יום שני כ"ב באייר תשע"ח
פירורי לחם ועוגה – האם ומתי הם מוקצה?
פירורי לחם שנותרו על השולחן לאחר הסעודה, הרי הם מוקצה. ואם מצויים במקום זה אנשים המגדלים צפורי נוי, שפירורי לחם משמשים עבורים כמאכל – אין הפירורים מוקצה, אף לגבי מי שאין ברשותו צפורים.
ובשעת הסעודה, פירורי לחם יבשים ונקיים אינם מוקצה, כיון שדרכם של אנשים ללקטם בשעת הסעודה ולאוכלם. ויש שהורה כי פירורי עוגה אינם נחשבים כמוקצה אף שלא בשעת אכילת העוגה.
וכפי האמור, כל פסולת של אוכל הראויה למאכל בעלי חיים המצויים באזור זה ואשר בני אדם מגדלים אותם – אינה מוקצה, (אך אם הושלכה לאשפה, ראה שו"ע לעיל, ז). אולם, פסולת שאינה ראויה למאכל בעלי חיים, כגון קליפות אגוז, הריהי מוקצה בכל מקום.
[שו"ע שח, כז ו־כט, ומשנ"ב קיא, קיג, קיט ו־קכ; ביאורים ומוספים דרשו, 116, 123 ו־125]
האוכל פרי בשבת והגלעין נותר בידו – האם רשאי לטלטלו עד לאשפה?
האוכל מאכל בשבת, ונותרה פסולת בפיו, כגון גרעיני תפוח ועצמות דגים – יש אומרים שישליכהּ מפיו ולא יוציאהּ בידו; אך אם היא מעורבת באוכל ורוצה להפרידה (באופן שאין בו איסור 'בורר'), או שבפסולת עצמה יש מעט טעם, כגון קליפות גרעינים קלויים ומלוחים ('פיצוחים') שניתן למוצצן – יש שהורו שלכל הדעות מותר להוציאהּ בידו.
וכשהפריד את האוכל מעל הפסולת בידו, ונותרה הפסולת בידו, וכגון שאכל פרי והגלעין נותר בידו – נחלקו הפוסקים אם מותר לטלטלהּ עד לאשפה, ולכל הדעות – רצוי שלא לטלטלה; אך אם היא מאוסה, באופן שאילו תהיה מונחת במקום זה יהיה מותר לטלטלה לאשפה כדין 'גרף של רעי' (ראה שו"ע להלן, לד), מותר לטלטלה לאשפה לכל הדעות.
[ביאורים ומוספים דרשו שח, 126]
כיצד מפנים פסולת מהשולחן לאחר סעודת השבת?
פסולת אוכל שהיא מוקצה, אשר נותרה על מפת השולחן – אסור לטלטלהּ, אולם מותר לנער את המפה במקומהּ באופן שהפסולת תפול אל הרצפה, כיון שזהו טלטול 'מן הצד'. וכאשר הפסולת מונחת על הרצפה, מותר לטאטא אותה עד לאשפה.
ברם, כאשר לא ניתן לנער את הפסולת אל הרצפה מחמת הלכלוך שיישאר במקום, לכל הדעות מותר לטלטל את המפה עד למקום האשפה ולנערה שם.
וכמו כן, (כאשר חפץ להשתמש בחלק השולחן שעליו מונחת הפסולת) מותר לגרור את הפסולת מעל השולחן בעזרת סכין, כיון שזהו גם כן טלטול מן הצד; ויש אומרים שכיון שעיקרו של טלטול זה הוא המוקצה, אין זה נחשב לטלטול מן הצד, אך יש מהם שהורה שלמרות זאת מותר להסיר מהשולחן פסולת בעזרת מטלית וכדומה.
[שו"ע שח, כז, משנ"ב קטו, וביה"ל ד"ה מנער; ביאורים ומוספים דרשו, 120 ו־122]