היום נלמד: ההפטרה
יום שלישי י"ג תמוז תשע"ו
מדוע נקראת הקריאה בנביאים בשם 'הפטרה'?
חכמינו ז"ל תיקנו לקרוא בשבת, ביום טוב ובתענית ציבור, בספרי הנביאים, לאחר הקריאה בתורה. קריאה זו מכונָה 'הפטרה', מלשון פְּטוּר וסילוק, שמסיימים ומסתלקים בקריאה זו מסדר התפילה והקריאה של שחרית. מעיקר התקנה היה ניתן לקרוא מספר פסוקים בכל מקום שהוא, אך כבר מימות הראשונים הונהגו קריאות קבועות, ורובן בעניָן הדומה לזה שקראו בתורה לפני ההפטרה, ומיעוטן בענין הקשור לתאריך, כגון הפטרת 'מחר חודש', בשבת שחל בה ערב ראש חודש. [סעיף ב וס"ק א]
האם מותר להמתין זמן ממושך ל'נביא' הכתוב על גבי קלף?
בבתי כנסת רבים קוראים את ההפטרה מתוך ספרי נביאים הכתובים על גבי קלף. ובית כנסת שאין בו ספרֵי קלף, ומביאים אותם תמיד מבית כנסת אחר, ואירע שהוצרכו להמתין עד שיסיימו באותו בית כנסת את קריאת ההפטרה - יש אומרים שאם מדובר בזמן ממושך אין להמתין, ואף אין הציבור רשאים למחול על כך. ויש אומרים שהציבור רשאים למחול, ובמקום שנוהגים להקפיד על הקריאה מתוך קלף בודאי הציבור מוחלים, ולכן מותר להמתין אף זמן רב. [ביאורים ומוספים דרשו, 2]
מתי צריך לגלול את ספרי התורה למקום הקריאה?
יש לגלול את ספר התורה למקום הקריאה לפני שעת הקריאה, כדי שלא יצטרכו הציבור להמתין עד שיגללוהו; ואם לא גללוהו לפני התפילה, יש לגוללו בשעת פסוקי דזמרה, (ויתכן שמותר לַגוללים לומר פסוקי דזמרה תוך כדי גלילה). וביום שקוראים בשני ספרי תורה - אם לא גללו את הספר השני עד שעת הקריאה, יש לגוללו בעוד שקוראים בספר הראשון; ובבית כנסת שאין בו שני ספרי תורה, מותר לגלול את הספר בין קריאה לקריאה. [סעיף ג וס"ק יג; ביאורים ומוספים דרשו, 7]