היום נעסוק בנושא: הפסקה בתפילת העמידה
יום רביעי ו' באדר ב' תשע"ו
חלמת או הפסקת מחמת אונס באמצע שמונה עשרה, אולי אתה צריך לחזור לראש התפילה?
המפסיק בשתיקה באמצע תפילת העמידה למשך זמן המספיק לאמירת כל התפילה, דהיינו הברכות ללא 'אלקי נצור' - לדעת השולחן ערוך ישוב ויתפלל מתחילה; ואם המשיך וסיים את תפילתו, עליו לשוב ולהתפלל. ולדעת הרמ"א, אם הפסיק מחמת אונס - בין אונס הלכתי, כגון שהמקום לא היה נקי, ובין אונס שאינו הלכתי, כגון שחשש שנמצא בסכנה ולא היה מסוגל להמשיך בתפילתו - ישוב לתחילת התפילה, אך אם הפסיק מרצון ישוב רק לתחילת הברכה שהפסיק בה; ואם המשיך וסיים את תפילתו, אינו שב ומתפלל אלא כשהפסיק מחמת אונס הלכתי. משך הזמן המספיק לאמירת התפילה משוער אצל כל אדם לפי קצב אמירתו, ואם אינו קבוע - יש לשער לפי קצב האמירה שקדמה להפסקה. והפסקות קצרות במשך התפילה אינן מצטרפות יחד להֵחשב כהפסקה ארוכה המספיקה לאמירת כל התפילה. [סעיף ה-ו, ס"ק יג, יד, טו, טז ו־כב, וביה"ל ד"ה ואם; ביאורים ומוספים דרשו, 26, 27, 32 ו־33]
מפסיק בין ברכה לברכה לצורך כוונה ארוכה, תבדוק מה ההלכה אומרת?
המפסיק בשתיקה בין ברכה לברכה בתפילת העמידה למשך זמן שאינו מספיק לאמירת כל התפילה - ישוב למקום בו הפסיק. ואם הפסיק באמצע ברכה למשך זמן המספיק ליותר מאמירת כל הברכה שעומד בה, אך לא לאמירת כל התפילה - לדעת השולחן ערוך ישוב לתחילת הברכה; ולדעת הרמ"א, אם הפסיק מחמת אונס הלכתי (ראה לעיל) ישוב לתחילת הברכה, ואם הפסיק מסיבה אחרת ימשיך מהמקום בו הפסיק. ויש אומרים שבכל מקרה ישוב למקום בו הפסיק, ויש שמסתפק בכך; ובדיעבד, אם המשיך מהמקום בו הפסיק, לכל הדעות אינו צריך להתפלל שנית. והמפסיק בשתיקה למשך זמן המספיק רק לאמירת הברכה שעומד בה או פחות מכך - ישוב למקום בו הפסיק. ויש שכתב שהשתהות באמצע התפילה לצורך כוונה מותרת במקרה הצורך לכתחילה. [סעיף ה, ס"ק יז-יט, וביה"ל ד"ה ואם; וראה עוד בסעיף ה, וס"ק כ-כא, וביאורים ומוספים דרשו, 31, בנוגע לשלש הברכות הראשונות והאחרונות שבתפילת העמידה]
המדבר באמצע שמונה עשרה האם יכול להמשיך ולהתפלל כרגיל, ומתי חלק בתפילה נחשב כדיבור?
המפסיק בדיבור בתפילת העמידה למשך זמן המספיק לאמירת כל התפילה - דינו כמפסיק בשתיקה למשך זמן המספיק לאמירת כל התפילה, המפורט לעיל. ואם הפסיק בדיבור למשך זמן שאינו מספיק לאמירת כל התפילה, בין ברכה לברכה - ישוב למקום שהפסיק בו; ובאמצע ברכה - ישוב לראש הברכה, ויש אומרים שישוב למקום שהפסיק בו, ובדיעבד, אם המשיך מהמקום בו הפסיק, אינו צריך להתפלל שנית. ויש אומרים שדינים אלו אמורים רק כשהפסיק בדיבור מחמת אונס או בשגגה, כגון שאמר 'יעלה ויבוא' שלא בזמנו, או ברכה של שבת בתפילה של חול, או שסבר שמותר לדבר, אך אם הפסיק בדיבור במזיד, אף בדיבור כלשהו, ואף בין ברכה לברכה - ישוב לתחילת התפילה, (ויש שכתב שדוקא אם הפסיק במזיד באמצע ברכה), ויש חולקים וסוברים שדין המזיד כדין השוגג. [סעיף ו, ס"ק כג ו־כה, וביה"ל ד"ה דינו; ביאורים ומוספים דרשו, 34; וראה עוד שם]