חדשי הקיץ הראשונים של שנת תש"ה. העיר 'טעשין' השוכנת על גבול מדינה צ'כיה הייתה באותם ימים תחת כיבוש הצבא הרוסי, ונתונה לחוקיה האנטי דתיים של הממשלה הסובייטית. מחשש להתקוממויות ולמהפכות בשלטון, אסרו השלטונות הרוסיים באופן מוחלט על התקהלות מספר אנשים במחיצה אחת.
מובן מאליו שתחת המשטר הצבאי ששלט אז ב"טעשין" נחשבו "עבירות" מסוג זה לחמורות ביותר. אבל רבי פנחס פינשטט זצ"ל, שלימוד התורה בער בעצמותיו, לא נרתע מהסכנות. איכשהו השיג גמרא מסכת ביצה. כינס אל אחת הדירות ב"טעשין" קרוב לשלושים יהודים פליטי חרב, ומסר בפניהם יום יום שיעור קבוע בגמרא, שיעור של דברי תורה בסתר.
את הסיפור הזה כתב ידידי הרב משה קנר כפי ששמע מבעל המעשה, רבי פנחס פינשטט זצ"ל: פעם באמצע השיעור, החלו להישמע פתאום דפיקות עזות על הדלת, הדפיקות הפראיות הלכו וגברו מרגע לרגע יותר ויותר. בלית ברירה פתחו הנאספים את הדלת, ובפתח הבית נראתה חבורת חיילים רוסיים ומפקדם בראשם. העיטורים והמדליות השונות על מדיו הצבאיים של המפקד לימדו שהוא בדרגת גנרל.
הגנרל החל לצרוח עליהם בקולי קולות: "האם אינכם יודעים שעל מה שאתם עושים כאן, חל איסור חמור ביותר?! הרי על התכנסותכם זו הבלתי-ליגאלית אתם עלולים כולכם להישלח לסיביר!"…
פחד אימים השתלט על הנאספים, רק זה מה שעוד היה חסר להם, לאחר כל שנות הסבל במחנות הריכוז השונים, להינמק בשנים הבאות בערבות סיביר.
תוך כדי צרחות, התקרב המפקד אל רבי פנחס, חטף ממנו את הגמרא, ואף קרא בה במשך רגעים בודדים, ולפתע, כמי שהדם עלה לו לראש הוא שוב החל לצרוח כמו מתוך כעס בלתי נשלט: "מהפכנים מסוכנים! עם עניינים כאלו, אתם מבלים את ימיכם? עם ספרות דתית?! הרי עצם לימוד ספרות הדת מנוגד לחוק הסובייטי, והעונש על כך הוא מהעונשים הכבדים ביותר!"…. הפחד ששרר במקום היה נורא ואיום.
רבי פנחס מיודענו התעשת קמעא, וניסה לתרץ באזני המפקד את פשר ה"עוולה" הנוראה שלהם: "אדוני המפקד, מי כמוך יודע מה שקורה היום ברחובות הערים, הכל הפקר, אנשים צעירים פליטי המלחמה עלולים להתדרדר מהר מאוד לדיוטות התחתונות של המוסר האנושי, אני מנסה להעסיק אותם, למלא את מוחם עם תוכן מסוים, הרי כך אני מונע מהם להגיע לעולם הפשע!"
נראה היה שהגנרל נרגע קצת, הוא נתן רמז לחייליו, על פיו הם החלו לצאת את הבית. אלא שבעמדו ליד דלת היציאה, שוב צרח הגנרל והרעים בקולו: "אם תחזרו עוד הפעם על מעשיכם אלו, תעמדו כולכם למשפט! ראו הוזהרתם!" וברגע זה עזבו החיילים יחד עם מפקדם את המקום, כשהם משאירים אחריהם קבוצת יהודים מסכנים, המומים ומבוהלים, משותקים מפחד ולבם נוקש בעוז…
כחלוף דקות מספר, עוד בטרם הספיקו היהודים להתאושש קמעא, שוב נשמעה דפיקה עזה על הדלת, שהגבירה עוד יותר את דפיקות הלב שלהם, כנראה שהענין עוד לא נגמר…
אלא שהפעם היה זה הגנרל לבדו… הוא ניגש מיד אל רבי פינחס ודיבר אליו בלחש, כממתיק סוד וכדבר איש אל אחיו: "לערן, לערן ווייטער – – דו טוסט גוט – – לאז נישט נאך – – לערן ווייטער" ["תלמד, תלמד הלאה, אל תרפה, אתה עושה דבר טוב, תמשיך ללמוד!…"] ומשסיים את דבריו עזב את הבית, יצא כלעומת שבא…
ככל הנראה, גנרל רוסי זה לא היה אלא יהודי, תלמיד ישיבה לשעבר, שבנסיבות הימים ההם התגלגל לצבא הרוסי. וכעת בראותו יהודים שרידי חרב יושבים ולומדים גמרא נגע לו הדבר בלבו, הזכיר לו נשכחות צפונות מבית אבא, מה גם שהוא אף הספיק לקרוא כמה שורות בגמרא, שכנראה גם היו מוכרות לו מימי נעוריו… אלא שבנוכחות החיילים שתחת פיקודו היה חייב "לשחק" את התפקיד של קומוניסט נאמן, לצעוק, לגדף ולקלל, ואף לאיים בגירוש לסיביר. אבל לאחר שהוא השאיר את חייליו היכן שהשאיר אותם, הוא שב לבדו כבחור ישיבה…
ומתוך רגשות עמוקים ונושנים של אהבת התורה שהיו צפונים בליבו הורה לרבי פנחס שלא ירפה מהלימוד. אדרבה ואדרבה, תלמד כמה שאתה רק יכול! אין לך דבר טוב מזה. "תמשיך ללמוד!"- הייתה הפקודה החד משמעית של הגנרל הרוסי.
"רב עוד יוסף בני חי" – "רב כוחו של יוסף בני שכמה צרות הגיעהו ועדיין עומד בצדקו"- דברי המדרש בפרשת ויגש. עומד רבנו ה"זרע שמשון" זיע"א על משמעות המילה "רב", ומביא את דברי המדרש בתהילים על הפסוק "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך" – אמר רבי אבא בר כהנא, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: "אשר צפנת לי תורה ומצוות בעוה"ז, בליבי צפנתי אמרתך- הריני צופן לך מאותו הטוב הצפון לצדיקים". וכאשר יעקב ראה את העגלות ששלח לו יוסף והבין כי הוא זוכר את סוגיית עגלה ערופה בה עסקו טרם שנפרדו, אם כן אמר יעקב: "רב עוד יוסף בני חי", מלשון: "רב טובך אשר צפנת"- כלומר דברי תורה צפונים בליבך, ובוודאי "עוד בני חי" ומזומן לחיי העולם הבא.
כאשר סיים רבי פנחס לספר את כל מה שארע שם, הוא הוסיף לומר שפקודתו זו של הגנרל הרוסי עדיין חקוקה היטב בעצמותיו… ובמשך כל ימי חייו, מאז ועד היום, הוא שומע שוב ושוב את הפקודה: "תמשיך ללמוד!!!" ופקודה זו היא שהביאה אותו לשמור מכל משמר על לימוד הדף היומי, ואף ללמדו לאחרים אור התורה.
(התחזקות וביטחון במשנת הזרע שמשון)