מה היא 'לתיתה'? • מדוע אסור ללתות חיטים? • ומדוע אסור להשהות גריסים בפסח? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ה' סימן תנ"ג סעיף ה' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
לתיתה של חטים, היא בכך שבוללים את החיטים במים וטוחנים אותם מיד, וכך מפרש הרמב"ם, אבל לרש"י, שורים אותם במים מעט קודם הטחינה להסיר מורסנן, כדי שתהיה סולתן נקייה, וטעם הדבר שאסור ללתות חיטים הוא, כיוון שאנחנו לא בקיאים ללתות באופן שלא יבואו לידי חימוץ בשעת הלתיתה, ועוד, שמא יבואו להשהות מעט אחר גמר הלתיתה לפני הטחינה, ויבואו לידי חימוץ, ואם עבר ולתת, אסור לאכול או להנות מקמח כזה בימי הפסח, ומ"מ מותר להשהות קמח כזה בפסח, באופן ששרה אותם מעט, וטחן אותם מיד לאחר הלתיתה, וזה הכל בחיטים, אבל שעורים, אפשר שאפילו באופן זה אסור להשהות לכתחילה, שכיוון שהם רכים יותר, הם נתחמצו ע"י הלתיתה.
אומר השו"ע, 'הואיל ואסור ללתות בין חיטים בין שעורים', ומבאר המ"ב את דבריו, מדינא דגמרא האיסור של לתיתה הוא רק על שעורים, ולא על חיטים שקשים וממהרים להחמיץ, אבל היום אסור, כיוון שאנחנו לא בקיאים בלתיתה.
הריפות, דהיינו גריסים שעשויים מה' המינים, לכ"ע אסור להשהות אותם, כיוון ששורים אותם הרבה במים קודם כתיתתן, ונעשים חמץ גמור, ואפילו אם עבר והשהה אותם, יש אוסרים למכור אותם לגוי לאחר הפסח, ובא"ר כתב בשם זקנו, להתיר למכור לגוי לאח הפסח, אם לא נתבקעו ע"י השרייה, שאז הם רק ספק חמץ ולא ודאי, ויש להקל בעבר עליו הפסח, שזה רק איסור דרבנן.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א