסו כל בני משפחתו. הבית הקטן והדל הפך מרכז חסד עירוני. תרומות של מזון שהגיעו מכל העיירות בסביבה חולקו בבית זה למשפחות שבתיהם נשרפו, מהמצרכים הגולמיים הכינו כאן תבשילים ואפו לחם מדי יום, כשבמקביל גייס החפץ חיים הלוואה של מאות רובלים, ויחד עם משפחתו דאג לחלק לכל משפחה סך של חמישה או עשרה רובלים, בהתאם למצבו של כל בית אב.
בני ביתו של החפץ חיים לא האמינו למראה עיניהם, כשראו את אביהם עסוק במעשי החסד מבוקר ועד ליל, ואינו נכנע לגעגועיו העזים ללימוד התורה אותו נאלץ לזנוח לעת עתה. אפילו את מלאכת כתיבת החלק השישי והאחרון של ה'משנה ברורה', עליו עמל באותן שנים ללא ליאות, נאלץ החפץ חיים לעצור מפאת הטרדות הרבות שהתגלגלו לפתחו בטיפול ביהודי העיר שלראשם אין אפילו קורת גג.
תושבי העיירה החלו להיערך לקראת שיקומה. את מעט הכסף שחילק להם החפץ חיים הם ניצלו כדי לקנות כלי מלאכה בהם השתמשו כדי לפנות את שרידי הבתים המפוחמים. אט אט החלו החצרות המפויחות להתנקות מהלכלוך הרב שהותירה אחריה השריפה, וכעת נדרשו התושבים לקנות קורות עץ ולשכור פועלים כדי לבנות מחדש את בתיהם השרופים.
שוב נחלץ החפץ חיים לעזרתם, והחליט לצאת למסע בריכוזים היהודיים הגדולים באזור, כדי לאסוף כספים לטובת יהודי ראדין. היעד הראשון בדרכו של החפץ חיים היה בעיר וילנא שהיתה העיר הגדולה ביותר בפלך כולו.
עם הגיעו לוילנא פנה החפץ חיים לביתו של הגאון הגדול רבי חיים עוזר גרודזינסקי זצ"ל, אשר נחלץ לעזרתו והשתדל רבות אצל ראשי הקהל, עד שהסכימו להקציב תרומה בת אלף רובלים מקופת הקהל לטובת עזרה וחסד עם תושבי ראדין.
כשבידיו הסכום האמור, יצא החפץ חיים לקובנה שתושביה תרמו לו 300 רובלים, והמשיך למינסק שבה לא הצליח לגייס סכומי כסף ניכרים, אך דבריו פעלו את פעולתם על תושבי מינסק, ולאחר שהמשיך בנדודיו הם שלחו אחריו תרומה בת 200 רובלים.
במשך עשרה שבועות נדד החפץ חיים מעיר לעיר ומעיירה לעיירה, עד שקיבץ יחדיו סכום של כאלפיים רובל, ובצירוף התרומה הגדולה שקיבל מקופת הקהל של וילנא היו בידיו כשלושת אלפים רובלים. היה זה סכום נאה, אך לא היה בו די כדי להתחיל במלאכת השיקום של העיירה כולה.
תושבי ראדין כבר החלו לדאוג ולחשוש שנגזר עליהם להתפזר כקבצנים בין העיירות השכנות, ובכך להביא לקץ קיומה של העיירה בה נולדו והתחנכו.
המשך יבוא בעז"ה.