התורה מרחיבה בפרשת אליעזר לפרט את דיבוריו ומעשיו, משום ש'יפה שיחתן של עבדי אבות', אך ממעטת לספר לנו על רוממות וגדלות אישיותו של אליעזר עבד אברהם. אמנם המתבונן במדרשים ובמאמרי חז"ל השונים, הרי שמיתמרת ועולה בפניו דמות פלאית של עבד נאמן, בעל תבונה וצדקה, אדם גדול וממוסרי התורה לבני דורו.
עלינו מעט להתבונן בכך, ולהפיק ממנו את הלקחים המתבקשים מאיתנו לעבודת ה' ולתכלית האדם בעולמו:
בשבחו של אליעזר ניתן להוסיף על מידת הנאמנות העצומה וההתבטלות הגמורה שהיתה בו כלפי אדוניו:
הנה המתבונן בפרשתנו יווכח ששמו של אליעזר כלל לא מוזכר בה, למרבה הפליאה, אפילו לא פעם אחת!
בענין זה, חביב עלי לספר את המעשה שאירע לי בצעירותי עם ראש ישיבת בריסק הגאון רבי יוסף דב סולוביצ'יק זצ"ל, בנו הגדול של מרן הרב מבריסק הגרי"ז הלוי זצ"ל, כשבא להשתתף בשמחה משפחתית בבית אבי מורי זצ"ל. הייתי אז נער קודם היכנסי למצוות, והוא ראה שאני מביט בו ממושכות, והחוה לי באצבעו להתקרב אליו. כששאלני לשמי? השבתי ששמי הוא 'אליעזר'. שאל שוב בחיבה: "נו! כמה פעמים מוזכר בתורה השם 'אליעזר'?
אני שכבר נזקקתי לשאלה זו בעבר, ובחביבות נעורים בדקתי זאת, השבתי לו בבטחה שלדעתי השם 'אליעזר' מוזכר בכל התורה רק פעמיים! בפעם הראשונה בפרשת לך-לך: "הוא דמשק אליעזר" (טו, ב), ובפעם השניה בפרשת יתרו בו מציינת התורה את שמות בניו של משה: "ושם האחד אליעזר" (יח, ד).
ראש הישיבה שמע את התשובה, והגיב על תשובתי בתהייה: "דָאס אִיז דָאס?!" ["זה הוא זה?!"], וביקשני שאביא לו חומש. הוא עלעל בו מעט בעיקר בפרשת חיי-שרה. אז אמר לי בענוה ובנועם: "דוּ בִּיסְט טַאַקֶה גִירֶעכְט… [אתם באמת צודקים…], אכן בכל התורה לא מוזכר שמו של אליעזר עבד אברהם רק פעם אחת!".
נדמה שההסבר לכך הוא, שהרי באופן תמידי השם מורה על מהותו של האדם, אך אליעזר שאת כל יישותו הוא הכניע תחת מרותו של אברהם, וכל מהותו ומציאותו היתה ביטול העצמיות לגמרי כלפי דעתו ורצונו, לכן כאשר התורה רוצה לכנות אותו היא קוראת לו על שם מהותו, ומהותו היתה עבדות!
אליעזר חי במחיצת אברהם בתחושה כמי שאינו קיים כלל, בטל ומבוטל!
בספר הזכרון 'אבוא בם', הובאו שיחותיו המופלאות של המשגיח הגה"צ רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל, שמסר בישיבת מיר בעת ששגלתה לעיר שנחאי שביפן. באחת השיחות הרחיב בענין מעלת אליעזר שהיה טפל לאדוניו בביטול גמור והסביר לפי זה 'הרגש' חדש ונפלא במאמר חז"ל, שאמרו: "יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים" (הובא ברש"י כד, מב).
הוא הסביר זאת נפלא! כך:
הרי עיקר המעלה של עבדי האבות היה בכך שהיו טפלים לאבות, ומי שהוא טפל לדבר הוא נעשה חלק ממנו, טפל ממש לנטפל. נמצא שמי שהוא טפל לאבות הוא בדרגה אחרת, שהרי הוא כחלק בלתי נפרד מאברהם אבינו. לפיכך מייחדת התורה פרשה שלמה לשיחותיו של אליעזר עם בתואל ולבן, כי כשם שעלינו ללמוד מאורחותיהם והנהגותיהם של האבות הקדושים, כך נדרש מאיתנו ללמוד מעבדי האבות, משום שהם כחלק בלתי נפרד מהם, ובודאי ששיחתן של האבות חשובה יותר מתורתן של בנים, כי זה הוא עצמו חלק בלתי נפרד מתורתם של בנים!
הטפלות והביטול הזה כלפי אברהם, ניכרים בדבריו של אליעזר גם כאשר ישב מול בתואל ולבן, והיה אמור לכאורה לייצג אז את אברהם ולדבר בשמו, אך גם אז לא כינה את עצמו כפי מעמדו הרם כאפוטרופוס על נכסיו וגם לא כגדול תלמידיו המוסר את תורתו לרבים, אלא – "ויאמר עבד אברהם אנכי" (כד, לד). למרות כל המעלות הגדולות שגילם באישיותו, ולמרות כל הסמכויות שניתנו בידו – לרגע לא שכח את יעודו ותפקידו האמיתי. עבד אברהם אנכי!
והנה, המתבונן בכך ישתומם ויתפלא, כיצד ובזכות מה אכן הצליח אליעזר לרכוש את כל המעלות הרמות הללו? להיות דולה ומשקה מתורת רבו! להפיץ את תורתו ומשנתו בעולם! לזכות שזיו איקונין שלו ידמה לשל אדוניו! לשלוט ביצרו כמותו! להיקרא 'עבד משכיל' וירא השם!
הלוא דבר הוא!
ותמיהה זו תגבר ותתחזק שבעתיים כשנציין מהיכן היה מוצאו של אליעזר עבד אברהם. הרי לפי דעות שונות היה בנו של נמרוד הרשע! ולפי דעות אחרות היה בן בנו של נמרוד הרשע! (ראה תרגום יהונתן לעיל יד, יד. ילקוט שמעוני כאן רמז, קט. חזקוני לעיל טו, ב. ספר 'שלשלת הקבלה').
[כיצד אכן התגלגל הדבר שבנו של נמרוד נעשה עבד לאברהם? מובא ב'מדרש אגדה' (בראשית טז) שכאשר יצא אברהם מכבשן האש חי וקיים לעין כל, מרוב התפעלותו של נמרוד מגודל הנס העניק לו את בנו במתנה להיותו עבד!]
הפלא ופלא! הלוא נמרוד היה השטן של אותו הדור, שעמד ונלחם במלוא העוז והתוקף לצמצם ולהגביל את השפעת האמונה מלהתפשט בעולם. ראש המורדים במלכות שמים. בר הפלוגתא הגדול ביותר כנגד אברהם אבינו. והשאלה נשאלת מאליה! כיצד יתכן שבנו נעשה לעבד הנאמן ביותר של אברהם אבינו, והיחיד שהצליח לרכוש בכוחותיו הוא את מעלותיו הגדולות?
בעלי המוסר מאירים נקודה זו באור יקרות, וטמון בחובה מוסר השכל עצום ונפלא, הנוגע לכל אחד ואחד מבאי עולם. אך בכדי לעמוד היטב על עומקם של דברים, עלינו להרחיב מעט את הדיבור אודות השליחות שהטיל אברהם אבינו על כתפיו של אליעזר למצוא שידוך לבנו יצחק:
כמה ערבים הם דבריו הנפלאים של מגיד המישרים הגה"צ רבי שלום שבדרון זצ"ל, שתיאר בכח תיאורו המופלא וכיד ה' הטובה עליו את אופי מסירות הנפש והכוחות העצומים שהיה נדרש להם אליעזר בכדי להוציאם אל הפועל.
רש"י מביא (כד, לט) את דברי המדרש, שבת היתה לו לאליעזר והיה מחזר למצוא עילה שאברהם יפנה אליו ויבקש להשיא את יצחק לבתו. אך לבסוף אמר לו אברהם גלויות 'בני ברוך ואתה ארור, ואין ארור מדבק בברוך'.
"נתאר לעצמנו", אמר רבי שלום, "על מכירנו ר' ראובן, עשיר ובעל נכסים, שגדלה בביתו בת נהדרת וכלילת המעלות, וכבר בהיותה בגיל שמונה-עשרה הוא תכנן עבורה נכבדות להשיאה לבחור בן עליה פלוני, שידוע כבחור משכמו ומעלה, עילוי למדן ובעל מידות אציליות, שמו הטוב הולך לפניו כאחד מבחירי הישיבות המובחרות. והוא חושב לעצמו כל העת שבעת שיבוא הרגע הנכון אזדרז לשלוח שדכן להציע אותה לבחור המדובר. הוא אף הספיק לשתף בתוכניותיו את קרוביו ומכיריו, שהצטרפו אליו לצפיה הדרוכה. –
"אך 'רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום'. כשהגיע הבחור ההוא לתקופת השידוכים, הקדים לתת בו את עיניו אחד מחשובי ונכבדי העיר – ר' שמעון שמו, שגם ביתו נודעה לשם דבר במעלותיה ומידותיה המיוחדות, ולמרות השתדלויותיו הרבות של ר' ראובן להקדים אותו, השידוך ההוא נסגר בשעה טובה, עם ביתו של ר' שמעון. –
"למחרת מגיע ר' ראובן לבית הכנסת עליז ושמח. "מזל-טוב! מזל-טוב!" – קרא לעבר מכיריו. "ברוך ה' בחור פלוני מצא את שידוכו!…". כולם היו סבורים שהבחור ההוא בטח התארס עם ביתו, כפי שכל כך ציפה וייחל תמיד, ולכן הוא כה שמח ומאושר.
"אך לא!… להפתעתם הוא מבשר בקול שבחור פלוני התארס עם ביתו של ר' שמעון… וממשיך להודות להקדוש ברוך-הוא על כך…
"כמה יש להתפעל מהתנהגותו של ר' ראובן, בהשתתפותו הכנה בשמחת חבירו, למרות שהשמחה הזאת ניפצה לו חלום וורוד, שהוא כה שאף ונכסף ליישומו, ובכל זאת הוא מבשר את הבשורה בשמחה והתרגשות כזאת כאילו בתו היא היא זו שהתארסה עם בחיר ליבו.
"הא! גדלות נפש מאין כמותה!
"כך בדיוק היה אצל אליעזר", הטעים רבי שלום, "אותה גדלות הנפש ניכרה בתכונותיו. הרי אליעזר היה האיש הכי נאמן לאברהם אבינו, שסמך עליו בעינים עצומות – הן בענייניו הרוחניים והן בגשמיים. וכעת יש לו בת מושלמת בעלת מידות טובות וראויה להיכנס לביתו של אברהם. כבר תקופה ארוכה שפיתח שאיפה וכמיהה לזכות ביצחק כחתן, ומי לנו גדול מאליעזר שגדל בתוך ביתו של אברהם שידע היטב מה הן מעלותיו המיוחדות של יצחק, כליל המעלות. והוא מנסה שוב ושוב לעשות כל מיני השתדלויות ונסיונות כדי שתימצא עילה שאברהם יסכים להשיאו לבתו. –
"והנה ברגע אחד כל חלומותיו מתנפצים באחת, בעת שקרא לו אברהם והשביע אותו להביא אשה לבנו מבנות כנען. בזמן זה הוא מנסה שוב נסיון אחרון לומר: "אולי לא תאבה האשה", ואברהם עונה לו ברורות ובאופן חד משמעי: "בני ברוך ואתה ארור ואין ארור מתדבק בברוך", והוא מקבל את הדברים בשוויון נפש! בהכנעה! והולך לקיים את השליחות ללא עוררים, בהתלהבות, בריצה, במהירות.
"ולא זו בלבד, אלא כאשר השידוך יצא אל הפועל, הוא מיד קד על ברכיו כרע והשתחווה אל ה', והכריז: "ברוך ה' אלוקי אדוני אברהם אשר הנחני בדרך אמת לקחת את בת אחי אדני לבנו"…
איזו גדלות נפש! איזו גבורה! לא ניכר בקולו של אליעזר שום דוק של עצב! שום שמץ של כאב לב! לא הרהורי חרטה ולא רגשות אכזבה, אלא ששון ושמחה על שרצון אברהם יצא מן הכח אל הפועל!"…
עד כאן תיאורו הנפלא של רבי שלום שבדרון!
והנה בהמשך בא לבן והכריז לו: "בא ברוך ה'"! אומר רש"י: "על ידי ששרת את אותו צדיק באמונה, יצא מכלל ארור לכלל ברוך!"
מבואר כאן דבר נפלא! למרות שכבר חלפו עשרות שנים בהם אליעזר עבד אברהם עומד ומשמש את אדונו בנאמנות גמורה מאין כמותה, עדיין לא היה זכאי לצאת מכלל ארור לכלל ברוך עד שיצלח בשלימות דוקא את נקודת הנסיון הזה של הבאת השידוך ליצחק.
מיסד שושלת הקודש גור, הרבי בעל ה'חידושי הרי"ם' זצ"ל, אמר אמרה שנונה, שהסיבה היא שדוקא כאן יצא אליעזר מכלל ארור לכלל ברוך, משום שבשליחות זו התבטל לגמרי לרצון אברהם ולכן הקללה שניתנה עליו התבטלה, ומשחזר לרשות עצמו ולרצונותיו כבר לא היה אותו אליעזר שהיה קודם ביטולו – שעל צווארו היתה נתונה הקללה…
דבר זה נורא למתבונן בו! הרי לו יצוייר שהיה אליעזר נכשל בביטול רצונו בשלימות בעת שביצע את שליחותו, והיה עושה זאת בעיצבון או באופן כפוי, היה מפסיד בכך את כל עולמו והיה נשאר ארור לנצח נצחים הוא וזרעו עד עולם, למרות זכויותיו הרבות ששימש את אברהם בנאמנות שנים רבות קודם לכן.
נלמד מכך יסוד גדול לחיינו, לכל אדם ישנה שליחות, תפקיד ונקודה מרכזית משלו שהקדוש ברוך-הוא מציב לו כיעד וכנסיון שעליו לעמול בה ולתקנה, ואם הוא עומד עליה עמל ומצליח לגבור עליה הוא קונה את עולמו בשעה אחת, וזוכה להשלים את תפקידו וייעודו בחיים, ולעולם לא ידע האדם מה היא ומתי תזדמן אליו, ועליו להתגבר על כל נסיון שמזדמן לפתחו שמא זו היא נקודת הנסיון שבה ישלים את סוד חייו, ולפי זה יקבע עתידו ועתיד זרעו.
זה היה סוד הצלחתו של אליעזר, למרות כל הקושי שהיה לו בדבר, התגבר על רצונותיו האישיים ועמד בהצלחה גדולה בנסיון ההוא, ובכך זכה לכל המעלות הרמות הללו, שכמעט לא נאמרו בשום בריה.
(מתוך הספר 'אוצרותיהם אמלא')