וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי ה' (דברים ו יח)
בעת ששהה מרן הגרי"ז מבריסק בעיירת הנופש שילץ אשר בשווייץ, התהלך באחד מן הימים בסמטאותיה של העיירה והנה הופיע מולו יהודי חסידי. היה זה ר' נטע פרנס, שבא להקביל את פני מרן הגרי"ז. לאחר שנתן לו ידו לשלום שח למרן בשמחה אודות הזכות שנפלה בחלקו להתארח באותו מלון עמו, ולא עוד אלא שחדריהם סמוכים זה לזה.
כששמע זאת מרן הרצינו פניו, ומיד שאל אותו: "יאמר נא לי מר, באיזו שעה נוהג אתה לעלות על יצועך לישון בלילה? הלא יהודי מבוגר אני, ופעמים רבות ישן אני בשעה מאוחרת, ואז כשאקרא את קריאת שמע שעל המטה באריכות ובקול רם, אפשר שאפריע לכם לישון" – שח מרן בדאגה כנה לאיש.
"אם על כך דאגתו, אנא אל ידאג", הרגיע האיש את מרן. "שמחה גדולה היא לי לשמוע את הבריסקער רב בעת שאומר קריאת שמע שעל המטה".
גם לשמע דברי הרגעה אלו עדיין לא נחה דעתו של מרן והוא הוסיף והקשה: "ומה יהיה על שנת זוגתכם? שמא מפריע אני לה בכך?"
"אין מקום לדאגה", השיב האיש מניה וביה. "בטוחני כי גם זוגתי שמחה בכל מאודה לשמוע את הבריסקער רב בעת שאומר קריאת שמע".
כששמע מרן את תשובת האיש סירב לקבל את דבריו ואמר: "אף על פי כן צריכים אתם לשאול את פיה על כך. אי אפשר לסמוך בענין זה על השערה בלבד".
(ספר הרב מבריסק חלק ב')