מספר הרב דוד פריוף שליט"א: לפני כתשעה חודשים שהיתי כשבועיים בארה"ב באחת מהקהילות הידועות ברובע קווינס. בתפילת הנץ של שבת קודש, כיבדוני להיות שליח ציבור בתפילת שחרית.
בחסדי ה' התפילה עברה בנעימות ועל מי מנוחות, אך בעת פתיחת ההיכל, עת גרסתי בקול ובניגון את קטע הזוהר המפורסם "בריך שמיה", שמעתי לפתע מאחוריי צעקות איומות, שבתרגום חופשי מאנגלית לעברית פירושן: "אל תדבר איתי יותר".
במקרים כאלו, בדרך כלל הדבר הכי טוב זה להמשיך את התפילה הלאה מבלי להתייחס למאורע, ותוך דקה של מיני המולה, הציבור מסתנכרן עם התפילה וממשיכים הלאה כאילו דבר לא קרה. אך במקרה זה, משום שראיתי את המתבייש חיוור ממש, ניגשתי לאבי מורי שליט"א שהיה בקרבתי, ולאחר המחילה ביקשתי ממנו שילך למתבייש החיוור ויבקש ממנו ברכה על אחי – בנו, לזקש"ק, השנה! (לאחר שכבר למעלה מתשע שנים לא זכה להיפקד).
אבי מורי אץ רץ לכיוונו, ובעוד המבייש רועם על המתבייש בקול גדול, תפס אבי את ידו של המתבייש וביקש ברכה. הציבור לא הבינו מה קורה שם… אבל בס"ד, המתבייש, שהיה גם גביר וגם ת"ח, ברך את אחי בזקש"ק.
כעת, לאחר תשעה חודשים בדיוק, נולד לאחי בן זכר בסימן טוב ובמזל טוב! ללא שום טיפול! בוודאי שכל התפילות, הקבלות והצדקות שעשו בני המשפחה והחברים לישועתם, פעלו רבות גדולות ונצורות בשמים, אך דבר מדהים הוא, "שהקש ששבר את גב הגמל", היה המקרה האחרון שסיים את תשע וחצי שנות הציפייה, בבשורה מרגשת ונפלאה.
ואספר גם על מקרה נוסף, בו הייתי אני 'גיבור הסיפור', המתבייש.
היה זה באחד מכינוסי 'עונג שבת' שערכתי בעיר רמת גן, המיועדים הן לגברים והן לנשים, בהפרדה מלאה כמובן. היתה זו שבת עמוסה ביותר, ואני סיפרתי סיפור מסויים אודות מרן הגר"ע יוסף זצ"ל. לפתע קמה אשה מעבר למחיצה והחלה לצעוק עליי בקול גדול: "יימח שמך, שתמות היום! אתה רשע!" וכו'… כך קיללה אותי בערך 20 קללות, מבלי לחזור על קללה אחת פעמיים (לאחר מעשה התברר כי אותה אשה איננה בקו הבריאות, ישלח לה ה' רפו"ש במהרה)
לפתע ראיתי בחור גבוה ורחב, שישב קיצוני משמאל, מתרומם במהירות, ובפנים חמורי סבר צועד בצעדים רחבים ומהירים לכיון מקור הצעקות. אני כבר חישבתי בראשי האם יהיה מותר להזמין בשבת אמבולנס… אך מה רבה הייתה פליאתי שהבחור נעצר דווקא אצלי.
כעת כבר חשבתי שעליי להזמין אמבולנס עבורי… אך הבחור הרכין את ראשו, ובחצי ציווי חצי בקשה, הורה לי לברך אותו בזיווג הגון…
ברכתי אותו, ובאותה שנייה נהפכתי להיות 'באבא'… כולם באו לבקש ממני ברכה, כי הבינו את הפוטנציאל. ב"ה, כעבור שנה אותו בחור עמד תחת החופה.
(ע"פ גיליון 'זה השער' מתוך 'תפארת נוי')