"וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ וגו"'… (ד יג)"
כתוב במדרש (פרשה ל"ח אות ד'), שעם ישראל שאלו את הקב"ה שאלה…
נשיאים מביאים קרבן – ומתכפרים, כהן משיח – "כי יחטא לאשמת העם" מביא קרבן ומתכפר, אנחנו, היחידים מה נעשה אם נחטא?…
אומר להם הקב"ה יש קרבנות גם ליחידים, וכמו שכתוב בפרשת ויקרא… "ואם כל עדת ישראל ישגו וגו"'… אמרו לו עניים אנו ואין לנו להביא קרבנות. אין לנו כסף… אמר להם דברים אני מבקש, שנאמר "קחו עמכם דברים ושובו אל ה'", ואני מוחל לכם על כל עונותיכם ואין דברים אלא דברי תורה, שנאמר "אלה הדברים אשר דבר משה".
אמרו לו: אין אנו יודעין, אנחנו לא יודעים ללמוד…
אמר להם – בכו והתפללו לפני ואני מקבל!
ופה המדרש בא עם רשימה ארוכה… אבותיכם שנשתעבדו במצרים לא בתפילה פדיתי אותם?! שנאמר "ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו", בימי יהושע לא בתפילה עשיתי להם ניסים? שנא'… בימי השופטים – בבכיה שמעתי צעקתם שנאמר… בימי שמואל לא בתפילה שמעתי להם?! שנאמר… וכן אנשי ירושלים אף על פי שהכעיסוני, בשביל שבכו לפני ריחמתי עליהם שנאמר "כה אמר ה' רנו ליעקב שמחה וגו"'.
מסיים המדרש: הֶוֵי איני מבקש מכם לא זבחים ולא קרבנות אלא דברים שנאמר "קחו עמכם דברים ושובו אל ה'". לכך אמר דוד "ארחץ בנקיון כפי", אינו אומר "להקריב לך" אלא "לַשְמִיעַ בקול תודה", שאני מודה לך על דברי תורה.
אנחנו צריכים להבין דבר אחד: מהו פשוטו של מקרא… מה עם ישראל אומרים, אנחנו לא יודעים ללמוד?… תלמד, אז תדעו! ואעפ"כ הקב"ה מרחם ואומר להם 'בכו והתפללו לפני ואני מקבל', פה עם ישראל שותקים… הם לא אומרים אנחנו לא יודעים להתפלל… למה?…
הרבה בחורים באים אלי בכאב, לא הולך לי להתפלל… אני כל הזמן חולם… חושב על כל הדברים חוץ מהתפילה… למה עמ"י לא אמרו אנחנו לא יודעים להתפלל?…
אלא היסוד של הדברים הוא, אם יש חולה בבית ח"ו (שאף אחד לא יתנסה חלילה) מיד כולם בוכים ואומרים תהילים… אין שום קושי בדבר… אם מדובר בסכנה ממשית, כשהיו טילים קרובים מאד לפה – כולם בכו, וצעקו, והתפללו בלי קושי… כעת הקב"ה עשה איתנו חסד שהטילים לא קרובים, אבל לצערינו זה גם רחוק מהלב… אבל כשזה היה פה קרוב, התפללו ועוד איך!
אם היו אומרים שלא יודעים להתפלל היה אומר הקב"ה, אם להתפלל אתם לא יודעים – סימן שזה לא כואב לכם, אז מה אתם רוצים… אתם רוצים לעשות תשובה? תעשו! אתם רוצים זכויות? תתפללו! אלא מה – – – זה לא כואב לכם, נכון… מי שזה לא כואב לו איך הוא יתפלל…
סיפר לי הרב אלי ברונר
סיפר לי הרב אלי ברונר, הוא היה מסיע את הרבנית קניבסקי ע"ה ברכבו הרבה פעמים. פעם הם נסעו לאביה, מרן הרב אלישיב זצ"ל, והיה שם אחד האחים שלה, והוא מספר להרב ברונר, אתה רואה את הספה הזו?… כשהיינו ילדים, בת שבע היתה הולכת לעבוד, היא היתה מביאה את הפרנסה הביתה, ע"י שהיא עבדה אצל רואה חשבון, היה לה ראש טוב… כל בוקר לפני שהיא יצאה לעבודה היא ישבה על הספה הזו ובכתה הרבה זמן בתהילים… היא היתה קמה בשעה מוקדמת ובוכה הרבה זמן…
אח"כ אלי ברונר שואל את הרבנית, נו… מה הרבנית אומרת על מה שסיפרו עליה?… והיא עונה לו בהתעניינות – מה סיפרו עלי?… וסיפר לה. אמרה הרבנית, מה אתם עושים מזה עסק… אם יש חולה בבית ובני הבית בוכים בתפילה ומרבים בתהילים עד שהוא יהיה בריא, עושים מזה סיפור?!… לא. אנשים לא מבינים… אני הלכתי לעבוד אצל רואה חשבון שהוא לא היה בן תורה, כל הזמן באו לשם גבירים, ואנשים נכבדים, זה היה יכול לפתות אותי חלילה – בתור בחורה – לרצות אחד שיש לו כסף, אתה יודע מה זה?!… הייתי מאבדת את מרן שר התורה…! זה סכנת נפשות! בכיתי כי אני בסכנה… מה אתם עושים מזה עסק…
חילוני שצועק הוא צועק לאויר. האויר יכול לעזור במשהו?!…
כשבן אדם כואב לו באמת – הוא מתפלל מכל הלב… הוא בוכה! אצל הרבנית – זה היה אמיתי… זה כאב לה באמת אז היא בכתה. אם לא כואב לך, אז אין לך מה לבכות… נכון… אם אומרים לבן אדם תעמוד שלש פעמים ביום ותקרא כזה 'נוסח ארוך' של תפילה… באיזה שהוא שלב זה נשבר לו… אבל כשבן אדם כואב לו, והוא מבין שהכתובת היחידה זה הבורא עולם ששומע ומקשיב והוא היחידי שיכול לעזור לו אז כשכואב צועקים!!!
חילוני שצועק הוא צועק לאויר. האויר יכול לעזור במשהו?!… לא. אבל אני צועק לאלוקים! "ויצעקו אל ה' בצר להם וממצוקותיהם יצילם"… כשצועקים אל ה' אז הוא שומע…! "הרחב פיך ואמלאהו"…דבר כל כך פשוט.
מתוך הדברים למדנו שלא נשאר לנו רק תפילה… עמוד של תפילה זה שעליו הקב"ה אמר לנו – בכו והתפללו לפני ואני מקבל!
היצר הרע הוא המבין הכי גדול במצוות…
מרן רה"י זיע"א(הגראי"ל שטיינמן) היה אומר איך אפשר לדעת איזו מצוה היא מצוה שכוחה גדול ורב ושהמקיימה זוכה לשכר רב, תראה איפה שיש יצר הרע גדול… היצר הרע הוא המבין הכי גדול במצוות… בשישי שבת הוא שם את כל כוחו להחליש… במועדים, בחנוכה ובפורים ובסוף הזמן… הכל! איפה ששווה הרבה הוא מסיח את דעתם של האנשים. וכן בכוחה וחשיבותה של התפילה בישיבה, ומזה תבין מה שווה התפילה…
מורינו הגרב"מ אזרחי זצ"ל סיפר לנו על רבי ירוחם ממיר, שפעם הוא יצא מהישיבה, וראה שני בחורים שחוזרים עם תפילין תחת שכמם… [כשתהיו משגיחים תבינו שזה גם עניין של בין אדם לחבירו בצערם לראות איך בחור בידיים מפסיד עולם כשלא מתפלל בישיבה…] הוא שאל אותם, מהיכן אתם חוזרים?… הם ענו לו, לנו אין הבדל אם מתפללים בישיבה או במקום אחר, העיקר שמתפללים… אמר להם רבי ירוחם, אם כן – אין הבדל בין מיר לישיבה אחרת, תחפשו לכם ישיבה אחרת…
והסביר רבי ברוך מרדכי זצ"ל: מה זה היה, עונש?… לא. רבי ירוחם לא היה מעניש, וכ"ש שהוא לא היה נוקם… אלא בשביל מה אתה בא לישיבה?…בשביל לקבל! אם אתה בין כה וכה לא מקבל אז באמת מה העניין להיות בישיבה?…
ישיבה נותנת! בישיבה באופן נורמלי יש גדולי עולם, ואפשר כל כך הרבה לקבל… פה בישיבה אפשר לקבל מכל אחד! ויש מה לתת… ומי שבאמת רוצה לקבל – יש ממי לקבל! אלא מה… אתה לא מקבל, אז מה העניין להיות במיר?… תלך לבית כנסת שאתה התפללת בו ותלמד שמה… במקום תפילה שם תהא רינה… מה זה משנה…
הרב אברמסקי זצ"ל כשהיה גאב"ד בלונדון
– אתה רוצה באמת לגדול? אתה רוצה באמת לעלות?… אם הגמרא אומרת בסוף נדה (ע, ב) מה יעשה אדם ויחכם? אמר להן ירבה בישיבה וימעט בסחורה, אמרו הרבה עשו כן ולא הועיל להם?… אלא יבקש רחמים ממי שהחכמה שלו וכו', ופה הגמרא לא אומרת הרבה עשו ולא עלתה בידם… הגמ' שואלת א"כ למה הזכירו בתחילה שצריך להרבות בישיבה? כי הא בלא הא לא סגי… צריך תורה ביחד עם התפילה.
אי אפשר להיות יותר חכמים מן הגמרא… תפילה זה העיקר! אתה רוצה באמת לגדול? אתה רוצה באמת להיות תלמיד חכם?… אתה רוצה להיות למדן?… בלי תפילה זה לא הולך!
הרב אברמסקי זצ"ל כשהיה גאב"ד בלונדון, ונכנס לבית חולים לבקר את אחד הגבירים בקהילתו, הגביר שכב על המיטה בחוסר אונים ואמר יש לי הרבה כסף… אני מוכן לתת מחצית מרכושי אם אני אהיה בריא ואוכל לבא לבית הכנסת… אמר רבי יחזקאל אברמסקי: "ואני ברוב חסדך אבא ביתך"…! יש כאלו שקמים לתפילה בישיבה ובטוחים שהקב"ה חייב להם תודה על כך שהם באו… אבל זה מתנה של הקב"ה שאתה בכלל יכול לבא להתפלל… ולא סתם מתנה, ברוב חסדך! זה לא סתם חסדך, אלא ברוב חסדך… אדם בריא, ויכול לבא ולהתפלל, יש לי כתובת… יש מישהו שרוצה לענות לי… הוא מעוניין לשמוע אותי…
סיפר לי הרה"ג ר' ישראל טרבלסי
סיפר לי הרה"ג ר' ישראל טרבלסי (הוא הוציא לאור ג"כ של 'אפיקי אי"ל' – שיעורים של מרן רה"י זיע"א על ספרי המוסר ביסודות הדת) הוא היה מקורב מאד לראש הישיבה הג"ר ברוך ויסבקר זצ"ל ולמד אצלו בישיבת בית מתתיהו. פעם אחת הוא שאל אותו, ישראל… מי לדעתך הכי הצליח בזמנך בישיבה… אמר לו: אני רוצה לאכזב את הרה"י… חלק מאלו שהרה"י תלה בהם תקוות, הם היו אכן גאונים ועילויים – לא יצא מהם הרבה… למה? כי היה בהם אלו שלא היו להם כ"כ מידות טובות, הם רק הגיעו לאיזה מקום – הם הסתכסכו עם הרה"י או המנהל או ההורים, והם חיפשו ישיבה אחרת, עד שהם נשארו בבית. אבל אלו שהיו בעלי מידות טובות, גם כאלו שלא היו כ"כ כשרוניים – הם הצליחו, ואהבו אותם, ורצו בקרבתם… רבי ברוך נשקו על ראשו ואמר לו, רואים שגדלת בבית של רבי אהרן לייב זיע"א.
מידות… לחשוב על השני… כל המהות שלנו זה לחשוב על השני…
והרב שך כ"כ התלהב מזה…
הגאון רבי מאיר צבי ברגמן שליט"א, פעם, לפני שבת הגדול הוא היה אצל חמיו מרן הרב שך זצ"ל, והרב שך שאל אותו מה אתה הולך להגיד בדרשה של שבת הגדול?… הוא התחמק… כנראה הוא חשש שהרב שך לא יאהב את זה… הרב שך הפציר בו, אמר ר' מאיר צבי, אני הולך להסביר – 'שבת הגדול' מה זה 'גדול'?… גדול זה אחד שחושב גם על השני, אבל מי שחושב כל העת רק על עצמו הוא קטן קטן…
והרב שך כ"כ התלהב מזה… כמה זה נכון… ["ושם אשה גדולה" – באשה השונמית, למה היא היתה "גדולה"?… כי היא חשבה על הנביא אלישע… היא חשבה על השני… איך לעשות לו טוב… מידות מידות מידות…].
אמר לו הגביר אני כ"כ מחכה שישאלו אותי את זה… אתה תקבל תרומה כפולה…
לפני הרבה זמן סיפרנו; אני הייתי פעם בניחום אצל הרה"ג ישעיה אפשטיין (על אביו הרב שמואל) הגיע לשם הרה"ג רבי יוסף גולדנטל זצ"ל שהקים את ישיבת אופקים וסיפר שהיה גביר אמריקאי ברמת גן שהיה נותן הרבה מאד כספים לישיבות, ובשונה משאר הגבירים שהיו אוהבים לתת יותר למסכנים, לאלמנות
ויתומים… הוא היה מרבה לתת לישיבות. החליט הרב גולדנטל לנסוע גם הוא… הוא בא לשם והיה שם תור ארוך… והגביר יושב ומקבל את כולם בשמחה!
לבינתיים הוא רצה לקחת ספר וללמוד, הוא ראה בספרייה מולו ש"ס, הוא הלך להוציא ספר ונתקל בקיר… זה היה ציור אומנותי… הגביר היה כל כך להוט על תורה, וצייר ש"ס על הקיר…
הוא נכנס לגביר, והחליט להעיז ולשאול… אני לוקח בחשבון שאולי לא תתן לי כלום בגלל שאני נכנס לרשות היחיד שלך… אבל אני מאד סקרן לדעת מאיפה יש לך כזו אהבה לתורה… אתה גביר אמריקאי, גר ברמת גן…
אמר לו הגביר אני כ"כ מחכה שישאלו אותי את זה… אתה תקבל תרומה כפולה… יש לי סיפור מיוחד שאני רוצה שהוא יתפרסם, זה טוב שיידעו אותו…
כשהייתי ילד בן שלש עשרה אמא שלי שלחה אותי ללמוד בוילנא. זה היה כמה שעות ללכת ברגל, לא היה כסף לנסיעות… ואז בחורי הישיבות היו אוכלים אצל בעלי הבתים שבעיירה. באתי כולי תשוש מן הדרך, רעב, וצמא, עייף ויגע, באתי לגבאי שאחראי על חלוקת המשפחות, הוא אומר לי כבר סידרתי את כולם… אין לי משפחה לשלוח אותך אליהם…
ומספר הגביר – פרצתי בבכי… לא היה לי כח… אמר לי הגבאי, בעצם, יש איזו אלמנה בקצה העיירה שמתחננת שנשלח אליה בחורים, אני לא שולח כי אין מה לאכול שמה… אבל פעם אחת נראה לי שזה לא נורא… תלך אליה, אבל תיזהר, אל תאכל הרבה… כל מה שתאכל זה על חשבון היתומים…
המשיך הגביר, אתם מבינים שאת כל התאבון הוא כבר הוציא לי… אבל הייתי חייב לאכול משהו, אז הלכתי לשם הלוך ילך ובכה… באתי לבית, ילד בן שלש עשרה… אני דופק בדלת והלב שלי דופק כולו… אני מתאפק לא לבכות, הדלת נפתחה ומיד נשמעו קריאות צהלה, מאמי! התלמיד חכם הגיע!!! (באידיש) זזתי לצד, שהת"ח ייכנס, עד שהבנתי שהתלמיד חכם זה אני…
כל הילדים הקיפו אותי בהתרגשות, והכניסו אותי לסלון… ומיד ראיתי כמה צדק הגבאי… שבע צלחות קטנות ובכל אחת יש מעט אוכל, הבנתי שכבר לא נשאר לי כלום… מה עשתה האמא?… לא היה לה עוד… היא שמה צלחת ריקה במרכז השולחן והכריזה, איזה ילד רוצה שתהיה לו את הזכות שהת"ח יאכל מהאוכל שלו?… תוך דקה נשארו שבע צלחות כמעט ריקות וצלחת אחת עלתה על גדותיה… פחדתי לאכול על חשבונם… אבל פתאום אחד הילדים דופק עלי, תאכל את האוכל בצד ימין, זה שלי, אני רוצה את הזכות, בקושי התאוששתי, אח שלו הקטן לוחש לי מהצד השני תאכל את שלי הנמצא בצד השני! וכן שאר היתומים.. כבר הבנתי שאם אני לא יאכל את כל האוכל עד תומו אני פוגע בילדים, והם יבכו… זה לצער יתומים…! לא היתה לי ברירה… אכלתי הכל ויצאתי שבע… וכשיצאתי הם התחננו, תבוא עוד! איזו זכות היתה לנו שהתלמיד חכם הגיע… והאמא הרעיפה עלי ברכות מכאן ועד אין סוף… הם גמרו את כל ברכות…
(מתוך ארחות חיים – תצוה תשפ"ד)