סיפר כ"ק אדמו"ר מזידיטשוב – ווערצקי שליט"א: כ"ק אאמו"ר שליט"א שמע מהרב ר' שמעון הירשלר מלונדון, שפעם אחת הלך לבקר את אחד משומעי לקחו שהיה באותו עת שלא בקו הבריאות ושהה בבית הרפואה, כשיצא משם ראה בחוץ אדם הנראה כגוי, איחל לו ר' שמעון רפואה שלימה בשפה האנגלית.
ענה לו האיש בשפת האידיש: "אלי אין אתה בא לביקור חולים"… הבין ר' שמעון שהוא יהודי ושאלו מהיכן הוא. ענה האיש: אנכי מירושלים, אולם כבר סרתי מן הדרך וירדתי מירושלים כבר לפני המלחמה. ביקש ממנו ר' שמעון לספר איזה עובדא שהיה לו עם חכמי ירושלים.
סיפר האיש שאחיו היה תלמיד חכם והתגורר בירושלים, ופעם אחת לפני יום טוב פסח התעורר לו שאלה קשה במיוחד, ורצה לנסוע לחברון לשאול את בעל השדי חמד שהתגורר שם, אבל בעת ההוא היה קשה לנסוע בדרכים מפני הישמעלים שהיו מפריעים לעוברים ושבים, הילכך פנה אחי אלי שהייתי 'חלוץ' והיה לי אקדח, וביקש שאתלווה עמו בדרכו לחברון.
מספר האיש: כשהגענו לביתו של השדי חמד ראינו שעומד אצל החלון וממלמל שם בלחש איזה דברים. דפקנו בדלת ופתח לנו, אחי שאל את שאלתו וענה לו מה שענה. בהמשך באו שם עוד כמה אנשים עם שאלות וראינו שכל פעם לפני שפתח את הדלת מלמל בלחש כמה דיבורים. אחי שהיה תלמיד חכם מופלג רצה לדעת מה ממלמל השדי חמד, ופנה אליו ואמר: תורה הוא וללמוד אני צריך, מה אומר לעצמו הרב כל פעם.
אמר לו השדי חמד: הלא עכשיו ערב פסח ואנשים באים אלי כסדר עם הרבה שאלות, ואפשר שמריבוי השואלים אאבד הסבלנות הנצרכת לכל אחד, ואני רוצה ליתן לכל אחד 'מיין הארץ און מיין ווארעמקייט' – את כל הלב והחמימות, והראה להם השדי חמד שכתוב על הדלת: "והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות". ואמר להם: כשאדם נוקש על דלתי אני משנן לעצמי זאת עד שאני מרגיש שיש לי את הסבלנות המספיקה בשביל כל אחד.
(גיליון נועם החיים מקץ תשפ"ג)