הרב בנימין בירנצוויג
"אפס קצהו תראה וכולו לא תראה" (כג, יג)
בלק לוקח את בלעם לקלל את ישראל, והנה הנסיון לא צלח, הקב"ה אומר לבלעם "את אשר אשים בפיך דבר" ובלעם מדבר בשבחם של ישראל ולא אבה לקללם.
מבין בלק שאם בלעם יראה את מעלות עם ישראל לא יוכל לקללם, אז עלה בליבו רעיון "לך נא איתי אל מקום אחר אשר תראנו משם אפס קצהו תראה וכולו לא תראה", מה מונח ברעיון הזה של בלק להביא את בלעם למקום שהוא לא רואה את כל כלל ישראל?!
רעיון נפלא שמעתי שכתוב כאן, המשנה באבות (א, ו) אומרת "הוי דן את כל האדם לכף זכות" והביא אחד מגדולי החסידות רבי יחזקאל מקוזמיר זצ"ל, בדייקו את לשון המשנה 'הוי דן את כל האדם לכף זכות', מדוע לא כתב התנא 'הוי דן את האדם' מה זה 'את כל האדם'? אלא ללמדך שהדרך לדון את השני לכף זכות, זה לראות את כולו! לראות את כל הצדדים שבו, לראות את כל הסיבות והמסובבים למעשיו!, רק ככה נוכל לדונו לכף זכות, שהרי אֵם כל חטאת של ראיית מעשהו של האדם באופן שלילי, הוא ההסתכלות הצרה על המעשה כמות שהוא מבלי לבחון את כל המצב שהיה בו האדם בעת עשיית המעשה, ומבלי לראות את הסיבה והמסובב למעשהו, רק כשנדון את 'כל האדם' מכל בחינותיו ומצבו, אז נראה שברוב הפעמים הרי הוא צודק וצדיק ולא אשם ורשע!
נפלא מאד מסבירים לפי זה את דברי בלק לבלעם בבואו לקלל את עם ישראל, כאשר חיפש חסרונות בעם ישראל כדי שתחול עליהם קללתו "אפס קצהו תראה וכולו לא תראה", שבזה רצה בלק לומר לבלעם, תסתכל על עם ישראל רק על קצהו, ואז תמצא בו 'מומים ופגמים', אבל "וכולו" – אם תתבונן בכולו בכל מעלותיו, "לא תראה" בו חסרונות.
מזה נלמד יסוד גדול כיצד לדון אדם לכף זכות, לראות את כל האדם בכללותו ולא לדונו לפי מעשה מסוים ויחיד, ורק כך נוכל לדונו לכף זכות.
><><><><
היה בית כנסת בבני ברק שסבל מתופעה לא רצויה: אנשים הוציאו ספרים מבית המדרש בלי רשות, ולא מיהרו להשיבם, דבר שהפריע מאוד ללומדי בית המדרש.
יום אחד באמצע שיעור דף היומי שנמסר בבית הכנסת, והנה נכנס אברך צעיר, מניח ספר על השולחן הקרוב לכניסה וממהר לצאת. המגיד שיעור עוצר אותו ושואל לפני כולם: ״הספר שהנחת כאן זה ספר שלנו?״ והאברך משיב ״כן״.
״מי הוציא את הספר?״ ממשיך המגיד שיעור ושואל.
״אני״, משיב האברך.
״מדוע אתה מוציא ספרים?״ החל המגיד שיעור להוכיח את האברך. "כדי לזכות את הרבים", השיב הלה תשובה בלתי צפויה לחלוטין….
וכך מספר האברך בעל המעשה:
זכיתי בס״ד להוציא ספר בשם ״לחיות כהלכה״, ואני משתדל להפיץ אותו בין היתר דרך תרומה לבתי כנסת. פעם בעת שחילקתי ספרים נכנסתי לבית הכנסת מסויים להניח בו את הספר, וזה היה באמצע שיעור שנמסר שם, וכמובן שהשתדלתי לא להפריע לכן הנחתי הספר על השולחן הראשון ומיד פניתי לצאת.
אבל אז המגיד שיעור שואל אותי לפני כולם: ״הספר שהנחת כאן זה ספר שלנו?״
עניתי שכן, שהרי תרמתי את זה לבית הכנסת.
והוא שואל: ״מי הוציא את זה?״ וכמובן שעניתי – אני לזכות את הרבים, שהרי אני הדפסתי את הספר… לזיכוי הרבים ולא למטרת רווח.
ואז הוא התחיל לומר לי בלשון תוכחה: ״למה אתה מוציא ספרים?״
עמדתי נבוך, כי חשבתי שכוונתו שיש כבר כל כך הרבה ספרים, ולמה כל אחד מדפיס עוד ספרים… עד שמישהו ממשתתפי השיעור הציל את המצב והסביר בקול את אי ההבנה… והמגיד שיעור התנצל בפני.
מראיית מעשה אחד אפשר להגיע לטעות, תמיד צריך לחשוב על כל האדם, לנסות לחשוב על עוד אפשרויות להסבר מעשהו מלבד הראיה של המעשה בפני עצמו, וכך לא נבא לידי טעות של לדון אדם לכף חובה.
><><>><
סיפר הגה"צ רבי אריה לוין זצ"ל: פעם אחת השתתפתי בלויה של אחד מנקיי הדעת בירושלים, לנפטר הדגול היה ידי ורע משכבר הימים שהיו נאהבים ונעימים בחייהם, והיו המחיצה אחת במשך שלושים שנה, וראיתיו משתתף בצער גדול בלויה והלך שפוף ומלא צער אחר מיטת ידידו.
והנה באמצאה לויה אני רואה את אותו ידיד, עוזב את הלויה ונכנס לחנות עציצים שהיתה בסמוך, ואחר כמה דקות יוצא עם עציץ חרס גדול ומרשים.
חשבתי בליבי מספר ר' אריה לוין, וכי כך ינהג ידיד ורע כך כך הרבה שנים, לאחד שגמל עמו חסד כל השנים ועכשיו יש לגמול לו חסד של אמת ללוותו בלויה, והנה במקום זה מתעסק בקניית עציצים ופרחים?!
וכדי לא לעבור על מצות "הוכח תוכיח את עמיתך" ניגשתי אליו ושאלתיו 'ילמדני ואדע גם אני, הלא שנים היית רע כאח למנוח, ומדוע פרשת מהלוויה כדי לקנות עציץ'?!
הסביר לו אותו יהודי ואמר: מזה שנים שאני מטפל במצורע אחד ואתמול הוא נפטר, ומטעמים מובנים החליטו הרופאים שאינם יהודים, לשרוף את כל בגדיו וחפציו, ובכללם היה זוג התפילין שלו, כמובן שהתקוממתי על הרעיון לשרוף את התפילין, והגעתי להסכמה עם הרופא שעד שתים עשרה בצהרים היום אביא עציץ של חרס והתפילין יונחו שם ויגנזו באדמה כדין, באמצע הלוויה ראיתי כי השעה קריבה ורצתי לחנות העציצים כדי שאוכל לקבור את התפילין ולמונעם משריפה.
נאנח רבי אריה לוין: הוי דן את כל האדם לכף זכות! כמה צריך תמיד לדון ולמצוא זכות על כל אדם!