היום נלמד: תקנת נטילת ידים לסעודה
יום חמישי ה' באלול תשע"ו
מהו הקשר בין נטילת ידים לסעודה לבנין בית המקדש?
חכמינו ז"ל תיקנו נטילת ידים לסעודה. טעם התקנה הוא משום שבדרך כלל הידים אינן נקיוֹת, וממידת קדושה וטהרה - לאכול סעודה בנקיוּת הידים. ויש מהראשונים שכתבו טעם נוסף לדבר, ששלמה המלך תיקן ליטול ידים לפני אכילת קדשים, וחכמים הוסיפו וגזרו גם על נטילת ידים לתרומה, ועל מנת להרגיל את אוכלי התרומה שיטלו ידיהם - תיקנו נטילת ידיים גם לכל אדם, באכילת לחם של חולין. ואף בזמן הזה קיימת התקנה, כדי שיהיו ישראל רגילים בדבר כשיבנה בית המקדש במהרה. [סימן קנח, סעיף א וס"ק א; ביאורים ומוספים דרשו, 4]
מדוע תיקנו נטילת ידים דוקא לפני אכילת לחם?
כאמור, תקנת נטילת ידים היא כדי שיאכלו סעודה בקדושה ובנקיוּת, ולכן לא תיקנו זאת אלא באכילת מאכל שרוב בני האדם קובעים עליו את סעודתם, והיינו לחם העשוי מחמשת מיני דגן. וגם לפי הטעם השני הנ"ל, שטעם התקנה הוא להרגיל את אוכלי התרומה בנטילת ידים - כיון שמן התורה (לפי דעת חלק מראשונים) אין תרומה אלא לדגן, יין ושמן, ואת היין והשמן לא מחזיקים בידים, אלא בכלי, ורק את הדגן מחזיקים ביד, ועל פי רוב אוכלים אותו כלחם, ולא בצורה אחרת, לפיכך לא תיקנו נטילת ידים אלא ללחם דגן. [סימן קנח, ס"ק ב ושעה"צ ס"ק ג; ביאורים ומוספים דרשו, 5]
באיזה מקרה מברכים 'בורא מיני מזונות' לפני האכילה וברכת המזון לאחריה?
מאפים שאין מברכים עליהם 'המוציא', לא תיקנו ליטול ידים לפני אכילתם, אולם האוכל מהם כמות של 'קביעות סעודה' - ראה משנה ברורה סימן קסח, ס"ק כד - צריך ליטול את ידיו בברכה, ולברך 'המוציא' וברכת המזון. ואם היה בדעתו לאכול כמות קטנה, ולכן לא נטל ידיו, ולאחר מכן החליט לאכול כמות קטנה נוספת, ובשתי האכילות יחד יש כמות של קביעות סעודה, לא יטול את ידיו ולא יברך 'המוציא', כיון שאינו מתעתד לאכול שיעור של קביעות סעודה, אולם עליו לברך ברכת המזון על שתי האכילות יחד. [סעיף א, ס"ק ג ו־ח, ושעה"צ ס"ק ח; ביאורים ומוספים דרשו, 14]