ירושלים ח' טבת תרמ"ב. מרן הגאון רבי יהושע לייב דיסקין זצוק"ל פותח במערכה ציבורית נגד מפעליו של מיכל פינס בעיר. באותה תקופה נולד בן לאברך, ועוף השמים מוליך את הקול שהסנדק בברית אמור להיות פינס. מסתבר שהשווער של האברך – שתמך בו בכספו – הינו ממקורביו של פינס והוא שכנע את בתו לנהוג כך, למורת רוחו של בעלה – חתנו.
שומעים על כך אנשי ירושלים וזה חורה להם מאוד, שכן אבי הבן הינו ת"ח חשוב ומקובל על חבירו. בהזמנת פינס לשמש כסנדק, איפוא, יש משום נתינת גושפנקא בפרהסיה.
בליל השימורים שלפני הברית ("וואכט נאכט") מגיעים לבית שלושה מידידיו של אבי הבן ומציעים לו רעיון ירושלמי נועז: להזמין מוהל שיבצע את הברית שעה מוקדם יותר מהמתוכנן כך שפינס יגיע למקום "לאחר מעשה"… אבי הבן מסכים לתוכנית, אך צריך להשיג מוהל, שכן המוהל שהוזמן לברית הינו לא אחר מאשר ה'שווער' בעצמו – הסבא של התינוק שיזם את הזמנת פינס כסנדק.
יוצאים בני החבורה לביתו של מוהל מהודר – הלוא הוא מרן הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצוק"ל – שהתגורר בבתי מחסה, סמוכים ובטוחים שיביע את הסכמתו להגיע. כאשר מגיעים לביתו, לאחר חצות ליל, מבחינים שהוא כבר התעורר משנתו למשנתו. יושב מול ספר לאור עששית.
מקישים על הדלת ונכנסים שניים: ר' לייב חפץ ור' מנדל מונשטר – בעוד השלישי שבחבורה, ר' יצחק שלמה בלוי, נשאר בחוץ ממתין לראות כיצד יפול דבר.
מספרים השניים את הקורות, ואת תכניתם הנועזת, ומסיימים בשאלה האם יאות הרב לשמש כמוהל, הוא משיב בפסקנות: אינני מוכן לתת את ידי לענין זה, אינני מוכן להיות מוהל בברית הזו". מנסים לשכנע אותו שאם המבצע לא יצלח תיווצר פגיעה בכבוד רבי יהושע לייב, אך הוא לא נכנע.
מאוכזבים מסירובו התקיף מחליטים לעלות לרבי יהושע לייב ולבקש שיורה לרב ייוסף חיים לבטל את סירובו. קמים ועולים שלושתם אל הבית ולמרות שמבחינים באור שבוקע מחדרו, לא מעיזים לדפוק בדלת בשעה כה מאוחרת. מסתובבים בחצר הלוך ושוב בתקוה שהרב ירגיש בהם, אך כעבור שעה ארוכה מתייאשים ועוזבים את החצר.
למחרת מתעניין רבי יהושע לייב מי הסתובב בחצר באמצע הלילה… מספרים לו על ההתרחשות והוא מגיב: "אם רבי יוסף חיים סירב, טעמו ונימוקו עימו, כי הניח כשיוודע הדבר ליולדת היא בוודאי תבוא לכלל צער והתרגזות – וכעס אצל יולדת יש בכך חשש של סכנה!" ('האיש על החומה')
ובזמנינו…
באפרת, הסמוכה לירושלים, התגורר יהודי יקר, שנולד לו בן זכר. מועד הברית הלך והתקרב ואבי הבן מיהר אל הגאון רבי ישראל שורין בשאלה דחופה: האם מותר לו לכבד בסנדקאות את אביו, הסבא של התינוק?
אבי הבן, גר צדק, יקר שביקרים; הסבא גוי!…
פתח בפניו הרב את המהרי"ל בהלכות מילה שם מתואר כיצד התכונן המהרי"ל לשמש כסנדק: "כשנעשה המהרי"ל בעל ברית, והוא קרוי סנדיק בלשון חכמים, היה נוהג לרחוץ ולטבול עצמו להכניס התינוק בטהרה לברית. ואמר: גדול מצות בעל הברית ממצות המוהל" וכו'. רואים מדבריו שהסנדק נקרא "בעל ברית" ועד כמה יש לדקדק בכיבוד זה!
אך זה לא הניח את דעתו של השואל: במהרי"ל לא כתוב שיש איסור בגוף מצות המילה שהסנדק יהי' גוי, ומכיון שהוא בן יחיד לאביו הגוי – ושניהם אוהבים אחד את השני עד למאוד – לפיכך עז רצונו לכבדו בסנדקאות!
הרהר רבי ישראל ולא נזכר בפוסק שאוסר זאת. שאלה שכזו מעולם לא באה בפניו…
ואז נצנץ הסיפור הנ"ל בראשו, והוא תיכף שאל את הגר-צדק: "מה אומרת היולדת? האם היא מסכימה שאביך הגוי יהי' הסנדק?"
האיש הודה: "…היא מאד מתנגדת"
– "אם כן אסור לך להזמין את אביך הגוי על פי דין!"…
(מוסף שבת קודש יתד נאמן תזריע תשפ"ג)