הנלמד היום נעסוק בנושא: 'עבודת הלב' בתפילה
יום שני כ"ז באדר א' תשע"ו
מהי 'עבודת הלב' שלפני התפילה?
לפני התפילה צריך האדם להסיח דעתו מכל כעס, צער, ומחשבות טורדות אחרות, ומכל תענוגות העולם. וכן צריך לחשוב מחשבות המכניעות את הלב ומכוונות אותו לאביו שבשמים, כגון המחשבה על רוממות השי"ת לעומת שפלות האדם. וכן יש להשתדל שלא להתפלל במקום שיש בו דברים המפריעים לכוונת התפילה. ובספרי האחרונים הובאו סגולות שונות למניעת מחשבות זרות בתפילה. [סעיף א-ב וס"ק ב, ה, ו ו־ז; ביאורים ומוספים דרשו, 7]
המתפלל במרוצה - האם יצא ידי חובתו?
חובה להתפלל בכוונה, דהיינו לחשוב את פירושן הפשוט של המילים תוך כדי אמירתן. ויש להתבונן לפני כל קטע בתפילה מה תוכנו ומטרתו. כמו כן, חובה להתפלל בנחת וב'דרך תחנונים', כעני בפתח, וכמבקש רחמים מזולתו; ואסור להתפלל כאדם המקיים את חובתו וממהר להיפטר ממנה. ולדעת פוסקים רבים - אם אמר את ברכת 'אבות' שלא בדרך תחנונים חייב לשוב ולהתפלל; אך להלכה אין להתפלל שנית. [סעיף א ו־ג, ס"ק א, ח ו־ט, וביה"ל ד"ה יתפלל; ביאורים ומוספים דרשו, 4]
את מי מותר לנשק בבית הכנסת?
אסור לאדם לנשק את ילדיו בבית הכנסת, כדי לקבוע בלבו שאין אהבה כאהבת המקום. ונחלקו האחרונים אם איסור זה אמוּר רק ביחס לילדיו הקטנים, שמראה להם אהבה יתֵרה, או בילדיו שבכל גיל, ובכל אדם. ויש מהמחמירים שכתבו כי את אביו ורבו שחייב בכבודם מותר לנשק בבית הכנסת, משום שהנשיקה היא דרך כבוד והיא בכלל מצות הכיבוד. ויש שכתבו כי איסור הנשיקה הוא אף שלא בשעת התפילה. [סעיף א; ביאורים ומוספים דרשו, 9]