סיפר לי הרה״ג ר׳ יצחק לוינשטיין זצ"ל נאמן ביתו של מרן רה״י זיע״א: פעם באו זוג הורים שרצו להיכנס להתייעץ עם מרן רה״י. והוא אמר להם – זה כבר מאוחר, נגמר זמן הקבלת קהל והראש ישיבה כבר החל ללמוד.
אמרו לו, אנחנו לא רוצים להתייעץ אתו, אנחנו רק רוצים להגיד לו תודה רבה – וללכת. הוא שאל אותם – זה הכל? כן, מבטיחים לך… הם נכנסו, אמרו תודה רבה לרה״י, ויצאו.
הוא הבין שהיה פה משהו… הוא שאל אותם מה קרה, מה בדיוק היה? והם סיפרו לו:
היה לנו ילד קטן – גנב. אם זה היה מסתכם בגניבות מאבא, נו. אבל הוא גנב במכולת, ומכל מיני אנשים… והיו לנו ביזיונות נוראיים שאין לתאר ולשער. מה עושים??? היינו אצל כל הפסיכולוגים, הלכנו לכל היועצים הכי גדולים, הלכנו בטוב והלכנו ברע – ושום דבר לא עזר.
כבר היינו בייאוש. לא חשבנו שאפשר לעשות משהו. ובצר לנו באנו למרן ראש ישיבה זיע״א לבקש ברכה. ברכה תמיד יכולה לעזור.
אמר לנו ראש הישיבה, אני אתן לכם ברכה, אבל אני רוצה לתת לכם גם עצה: תראו, כשאתם תופסים אותו בגניבה אצל מישהו זר, דבר אחד תגידו לו ותתעקשו על זה – אתה הולך לבקש ממנו סליחה – אבל, אל תתנו לו ללכת לבד, להיפך, תראו לו שאתם דואגים לו ואוהבים אותו, אנחנו הולכים ביחד אתך, אבא מצד אחד ואמא מהצד השני, אנחנו גם נסביר את הכל, אבל אתה בא לבקש סליחה.
המשיכו ההורים וסיפרו: לא האמנו שזה יעזור. כבר קיבלנו כ״כ הרבה עצות ותחבולות שכבר עשינו והפכנו את כל העולם, אז מזה הוא יבהל?! אבל אם מרן הרב שטיינמן אומר ודאי שלא נפסיד.
וכמו מטה קסמים! בפעם הראשונה שאמרנו לו את זה – היינו בטוחים שהוא יצחק עלינו, אבל הוא החל לבעוט ולהשתולל, אני מוכן שתהרגו אותי… אבל אני לא מסוגל לבקש סליחה. מה אני אגיד, שאני גנב?!… אמרנו לו, לא יעזור לך כלום. אנחנו לא מתכוונים לוותר, ואתה הולך! אתה לא לבד, אנחנו באים אתך… אני לא מסוגל! צעק הבן. אין כזה דבר, לא מוותרים, וכך הוא נאלץ לעשות פעם, פעמיים, שלש, והוא הפסיק לגנוב!!! באנו להגיד תודה רבה…
בבן סורר ומורה כתוב 'ותפשו בו אביו ואמו'. מה העניין? אין שום עונש כזה שאבא ואמא תופשים בו. אומר הגאון רבי אייזיק שר זצ"ל – זה לא עונש. 'נידון על שם סופו' זה לא עונש. אלא זה בשבילך, ולטובתך, שאם לא כן בסוף תהיה גנב ורוצח. אנחנו באים אתך, ומלוים אותך – אבל זה לטובתך!
תשמעו הגדרה קצת סלבודקאית: הקדוש ברוך הוא אומר לנו ב׳אני לדודי ודודי לי׳ – אני מלווה אותך לבקש ממני סליחה!!! הקב״ה זה אבינו מלכנו. האבא מלווה אותך לבקש סליחה מהמלך…! איזה מתוק…! אתם מבינים מה זה אלול?… אתם קולטים מה זה אלול?… איזה מתנה זו, חודש שלם אני אתך! דודי לי, חודש שלם אני מלווה אותך, אני עושה הכל כדי לעזור לך…
אלול זה ימי חסד ורחמים, וכן מבאר הגר״א (בספר יצירה) שהקב״ה יוצא לקראתנו ונותן לנו לעשות תשובה. אצל ירמיהו כתוב שהוא אמר לבני דורו לחזור בתשובה, ואמרו לו אנחנו מתביישים, אמר להם, כלום לא אצל אביכם אתם חוזרים?!
אנחנו, מהפחד של אלול מרגישים שהולכים רק למלך. וזה לא נכון. הוא אבא לפני שהוא מלך. אנחנו אומרים ׳אבינו מלכנו׳. ולא אומרים ׳מלכנו אבינו׳. הוא גם מלך, ומלך במשפט יעמיד ארץ, אבל הוא גם אבא, ולכן הוא רוצה שנזכה בדין, ולכן הוא בא דווקא במשפט בארבעים יום שהם ימי רצון כמבואר בפוסקים.
הר״ן (ר״ה טז, א) שואל, בשלמא למאן דאמר שהעולם נברא בתשרי – מובן שראש השנה בתשרי, כי היום הרת עולם היום יעמיד במשפט. אבל לפי המאן דאמר שהעולם נברא בניסן, למה עושים את ראש השנה בתשרי? ומתרץ הר״ן, שזה לא בגלל בריאת העולם, אלא הקב״ה חיפש ימי רצון בשביל שנוכל לזכות במשפט!!! אבל ח״ו מי שלא מתעורר ומנצל את הימים האלו, אז בא המשפט, ומי יזכה לפניך בדין.
(ארחות חיים)